משרד התקשורת מתריע, זהירות - התמכרות

משרד התקשורת מתריע, זהירות - התמכרות

מי מוכן לוותר על הסלולרי שלו - שיקום אף אחד לא קם? למה?בעבר הממש לא רחוק הסתדרנו נהדר ללא סלולרי! אז מה קרה? רהגיגים נרחבים בנושא זה אצלי בבלוג
 

nogaash

New member
אני וויתרתי על הסלולרי שלי לפני כמה חודשים

וכולי אושר
 

nogaash

New member
ממש לא חסר לי כלום...

אני כל היום או בבית או בעבודה, כך שאין לי צורך בסלולרי.. מה גם שנפטרתי מכל המחזרים הלא רצויים שהיו לי וזה מרגיש לי חופשי לגמרי, אני לא תלויה בשום דבר, לא מחכה לאף אחד... פשוט משוחררת.
 
אני ויתרתי מזמן על הסלולארי שלי

לא בגלל חששות רפואיים או דאגת קרינה אלא שלא נוח לי שהוא פורץ לחיי בכל רגע נתון שאין לי שליטה על השיחות הנכנסות שכל אחד יכול לשלוח לי מתי שהוא רוצה איזה מסר שמתחשק לו שאני אמורה להיות זמינה בכל עת. בקיצור הסתדרנו גם לפניו אני מסתדרת גם אחריו. עניין של בחירה. זה הכול.
 

ButtercupA

New member
נוח לי, לא רוצה לוותר

פעם לא היה מזגן, לא היה מקרר, לא היה קו טלפון בכל בית, כולם הסתדרו והמשיכו לחיות. מישהו רוצה לחזור לתקופה הזו?
 
פעם ....

יצאת לרחוב בלי לדאוג, חבר היה חבר... והייתה תמימות בחיים, הייתה גם אידאולוגיה, כבוד וערכים אז מה טוב יותר?
 

mykal

New member
../images/Emo43.gif ברח, אתה אדוק בנגד,

ומוחא כפיים לכל מישזה מתאים לדעתך, אז אגיד לך, אני משתמשת הרבה מאוד בנייד, מה לעשות--אם יש קרובים בבי"ח ויש לנהל בתים ממרחק, זה זמין זה קל, ואם מתחלפים בתורנות, אז הדיווחים מידית ובזמינות. ואם יש ילד בצבא, נעים וטוב שיש קשר ברצף. ולא צריך לשבת בבית כדי לחכות לטלפון. ואם נתקעים על הגשר בגהה באמצע הלילה, אז נוח מאוד להתקשר לגרר מהמכונית ולא לחפש טלפון. כל אלה חויות שלי מהתקופה האחרונה אז... אני צריכה להתנצל על הנוחות שבענין? מה כאן התמכרות, לא משוחחת שיחות נפש--כי זה יקר לי מדי. לא מוכרחים תמיד להקצין.
 
בדיוק

גם אני לא מוותר על הנוחיות ומכיר ביתרונות אבל... אני מסתכל מסביב ורואה התמכרות ושעבוד למכשיר וחוץ מזה יש הרבה שלא צריכים מכשיר כזה וכן מחזיקים (כל מי שבשגרה נע מהבית לעבודה ובשני המקומות יש טלפון)
 

ButtercupA

New member
ואיפה הגבול בהגדרה בין שימוש והתמכרות?

אני לא מסתובבת בלי, הזמינות והנוחות חשובות לי, אבל לא משתמשת בו כל הזמן.
 
אני חושב שכל אחד ....

היכן ואימתי הופכת התרופה לסם/רעל? צריך להציב את הגבול המתאים לו! לבחון את אופי השימוש והנחיצות ולהחליט האם זה פוגע או מפריע לחייו
 

אירישה

New member
אפרופו "תקועה על הגשר"

בת דוד שלי קיבלה נייד בגיל 19 וחצי, אחרי שלפני 14 שנים, בלילה, היא והארוס שלה נתקעו עם הרכב ליד איזה כפר ערבי קרוב לירושלים, והופיעו רק למחררת בבוקר, אחרי שהצליחו לתפוס מונית חולפת, אבל בנתיים אנחנו השתגענו שעות ולא ידענו מה קורה איתם.
 

nogaash

New member
אני, אני, אני ../images/Emo3.gif

אני חושבת שיש לי זכרונות מגלגולים קודמים שלי בהם חייתי בחווה ענקית שמשתרעת על מאות דונמים וגדילתי המון חיות, והיתה לי רפת, דיר, וחוות סוסים והיו לי כלבים וכבשים ועיזים ותרנגולות והיו לי דונמים של תירס ותפו"א וגזרים וזרעתי וקצרתי ואספתי ביצים מהלולים ושאבתי מים מהבאר וחלב מהפרות ובישלתי על גחלים וכשהיה לי זמן פנוי הייתי יוצאת לטייל באחו.. ואוו.. אני כאילו מתגעגעת לתקופה הזאת שבתכל'ס, מעולם לא חייתי בה...
 

ButtercupA

New member
ועבדת מצאת החמה עד צאת הנשמה../images/Emo3.gif

בטוח היו דברים טובים, אבל החיים היו מוקדשים בעיקר למחיה הבסיסית ולהשרדות.
 
אין הרבה הבדל מכיוון

שאז עבדת בחווה למחיה בסיסית והיום אתה עבד במשרד כדי לקנות את כל המכשירים (מיקרו, לקצר זמנים, מכונת כביסה , לחסוך מאמץ וכו') שיחסכו לך את העבודה שאז הייתה אני לא חושב שהיה פעם קל יותר או טוב יותר אני חושב שהתקופה הייתה תמימה יותר וערכית יותר
 

ButtercupA

New member
לדעתי, ממש לא

עובדים, אבל גם מבלים. לדוגמא, היום נוסעים לחו"ל הרבה יותר מאשר פעם וזה ממש לא במקרה.
 
למעלה