משקה אנגגטי

[baba116]

אנשים

בקשתר לתוספים הממותקים וכל האנרג'י למיניהם אני ממש לא רוצה מחפשת משהו טבעי, אפילו יוגורט וגרנולה לפני . לא משהו היסטרי. ולא עצם זר חיצוני "לנפח" כושר ו...אין בי רחמים עצמיים אני נכנסת בי ואני מרגישה את זה ואנימספיק אובייקטיבית עם עצמי ומודעת לעצמי לא צריך להיות נביא גדול להבחין שאחרי עשרים דקות המאמץ שלי מושקע על לזחול את הנשימה הבאה מודעת לרקע שלי ועובדה נכנסתי בי בכח ואני סופגת את הפגיעות עכשיו אני יודעת שזה לא נכון וצריך בהדרגה ברור שקיים קושי אבל יש קושי ויש קושי אני , בגלל הנסיון חיים שלי וההשבתה שהייתי בה מעל שנה דווקא בכל הכח לא ויתרתי לי ורציתי להיות שם כמו כולם. וברור שהתחלה כואבת, אבל נראה לי לא לעניין ופוגע בי אז ניסיתי לדבר עם המאמן, כנראה הביט בי מהצד לפי דבריו וקלט שזו התחלה כי אי כיסיתי על החולשה בהצגה אולי שהכל בסדר וגם אני משדרת את המקום הזה ויש לי קורדינציה ואני גמישה והכל, אז זה נראה שאני איפשהו מקצועית קטנה שרק זקוקה לחזור קצת לכושר וזהו אבל אני משדרת ההיפך ממה שקורה בפנים. משחקת אותה חזקה. וזה מה שקלט וזה לא נכון בכלל אין לי הרבה מה לדבר איתו אבל אני בודקת מעבר קבוצה. באם לא יצליח ואשוב לשם , אנסה לפנות אליו שוב. או שאפילו הרופאה שלי שדואגת אמרה שרוצה לדבר איתו כי מודעת לרצון העז שלי לשוב ולהשתלב ולמה שזה יכול ליצור אצלי נראה בינתיים מחכימה פה באמת שאתם עוזרים

 

[א1ט1]

שיהיה בהצלחה

את צודקת לגמרי,רק דברים טבעיים,לא כל האבקות למיניהם שמוכרים בחנויות לניפוח שרירים וכל מיני כאלה. אני עדיין חושב שאם תסבירי למאמן בצורה טובה ואולי אפילו תביאי אישור רופא ותבנו ביחד תוכנית חזרה לכושר איטית אבל טובה תוכלי לחזור לכושר בלי לפגוע בעצמך,בנתיים אין מה לדאוג גם הכושר שלי על הפנים ומסתדרים. בהצלחה.

 

[ננדין]

תאכלי בננה או שתיים כחצי שעה לפני

האימון (אבל לא יותר משניים) זה מה שאני הייתי עושה וזה ממש היה עוזר לי...

 

[eladי]

תראה

לא כולם נולדו אתלטים. הרבה אנשים עוסקים בספורט מסיבות של אשמה (עודף משקל, בריאות לקוייה) ולא מתוך אהבה לנושא. הרבה התחילו בגיל מבוגר יחסית. עכשיו, Tonjin כתב (ובצדק רב !) שאתה לא יכול להכליל ממך אל כולם. אני מוסיף שאתה לא יכול לשפוט מאחורי מחשב, כשלא פגשת את הבחורה; ולראיה, הנחת שהיא בעודף משקל ובסופו של דבר מסתבר שהיא בכלל בתת משקל. אז כדאי להיות זהיר בשיפוט ובמתן עיצות.

 

[chooselife]

אני מסכים עם אלעד מניסיוני

כשהתחלתי להתאמן שוב באומנויות לחימה אחרי 6 שנים של הפסקה, בקושי זזתי, הגוף שלי היה מרוסק ובמצב נורא ( עודף משקל מטורף לגמרי 120 קילו). הלכתי לדבר עם המאמן שלי על זה לקבל עצות והכוונה- רוב המאמנים אם לא כולם למדו קורסים בוינגייט ושיערתי שהוא ידע מה ליעץ לי- ואכן כך היה. שנה אחרי אני 99 קילו, (בשיאי הייתי 135, ככה שזה לא היו 21 שירדו בקלות) והכושר הארובי שלי השתפר. בהתחלה הייתי נגמר בקרב של 5 דקות קרקע- היום שעה קרבות אני סוחב יופי- זה פשוט לוקח זמן ותכנית אימונים מאוזנת- לרוץ עם זה יותר מידי זה פשוט לא בריא. הנזק היחיד שסבלתי מאתה דיאטה וכושר הוא השפיות שהתחלפה בהתמכרות טוטאלית ל BJJ (אני כל הזמן שוקל לעזוב את התואר ולנסוע להתאמן בחול). הדרגה, התאמה אישית,והתמדה הם שם המשחק.

 

[ננדין]

אשמה???

מה אתה רוצה ממני??? הרופא הכריח אותי!!!

 

[eladי]

אתה כבר לא קטין...

הרופא יכול להכריח אותך ?

(חוסר האנושיות של הצוותי הרפואיים - נורא ממש...) תאיים עליו שתעשה לו ארניס, והוא יסוג

 

[ננדין]

אתה רוצה שאני אקבל הפניה דחופה

לחוקן??? חוץ מזה, מצפייה של שני שיעורים בארניס אי אפשר לאיים על בנ'אדם... אולי כדאי שאני אאיים עליו באיזה מורוטה סואי נגה...

 

[eladי]

איכססססס......

זה כלי הנשק האולטימטיבי שלהם. מזכיר לי איזה רופא שעבד איתי, וגיחך בידענות "זה דוקא מאד בריא - אתה רוצה שאעשה לך ? " ולא הבין למה ברחתי בהיסטריה אחוז עווית... (עכשיו אתה מבין למה אני מתאמן ?)

 

[eladי]

מורוטה סואי נגה

נשמע כמו שם של קוקטייל בפאב (כמו שנאפס מלון על ספרייט קפוא + מנה של חניקת דם). בכלל כל התרגילים בא"ל... "תביאי לי מאי גרי" "אני רוצה טאי סבאקי לימון" "יש לכם אוי צוקי ?" זה היה ביפנית. ואיך זה יהיה בסינית... ? "אני אשתה גוואי ואן טי"

 

[PrayingFuckingMantis]

להתחיל לקבל מנטליות שונה.הכי טוב

לא לרחם על עצמך

 

[אני לא נורמאלי]

סורי אבל...בלה בלה בלה

א. אולי לא אצלך, אבל לכלולם כווולללםםם יש רחמים עצמיים וויתור עצמי ומי שיטען אחרת פשוט שקרן. הגוף משתפר כשהועודב על קצה היכולת וכל מאמן יסכים עם זה. לא אמרתי שהיא צריכה לעבוד על קצה היכולת שלי או של חברים שלי שיש להם יכולות בלתי נגמרת, אלא קצה היכולת שלה! ווואלה..קשה, אין מה לעשות ככה משתפרים. אימונים שהם נוחים וסבבה זה מה שהם, סבבה, ולא יותר מזה! אימון שמעלה את הסיבולת לב ריאה צריךלהיות כזה שאת מזיעה כל האימון ויוצאת בזחילה. אימון שעובד על שרירים (סיבולת או/ו כח) צריך להיות כזה שאת מרגישה כל שריר בבוקר. ושוב, ככה זה ואין מה לעשות. לגבי לדבר עם המורה...אני ממש לא יודע מי המורה שלך, אבל לאו דווקא את צריכה להעריץ אותו ולסמוך על מה שהוא אומר. באומנויות לחימה נהוג לראות במורה את הכל-יודע בתחום, אבל לרוב הוא לא. הוא יכול להיות אומן לחימה מעולה, אבל בתזונה, בניית שרירים וכושר, חזרה ממחלה (כן, גם אם הוא עשה קורס מסכן בוינגייט) הוא לא מבין הרבה. אולי הוא כן, אבל רוב הסיכויים שלא. יעזור אם תגידי במה את מתאמנת, ומהו מבנה האימון שאת עוברת. עצה שלי, אומנויות לחימה זה כיף, אבל אולי תשקלי להיכנס לחדר כושר ולדבר שם עם איזה מדריך? כי צבירת מסה (משקל) הכי טובה היא צבירת מסת שריר, וזה קורה כמעט אך ורק בחדר כושר. עוד נקודה לגבי המנטאליות, תפנימו כבר שהכל בראש...הכל!!! זה טבעי שכל גוף רוצהלהפסיק פעילות גופנית קשה, הוא מתוכנן ככה. אבל מה שאומר לו להמשיך ומה שאומר לו להיות בריא ולהשתקם וכו' וכו' וכו' זה המוח, או יותר נכון הנפש או נשמה, תקראו לזה איך שבא לכם. זה ה"אני" שלכם. כשהוא לא מוותר אבל באמת לא מוותר...היכולת גדלה עוד ועוד. וככה כנקודה למחשבה...מה אם אני אגיד שכל אחד מהקוראים יכול לרוץ את ה-10 ק"מ אם הוא רוצה? או לעשות מסע של 100 ק"מ? אם הוא באמת באמת רוצה, אם חייו תלויים בזה? האם הוא יכול? הוא יכול!!!

 

[eladי]

כל זה טוב ויפה לאדם בריא וכשיר

נכון - חשוב לא לוותר, להלחם. הכל בראש. נכון. אבל שים דברים בפרופורציה (ואל תגיד בלה בלה בלה - לא מנומס

). זה שאתה בחור צעיר ובריא זה לא אומר שכולם ככה; אדם שמחלים ממחלה, ואדם שלא נמצא בכושר יכול להזיק לעצמו אם הוא לא עושה דברים בזהירות. אתה יודע - היה לי מכר שמת (התקף לב) על מסלול ריצה במבחן מאמץ, מכיוון שלא עמד בעומס. בחור באמצע שנות 40, הוא עישן לא מעט, ולא היה ממש בכושר. למה ? נכון שאסור לוותר, אבל אסור להתעלם ממה שהגוף מאותת. קשה מאד לדעת איפה הגבול האמיתי ביכולת (כי הגוף בד"כ מתחיל לכאוב הרבה לפני), אבל אסור להגזים. אגב, צבירת מסת שריר אפשר לעשות בהרבה סוגים של אימוני כוח - לאו דוקא בחדר כושר. מאידך, האימונים במכון כושר הם נוחים (ויש בד"כ אווירה סבבה), ויש מדריכים (ומדריכות

) שעוזרים ומכוונים... אם יש להם מצברוח.

 

[אוהד סמט]

זהירות

במדינה כמו שלנו יש נטייה לאמץ מנטליות, השקפת עולם וערכים "צבאיים". זה מתחיל מ"קשה יש רק בלחם" בטירונות ונגמר בבעיות רגשיות של בני אדם שמנסים לתת פקודות לחברים שלהם. יש אנשים שקשה להם וזה בסדר. אולי אתה מרגיש שאתה צריך תמיד לגרד את גבול היכולת (אני לא יודע למה) אבל אימונים של "עד לכישלון" ואימונים אירובים שיוצאים מהם מותשים זו אופנה שטובה לטווח קצר בלבד. בתחום שלנו, אלו שרוצים להתמיד לאורך הרבה שנים, צריך גם לחשוב על שחיקה גופנית ונפשית. במושגים כאלו, מה לעשות, "מה שלא הורג - מחשל" זו לא פונקציה. אפשר, ועושים את זה, לרוץ 10 ק"מ עם משקל על הגב - בלי לסבול בכוונה ובלי לפגוע בגוף.

 

[סלבו לוי]

../images/Emo45.gif

 

[ננדין]

../images/Emo45.gif אתה כל כך צודק!

 

[רן גוגיטסו]

../images/Emo12.gif אתה לא נורמלי

מה לרוץ 10 ק"מ?! סתאאאם. תראה, לא הכל בראש. יש הרבה גם בגוף. מה שמאפשר לגוף להתאושש לאחר מאמץ זה תזונה טובה ומנוחה. כדי לבנות את הגוף, לחזק אותו ולשפר את הכושר, חייב להיות שילוב מאוזן בין השילוש הקדוש: פעילות גופנית תחת סרגל מאמצים מתאים, תזונה ומנוחה. יותר מדי פעילות עם פחות מדי תזונה או מנוחה יגרמו לפציעות כמו שברי מאמץ, דלקות, קרעים בשריר, ובמצבים קיצוניים יותר אימון יתר והתקפי לב. אין שום סיבה בעולם להגיע למצבים כאלה, ולכן מי שמתחיל לעשות פעילות גופנית שונה ממה שהוא עשה עד היום (בפרט אם עד היום הוא לא עשה כלום) חייב לעשות את זה באופן הדרגתי. רן.

 

[amir_aikido]

../images/Emo45.gif

 

[amir_aikido]

יכול לעומת רצוי

אולי כדאי לתת הצצה בכתבה הבאה שהופיעה ב ynet על הבריאות בספורט. ואולי זה יבהיר לך מדוע שיפור על בסיס עבודה בקצה היכולת איננה תמיד הפתרון המומלץ (היא כן הפתרון לפעמים). אמיר

 

[דוד כפרי]

יודע מה ההבדל בין חמור לסוס ברכיבה?

אנשים מעדיפים לרכב על סוס ולא על חמור, ואומרים שסוס חכם וחמור טיפש. למה? כי חמור ילך עד שיתעייף ושם יעצור, ושום דבר - כולל בעיטות, צעקות וכו' - לא יגרום לו להמשיך. סוס ירוץ, וירוץ, וירוץ... עד שימות.