משפחה אובססיבית

עוגי555

New member
משפחה אובססיבית

האם גם אצלכן/ם המשפחה אובססיבית לגבי מי דומה למי?
אצלי כן.
וזה בועט לי בבטן ועושה לי רע כל כך.
זה הדבר הראשון שמדברים עליו בכל מפגש משפחתי. זה הדבר הראשון שמדברים עליו כשיושבים לקשקש.
מי דומה למי, יש לה את האף שלו, אבל המצח שלה, הגבות של סבתא, תנוך האוזן של סבא רבא אבל הכשרון למוזיקה מסבתא והאישון השמאלי מאמא.

ואיפה אני?
אף אחד לא יהיה דומה לי ואם כן אז בטעות.
ואיך אשב בשיחות שאלה?
כרגע אני רק מייחלת להריון בריא כפי שאתן יולדות, לא אומרת שזו ה-בעיה שלי. ממש לא.
אבל אני יושבת שם והלב שלי מתקמט קטן... קטן... קטן...
 

irja

New member
את לא לבד

גם אותי זה מעסיק מאוד : 1. הוויתור על המטען הגנטי שלי שהוא די טוב :) ( מחלות וכו' וגם מראה ) 2. ההתעסקות במראה החיצוני והדמיון כן /לא - הוא מאוד טבעי ומתבקש - ולכן אי אפשר לברוח מזה - ראית היום בביבי בום אך שהתינוק נולד דבר ראשון שואלים למי דומה ? יש לו את האף שלך , יש לה שיער שחור .
לי באופן אישי הכי חשוב שהילד/ה תהיה בריא/ה .
תמיד אפשר להגיד שהוא דומה לבעלך .
2 אחים שלי אגב ילדיהם לא דומים להם כלל - אבל כלל וכלל!!! אז כנראה שהגנים שלנו חלשים חחחח :)
 

עוגי555

New member
כן אפשר, אבל...

בבטן שכואבת את תמיד תדעי את האמת...
מתארת את עצמי יושבת בשיחות האלה ומייחלת למותי.

יש לי חבר טוב שיש לו בן לא קשור אליו ב כ ל ל . יצא בול האמא.
אבל הוא יודע, שהילד שלו... אז הכל רגוע.
 

עוגי555

New member
בבוקר מול המראה

כמעט כל יום אני עומדת ובוכה. כן, יש שאומרות הגנים שלי מילא לא משהו...
אני לא אומרת את זה. מושלמת אני לא.
אבל מול המראה, אני נקרעת מזה. פשוט מתה. ותחושת "אני נכחדת" עוד לא עברה לי.

מצחיק, הרי יכול מאוד להיות שלא תהיה לי בכלל ילדה נקבה... גם לא אם זה היה טבעי... ואם הייתה , אולי לא הייתה דומה לי בכלל?...
אבל זה לא משנה. הכאב הזה הוא לא שייך לעולם ההגיון.

כולי תקווה... שעם העבודה שאני עושה עם עצמי, לעבור למקום יותר אופטימי ואולי, הלוואי, איכשהוא לקבל את רוע הגזירה סוף סוף?
למרות שלא נראה לי שזה יתחיל כלל לקרות לפני שאחזיק ילד...
 

irja

New member
אני מניחה שהזמן יעשה את שלו

ולו במעט . קודם תכווני את האנרגיות להריון ולידה בריאה ואח"כ תתעסקי בשאר .
ולמה לייחל למותך הילד/ה שלך צריך/ה אמא חיה נושמת ובועטת :)
בהצלחה!!!
 

עוגי555

New member
זה בדיוק מה שאני עושה
תודה

 

פיפי99

New member
לישון במיטה שהצעת

כל עוד את מתעקשת לשמור את התרומה בסוד מהמשפחה, את תיאלצי לשבת שם ולהתכווץ בשיחות האלו.

האובססיה היא שלך, לא של המשפחה שלך
ואת מתעקשת באובססיביות להעניש את עצמך על התרומה, כי מעולם לא סלחת לעצמך שלא הצלחת להרות מביציותייך שלך
והעונש שאת נותנת לעצמך הוא לשמור את זה בסוד, ואז לנצח לשבת מכווצת והיסטרית כל פעם שמישהו אומר משהו על זה שהילדה שלך דומה לך (או לא)

אני לא קונה את כל הטיעונים שלך שהמחיר לספר למשפחה יהיה כבד
אני חושבת שבדיוק להיפך - מחיר הסוד הוא כבד מאוד
(למשל - השיחות על מי דומה למי - למשל - הפנטזיות שלך שאם הם יגלו שזו תרומה הם לא יאהבו את הילד שלך)
ואת עושה את זה בכוונה. את מענישה את עצמך, ואז מרחמת על עצמך.

תסלחי לעצמך כבר
ותפסיקי עם הענישה העצמית הזו
אני מתכווצת רק מלקרוא את ההודעות שלך
 

עוגי555

New member
מסכימה עם כמעט הכל...

לצערי הרב.
את צודקת.
רק דבר אחד- שאני לא מצליחה לראות את זה כמו עונש לעצמי. את העונש כבר קיבלתי.

חוסר השלמה ואבל איום ונורא, בושה (מצטערת!!! אני מתביישת ומרגישה פחות אישה, אל תקחו את זה אישית, זו רק אני)
והידיעה שאמוטט לפחות בן אדם אחד במשפחה הזו שלא יוכל להתאושש לעולם.
אני הרי יודעת הכי טוב עם מי יש לי עסק..

גם ללספר יש מחיר כבד. אני בוחרת במחיר של לשמור - שהוא סוג של מחלה איומה שצריך לחיות איתה.
אני מרגישה שאני קיבלתי עונש, סוג של גזר דין מוות.
ועכשיו אני גוויה חלולה שמנסה להשאיר את עצמה בחיים. עד כדי כך כואב לי.
 

פיפי99

New member
זה מעליב ומקומם ברמות שקשה לתאר

את כותבת בפורום שיש בו עשרות, אם לא מאות, נשים שנמצאות בשלבים שונים של הריון מתרומת ביצית
כולן מתנהגות אלייך בעדינות וסובלנות וחמלה ללא תחתית.

את קיבלת גזר דין מוות?
גזר דין מוות?
זו מחלה קשה?
את גוויה חלולה שמנסה להישאר בחיים?

כי התחתנת בגיל 40 (מאוחר לכל הדעות, ואין בזה שום דבר רע או פסול, זו פשוט עובדה)
וגילית שאת כבר לא פוריה (וגם כאן זו עובדה ביולוגית פשוטה ונייטרלית)
ויש לך את האפשרות הרפואית בכל זאת להרות ושיהיה לך ילד משלך.

תגידי,
המטען הגנטי שלך כל כך נדיר ומיוחד שזה "גזר דין מוות" לא להעביר אותו הלאה?
מאיפה החשיבות העצמית הזו?
איך זה יכול להיות שאישה עם חיים סבירים לחלוטין, (את נשואה, ואת מנסה להרות, וכנראה גם תהרי, רק שלא מביציותייך שלך)
מתייחסת לחיים שלה כטרגדיה מטורפת.
ויושבת בתוך חבורה שלנשים, כולן בתהליכי תרומה, האמהות שביניהן מאושרות עד הגג והרוסות על הילדים שלהן
אלו שעוד לא הרו רק מפחדות שזה לא יצליח
ואת?
"גזר דין מוות"
לא פחות!


תקראי את מה שאת כותבת:
את כותבת שהילד הזה יהיה "מחלה איומה שצריך לחיות איתה"


תיסלחי לי, אבל את חייבת עזרה רצינית של איש מקצוע מתחום בריאות הנפש שיעזור לך להתיר את הקונפליקט הנוראי הזה
לסלוח לעצמך
ולהפסיק להתייחס להריון הזה כטרגדיה
כי אני לא מבינה איך אפשר להביא ילד לתוך התסבוכת הזאת
איך תאהבי אותו אהבה שלמה, אם את מתעקשת לראות בו עדות לטרגדיה כל כך גדולה?
 

עוגי555

New member
איך העצב הפרטי שלי יכול להעליב אישה אחרת?

זו סך הכל כמיהה לילד משלך שיש לכל אישה.

לא!!! יש כאן אי הבנה.
כתבתי שההסתרה, ולא הילד- חס וחלילה!!!!!!!!- היא המחלה!
ההסתרה היא הבעיה, אני חוזרת, לא הילד!!!
אנא קראי שוב.
לא. לא. לא. לא אגיד כזה דבר לעולם.

אני כמהה לילד כמו כל אחת כאן, ועוברת את כל המשוכות כדי להגיע לשם.

אין לך מה להאשים בחשיבות עצמית- מי שלא אוהבת את עצמה, חבל.
להשתוקק להמשכיות שלך, טבעי לחלוטין. ואם אני חושבת שאני שווה המשכיות? זו לא חשיבות עצמית. אולי ערך עצמי בריא.

זה שהתחלתי את התהליך בשלב שבו עדיין לא התגברתי והשלמתי- נכון מאוד, ויש לזה מחיר גבוה.
בסופו של דבר, על אף הפתיחות, שלי לפחות, בפורום, החיים של כל אחת ואחת מאיתנו הם תמונה מורכבת הרבה יותר ממה שאפשר לפרט כאן.
אני חושבת שאפשר לתת לגיטימציה לאבל ולכאב, ולא לכעוס ולגעור.
יכול להיות שזה לא במקום פיפי.

והכי חשוב, שוב- אם הייתה אי הבנה. אני אומר סליחה מראש.
אני בדיוק האחרונה ברשימה האחרונה, שתפגע כאן במישהי, באמת.

כל אחת כאן יקרה לי, וזה ידוע.
 

פיפי99

New member
אני כל כך מקווה שתשני את דעתך

קודם כל אני לא מסכימה איתך
אני חושבת שכל ילד שאת מגדלת הוא שלך (ביולוגי, או לא, גנטי או לא, מאומץ, רשום במשרד הפנים, או לא)
אם הוא קורא לך אמא - הוא שלך

ואני מאחלת לך מכל הלב שברגע שתחזיקי אותו בידיים, תרגישי שהוא שלך. באמת שלך.
כי אני לא מבינה איך אפשר להקדיש את חייך לאושרו ובריאותו ועתידו של ילד ולא לחשוב עליו כעל שלך.
 

עוגי555

New member
כן שלך!!! גם אם הוא סיני. רק לא גנטית.

אני לכלכלב שלי מתייחסת כאילו ילדתי אותו. עד כדי כך אהבה.
אז על אחת כמה וכמה כל ילד שאחזיק להפוך לשלי, אם אגדל אותו.
אמא זה אמא.
הקטע הגנטי הוא עובדה יבשה. עובדה יבשה שאני מאוד מקווה שתשכח כשהארוע המשמח יקרה.

כשאין, קשה לתאר את ה"יש", בעיקר כשמדובר בילד.
 

פיפי99

New member
אם אנחנו כבר בעניין של להגיד את כל האמת

כי לילה ומאוחר וכל ההגנות יורדות

אז אני חושבת שתפיסת ההורות שלך נגועה באנוכיות מסויימת
כי את רואה את הילד כמשהו שצריך להמשיך אותך ולהנציח אותך, ולהוכיח שהמטען הגנטי שלך משובח
במקום לחשוב על העובדה שאת מעניקה חיים, ומה עלייך לעשות כדי להבטיח שאלו יהיו חיים טובים ומלאים ומאושרים
את עסוקה במה זה יעשה לך, ומה זה אומר עלייך

ואני מקווה שזה ישתנה
 

עוגי555

New member
אם באמת בכל ליבי

הייתי רואה ילד רק ככה- לא הייתי כאן.
ואם היית מכירה אותי, היית יודעת בוודאות, שלא בגלל זה אני רוצה להביא ילדים לעולם.
כנראה שזה מה שמצטייר מהעצב שלי על חוסר ההֹמשכיות? הרבה נשים הביעו כאב על כך, ולרצות המשכיות לך ולהורייך ולסבייך זה טבעי.
ותחושת "אני נכחדת וזה כואב" כבר עלתה מליבן של נשים רבות שאני מכירה אישית וחלק איתי את העניין הזה.
כולן ללא יוצא מן הכלל דווחו על העלמות התחושה הזו במעט לגמרי כאשר הגיע הילד.

אבל זה לא כל מה שאני רואה בילד, רק חלק קטן מאוד.
חלק שבחרתי להעלות כאן, כנראה בגלל הנקודה שבה הרהרתי על הדיונים המשפחתיים, זה הכל.
אל תחרצי...
 

פיפי99

New member
אמרתי "נגועה"

זה ברור לי שזה רק חלק מאוד קטן
ואני באמת מאמינה שזה יעלם
 

עוגי555

New member
היי פיפי. אם זה ישמח אותך

הצלחת לשבור אותי. הפגיעה והעלבון שחוויתי בעקבות משפט המחץ שלך שהלך משהו כמו:
"מי את חושבת שאת, שהגנים שלך כל כך ראויים להמשכיות"
פשוט מחק אותי. נגע לי בנקודה הכי כואבת שיש, בנקודה שכואבת כאן לכל מי שנכנסת לפורום.
אני בטוחה שיש לך המון משקעים וכעס לגבי עצמך, אם הרשית לעצמך להגיד לאישה אחרת משהו כל כך מבזה, כך כך מכאיב, כל כך משפיל.
אין יותר מבזה ומשפיל מזה, הפצע המדמם של כל אישה נתרמת ביצית.
א

זכותך להגיד מה שאת רוצה, אבל הפורום הזה, זה לא המקום.
מישהי שמביעה כאב, זה לא המקום להשפיל אותה ולגעת במקום הכי רגיש שלה.
כל אישה וכל גבר, רצונו וזכותו הבסיסיים - המשכיות. אין כאן בושה, אין כאן אגו מנופח, אין כאן יהירות.
אני חושבת שאת צריכה להתבייש על ההתבטאות האיומה הזו ועל הצער העמוק שהסבת לי.
אני יודעת שלא הגיעה לי השפלה כזו.

כמו שעניתי לך, אולי את לא חושבת שאת ראויה להמשכיות , אבל אני חושבת שאני כן ראויה להמשכיות.
תכלס, לא רלוונטי אם וכמה אני יפה, חטובה, חכמה ומוכשרת.
לכל אחד מגיע ולכל אחד יש את הרצון.

אני חושבת שיש כאן הרבה שקרים שנשים מספרות לעצמן כדי להשלים עם האבל העמוק על אבדן הפוריות. שוחחתי עם מספיק בנות שהעידו שהאבל גדול הרבה יותר ממה שהן מסוגלות ומרגישות נוח להביע.
האם הוא עובר עם הזמן? בטוח שוכך.
האם ההריון משמח עד כדי שנשכח איך הגענו עד הלום? בטוח שכמעט.
האם ילד בריא ושמח בידיים משכיח את ה=כל האבדן והעצב? בטוח שכן!!!
אבל אני לא שם! וזכותי להביע את הכאב שלי, שהוא בסך הכל ניקוי הלב וזעקה לעזרה.

הפורום הזה הוא לא המקום לדרוך על הפצע המדמם.
להרבה נשים, זהו המקום היחידי שפה הן ישפכו את ליבן.
אני מכירה אישית אישה אחת לפחות, ולא אני, שהפסיקה לכתוב פה כי הרגישה שרגשותיה לא יתקבלו. וזה חבל.

המסר שלך היה רצוף במסרים חכמים כמו העידוד לסלוח לעצמי ועוד.
אבל המכה מתחת לחגורה עמעמה את הכל.

למזלי, הצלחתי להרים את עצמי למקום גבוה יותר ממה שהייתי בו לפני שהדיון הזה התחיל.
הרבה בזכות אחרות פה בפורום שליבן כל כך רחב.

ולסיום-
בטנונית כתבה, וקלעה:
הדמיון החיצוני הוא רק מסכה. מסכה שמאחוריה מתחבאים פחדים, כאב, עצב, אבל, אובדן, תיסכול ועוד.
את טועה אם את חושבת שכל מה שמעניין אותי זה שיהיה עוד פרצוף כמו שלי בעולם, אם כי יש לי הזכות- הכי טבעית בעולם!!!- שזה גם יקרה לי.

בהצלחה לך.
 

עוגי555

New member
פיפי, אין כאן פגיעה באף אחת

ויש מקום , או לפחות צריך להיות מקום, לכל אחת לבטא את הכאב שלה, אפילו אם הוא קיצוני.
כל עוד היא לא פוגעת האחרות.
או להבדיל -
יש כאן בנות שנכנסות לכאן במצב רוח מרומם ומה זה מאושרות שיש להן פתרון כמו תרומה, והן צעירות שלא עברו הרבה, או שכן עברו והתרומה עוברת אצלהן בקלילות.
אז אחת שכבד לה, תכעס על אחת כזו שכל הגנטיקה זה "שטויות בשבילה", או כל טיעון לגיטימי אחר? במנסה להגיד לה לקחת את זה בקלילות ומה כבר קרה?
לא.
כל אחת והיחס שלה למה שעובר עליה.
וכל אחת והחבילה שלה, של ממש באה לידי ביטוי במרחב במוגבל של הפורום. אז אני חושבת שלכולנו כדאי שתהיה סבלנות לדעה ורגשות שונים משלנו.
לילה טוב!
 

פיפי99

New member
רק בעצמך את פוגעת

וקשה לי לקרוא את זה

במיוחד כאשר אני מאמינה שתהליך נפשי של סליחה והשלמה יכול לשפר את איכות חייך באופן משמעותי
ושאין שום סיבה אמיתית לסבל שלך
 
למעלה