התשובה המפורסמת היא שהשכינה במערב.
כל ההופעות האלה הן גם כנראה הסיבה שחז"ל הגיעו למסקנה הזו. כשרוצים להתקרב לשכינה - נוסעים מערבה. לכן הפתח של גן עדן, של המקדש, של המשכן - הם במזרח. לכן בני ישראל נכנסו לבסוף לארץ מהמזרח (אם כי צריך להסביר מדוע הרעיון המקורי היה להיכנס מדרום). כשמישהו 'מסולק' - הוא מסולק מזרחה. לכן יורשי אברהם שנידחו, יורדים במזרח, מעבר לירדן: עמון ומואב ואדום. לכן הבקשה של ראובן, גד וחצי המנשה היא כל כך נוראית בעיני משה, והיא נתפסת כהתרחקות מעל ה' (בעיקר בסיפור המזבח ביהושע כ"ב). הגלויות הן למזרח, בתנ"ך. כשהאדם מגורש מגן עדן לעדן - הוא מגורש מזרחה, וה' שם מקדם לגן עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת כדי שלא יחזור. כשקין מגורש "מלפני ה'", וכנראה שהיה זה מעדן - שלשם האדם גורש - אל מחוץ לעדן, אזי הוא יושב "בארץ נוד קדמת עדן", כלומר שהוא גלה למזרח. וכך הלאה.