נמשלו בני האדם לעלוות העצים ביער הרוח תטלטלם על גב העצים ביער העבות והעצים ינודו מצד לצד וכך בני האדם כמו נדנדה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא עת הזמיר הגיע שלוות עולמים משמיע תשקוט סערת אודיסאוס והעצים יעמודו עלוות העצים תפרחנה בגזע העץ תאחזנה.
הארץ היתה תוהו ובוהו ורוח חרישית ריחפה לאיטה, גבעות עטורי פרחים תנגנה לעלמה ועלם במיתרי אהבה. ציפור שיר תפרוש כנף אל מרחבי התכלת, קרני שמש ירחפו על עולם בקרניים מפזזות. הארץ תשקוט עת זמיר הגיע, תפרח התאנה בפריחות של אביב.
מן הסדר אל התוהו מן התוהו אל הסדר ובתוך כל זה הנבל מלחין מנגינת אהבה דוד ובת שבע מתענגים הוא מנגן בה והיא מתנגנת בו הוא בא עליה והיא מתהווה עוגב למחמדיה והיא מתמסרת מתפרק בתוכה והיא סופגת הוא המלך והיא הפיה הטובה היא מגשימת החלומות הפרטית שניהם יחד מתחברים למנגינה.
