מתוך ניסיון העבר שלי כתיכוניסטית-
כשהייתי בכיתה י"א גם אני יצאתי למסע הזה, למרות שכביכול אין לי שום קשר עדתי, אלא רק לאומי. ההורים שלי נתנו לי את הבחירה, יש לציין שגם הם לא היו כל כך בעד, לדעתם זה היה יותר מדי יקר (אני מסכימה עם זה) ובסגנון של טיול שנתי.
היום, כשאני סטודנטית אחרי שירות צבאי בתפקיד חשוב, אינספור טיולים של אחרי צבא לחו"ל, חוויות מגוונות שעברתי בארץ, אין לי ספק שהמסע לפולין היה רגע מכונן בחיי.
אני עד היום זוכרת את ההרגשה שהיתה לי כשהייתי שם, ואת ההרגשה המהדימה כשהיתה לי כשחזרתי לארץ. אף פעם לא הרגשתי כל כך גאה בכך שהאדמה הזאת היא שלי, כמו שהרגשתי כשחזרתי לארץ. זה היה המסע הראשון שלי עם עצמי אי פעם, הפעם הראשונה שהגעתי עם עצמי לעומקים רגשיים ולתובנות.
למה לא לנסוע עם משפחה? אני מניחה שמאותה סיבה שלאמא שלי אני לא מספרת את הסודות הכי כמוסים שלי, ולחברים דווקא כן. זה טיול מאד אמוציונאלי, ומה לעשות, אנחנו מרגישים הכי פתוחים אמוציונאלית עם חברים ולא עם משפחה.
כן, 16-17 זה ילדים מתבגרים, אבל מתבגר לא אומר מטומטם, וכשאתה נמצא בכזה מסע רגשי, תאמיני לי שאף אחד לא מחפש את האלכוהול.
לראיה, חודשיים מוקדם יותר יצאתי לחילופי משלחות מטעם בית הספר. נבחרנו 14 ילדים מצטיינים מהשכבה, טסנו לברלין לשבועיים וחצי, כל הטיול הזה עלה ממש גרושים, ועם כמה שהיינו מצטיינים וכו', היה שם אלכוהול ובכמויות.
כשאדם מבין איפה הוא נמצא ומה הוא עובר, הוא לא יעשה שטויות וזה לא משנה בן כמה הוא. הייתי משלחת עצומה של 150 מתבגרים ולא היתה טיפה של אלכוהול.
אני יכולה לומר בוודאות שהמסע הזה שינה לחלוטין את הראייה שלי על הארץ שלנו, על האדמה ועל המדינה. הוא גרם לי לרצות לתרום יותר, להתנדב יותר, הוא פיתח אצלי את המודעות לחלשים, הוא גרם לי לרצות לעשות תפקיד משמעותי בצבא.
אמנם אני כבר ממש לא נערה מתבגרת, אבל זה חורה לי שהורים הרבה פעמים פוסלים בני נוער על סמך כמה מפגרים בני 13 ששתו ואושפזו בבית חולים. זה קמצוץ, לא הרוב. הנוער שלנו הוא נוער נפלא, נוער ערכי, נוער בוגר.
לדעתי כדאי לך לתמוך בנסיעה של הבת שלך אם היא מעוניינת בכך, זה יתרום לה ברבדים רבים. העיקר שלא תעשי בשבילה את ההחלטה כי זה רק יגרום לה לחשוב שאת חושבת שאי אפשר לסמוך עליה ושאת מזלזלת בכושר השיפוט שלה, וזה כידוע אחד הדברים שהכי גורמים למרד מיותר בגיל הזה.
בהצלחה!
