משכילים ללא תעסוקה

[השלושר]

נושא נושאי ביותר - א ב ג

שום תואר לא מבטיח תעסוקה ולא מבטיח בטחון כלכלי. זה א.
יש תארים שבהם זה סביר יותר היום, זה ברור.

אחר כך צריך להבין, מה פירוש 'אין עבודה בזה'. אולי יש עבודה
אבל לא בדיוק בזה. למשל, אם למדת ספרות בלגית השוואתית
ומצאת עבודה בתור מורה לצרפתית, זה בסטטיסטיקה של
'יש עבודה בזה' או בסטטיסטיקה של 'לא עובד בתחומו' ? זה ב.


ומעבר לזה השאלה המעניינת יותר לדעתי היא שאלה של אחריות. זה ג.

אם הלכתי ללמוד משהו איזוטרי שאני יודע שאין בו סבירות למצוא עבודה,
אז אני אמור להיות מוכן לתסכול תעסוקתי אחר כך. זו לא הפתעה.
במקצועות האלו זה או שאתה הולך ללמד את זה, או שאתה מצליח
לתפוס את אחת המשרות הבודדות שמתפנות אחת ל-20 שנה
כשמישהו יוצא לגמלאות. בכל מקרה זה לא הרבה.
אני לא רואה שום גילוי בכתבה הזו מבחינה זו. זה המצב הצפוי.

האם למדינה יש אחריות לעזור לשמר את המקצועות האלו,
כלומר לתת מוטיבציה לאנשים בכל זאת ללמוד את זה ?

נניח שכן.

אבל לייצר יש מאין מספיק משרות רלבנטיות לתחום הלימודים - לכל תחום לימודים
בקשת הרחבה הזו של מדעי הרוח - לא רואה איך המדינה עושה את זה,
אפילו אם היא מחליטה שהיא צריכה ורוצה לעשות את זה.

או שאתה הולך אחרת - אתה מצמצם מאד את הפקולטות האלו,
מעלה מאד את תנאי הקבלה והסיום, ומגדיר שמתי המועט שעושים את זה
הם עילויים שהמדינה נותנת להם קצבה אחר כך כי היא מאמינה
שחשוב שמישהו ישמר את המקצועות האלו אפילו אם אין בהם תעסוקה.


נושא סבוך, טוב שאני לא אחראי על זה.

 

[tgranot]

אני מרגיש חייב לספר לכם סיפור

קרוב משפחה שלי צבר ניסיון תעסוקתי כהנדסאי בתחום המחשבים , בין היתר גם בחברת הייטק שעסקה בתכנות הגנה . במקביל, הוא השלים לתואר מהנדס תוכנה, אומנם במכללה , אך הוא כבר היה במסלול הרכב מהעבודה כך שהניסיון היה צריך לשחק לטובתו. לרוע מזלו, החברה שלו נקנתה ע"י חברה זרה והוא לא היה בתור לממש אופציות, אך לקראת סיום ההעסקה הם נתנו לו את הזמן לסיים את התואר. אז מה יש לנו: מהנדס תוכנה בן כ 37 עם ניסיון של כ 7 שנים ויותר של רקורד חיובי באותו זמן. אך הפלה ופלא, גם הוא נאלץ לשלוח קורות חיים במאסה ואת הראיונות הבודדים להם הוזמן לא עבר, עד כי לבסוף נאלץ "לחלטר" ולאחר מכן מצא עבודה בתפקיד תמיכה טכנית שהוא ללא ספק OVER QUALIFIED עבורו במשכורת שקלית כ 8K . לפחות הוא עובד במקום ציבורי הממן לו "תואר שני דה-לה-חארטה" רק על מנת שלפי חוקי הכלכלה הישנה תהיה הצדקה להרים לו את השכר.

ומה אנו למדים מכך: שצריך ללמוד את התואר הנכון, במקום הלימודים הנכון, בגיל הנכון תוך כדי צבירת ניסיון המקצועי המתאים, ואחרי כל זה לקוות גם שנפלת על חברה יציבה בשוק - דבר שהוא לא בדיוק מובן מאיליו. המחשבה של כמה פה שכולנו יכולים צריכים להיות מהנדסים בערך, כי זה פרקטי גם היא איננה נכונה משני סיבות לפחות העולות במוחי כרגע: 1) לא כולנו מסוגלים לכך מסיבות שונות 2) גם אם נניח שכן, הצפת שוק העבודה במהנדסים רק תחמיר את הבעיה שכן אין מקומות עבודות לכולם.

מדוע כל זה קורה? במשפט אחד: חוקי הכלכלה הגלובלית שינו את חוקי המשחק. ההשכלה האקדמית, אומנם, כמעט נגישה לכל כך שנוצר היצף של בעלי השכלה אקדמאית ולכן אבד היתרון היחסי של האקדמיה כמסננת להשגת משרות נחשקות, כאשר במקביל העולם המערבי מאבד כמות עולה של משרות למדינות המתפתחות עקב יתרון יחסי שם מבחינת עלויות שכר. מה שהחל לפני כעשור בהעברת משרות פועלי יצור הופך היום למשרות תכנות. כבר היום מדברים על הבאת רופאים מהודו כסוג של OUTSOURCING. מי יודע אם הלחישות והמחשבות של היום הן המציאות של מחר.

איך מתמודדים עם כל זה? אין ספק שצריך לשנות הרגלים. כבסיס, עדיף להיכנס לחברה עם אופק מתאים לצמיחה תעסוקתית כמה שיותר מוקדם , ואף בתפקיד זוטר ובמשרה חלקית ולשלב את לימודי ההשכלה הגבוהה תוך כדי ובהתאמה להתקדמות במקום התעסוקה עצמו.