וואו....
כל מה שהיית צריכה להשאיר ליד המכתב הזה זה אקדח טעון... (השארת?) אין ספק שתמיד שמתפקחים מאהבה רואים את הדברים בעיניים שונות או בזווית ראייה אחרת. מגלים דברים שלא נתנו עליהם את הדעת קודם לכן, שהתעלמנו מהם כי היה לנו נוח או פשוט כי האהבה מעוורת. כתבת במכתבך הטעון לתת לשם הנתינה בלבד, בלי להתחשבן והנה כאן את מציגה לו חשבון ארוך כאורך הגלות. דברים שהצטברו בתוכך במשך תקופה כל כך ארוכה בזוגיות שאני בטוחה שבימים אחרים חשבת אותה למושלמת, ועובדה שהשכלת לקבל את כל המינוסים של אותו אדם. אך אילולא היו בו גם פלוסים, האם לא היית איתו תקופה כל כך ארוכה? לא יודעת אם לאותו אדם יש קשר לפורום הזה, אם הוא מכיר אותך בניק הזה או אם הפנית אותו להודעה, בכל מקרה, נראה לי שהיא נועדה לפגוע בו יותר מאשר לשכנע את עצמך שאת לא רוצה בו יותר, גם אם כך הדבר. אם התפכחת, והתפכחת באמת, קחי לך ערך מוסף ממערכת היחסים הזאת. כי אחרת לא יהיה בה כלום מעבר לתחושת המרירות האופפת אותך ושתרחף כצל על כל מערכת יחסים אחרת שתזכי בה. אם את שואלת אותי, נראה לי שכל מה שהיה חסר בגדול במערכת היחסים הזאת זה הידברות ובגדול. להגיד בזמן את מה שכואב. באותו הרגע כשזה הכי בוער בעצמות. כשאת מתוסכלת, כשאת כואבת ולא לשמור את הכל בבטן לסוף. לפעמים אהבה נגמרת. זה לא סוד. אבל היא לא חייבת להגמר כך. מאחלת לך כל טוב ובהצלחה במשך החיים. שייכת.