הזמנה למסיבה
(מוזיקת רקע:
http://www.youtube.com/watch?v=DLT2YOGohKU)
19:20
מופע האורות העירוני של הדאונטאון דילג מעל הגגות הרקובים של הצד הזה של בולטימור ונראה רק באופק, כארץ זרה ולא מוכרת. פיח ורדרד כיסה את רוב השמיים מעל לגג השחור ועמודים דקים של עשן כחלחל היתמרו מעלה מבין הסימטאות.
הכל השתקף במשקפיו האימתניים של בלונדיני צעיר שחייך במלוא שיניו כאשר שפך את תוכניו של ארנק יוקרתי על גבי שולחן עץ מאולתר, מעבר לכמה חבלי כביסה ששימשו אותו כקירות. ידיו עטירות הטבעות השונות התנפלו בהתלהבות על השלל ותרו אחרי הקרד-סטיק שנקבר תחת אביזרי האיפור.
"בובי-בי הגדול..." הקול החלוד הקפיץ את הבלונדיני וגרם לאקדח להופיע בן-רגע בידיו הרועדות. בובי-בי כיוון לכל עבר ונחר דרך חיוכו.
"אז זה לאן הגענו, בי-בוי? אתה בוזז גוויות בסימטאות וחוטף ארנקים של זקנות בשוק - ממש התקדמת בחיים..." הקול החלוד התגרה.
בובי-בוי צחקק בעצבנות וכיוון את האקדח שלו אל הצללים מעבר לחבלי הכביסה המתנופפים, "לפחות אני עדיין בחיים!"
"אתה יכול לקרוא לזה ככה..." בוצ'ר אמר וצעד קדימה אל עבר בובי, הוא נעמד במקום בין הצללים והאור. בובי לא יכל לראות דבר מתחת לברדס של בוצ'ר, אבל הוא זיהה את הקול ובעליו המכוער גם באוזניים עצומות. "...אני אומר שאתה חתיכת חרא קטן שצף לו למעלה וחושב שהוא זכה לאוויר. אתה רק צף בזרם למטה, בוי."
בובי צחק צחוק מתגלגל, האקדח רעד בידיו המקועקעות והגרומות. הוא כיוון ישר על בוצ'ר. האגודל שלו נצמד לכפתור הנצרה בצד. "אוי, בוצ'ר, בוצ'ר - אני חושב שכדאי שתהיה קצת יותר נחמד. אני סופר אקדח אחד כאן והוא בידיים שלי, אז..."
"כל האקדחים בעולם לא ימחקו את הסרחון של הבגידה שלך, חתיכת חרא..." בוצ'ר אמר בחדות. "ובשביל מה? להתנפל על השאריות מהפח של האדונים החדשים שלך? ל--" קולו של בוצ'ר נקטע על ידי בובי, שהתנפל בחזרה:
"תתחסד כמה שאתה רוצה, יא מניאק, לפחות אני עדיין נושם! כן, אני עושה מה שצריך כדי לשרוד, איך אתה טוב יותר מזה?! אני ראיתי מי הולך לנצח, זה הכל!" בובי חייך ולחץ לאט את הנצרה מטה, הכפתור עבר למצב ירייה בודדת. "זה הכל בשם - הם ההאלו-ווינרים..."
"כן, הם באמת חבורה של זרגים חלולים." בוצ'ר החזיר ורץ הצידה במהירות, שתי יריות הבליחו באופל והתיזו מפצים קטנים על קירות הגג הרקוב. בוצ'ר החריש אנחת כאב כאשר רסיס נשך בצד גופו.
הכביסה התנפנפה מסביב לשניים בפראות ובובי התרוצץ וכיוון את אקדחו לכל עבר בזמן שהוא צוחק צחוק חנוק.
"מה קרה, בוצ'ר? לא עשית ספורט בכלא? מה אתה מתרסק אחרי קצת התעמלות?!" הוא צחק עוד, "בוא, בוא! בוא נשמע עוד בדיחות, בדרן קטן!"
קול ריסוק מחליא ליווה את פרץ השיניים והנוזל האדום הכהה שנורו מפיו של בובי כאשר אלת הבייסבול הממוסמרת נחתה על פניו וחתכה דרכם. בובי עף על הרצפת הבטון ולפת את פניו בעיניים פעורות. הוא הספיק לראות רק את צללית האורק שנעמדה מעליו.
"הנה בדיחה שתאהב..." אמר בוצ'ר, לא שינה לו אם בובי כבר בכלל שומע אותו "...טוק-טוק!" הוא הנחית את האלה למטה בעוצמה, פניו מקומטים בכעס, הוא התנשף בשנאה והמשיך להלום מטה בפראות עד שלבסוף בוצ'ר מעד אחורנית, האלה נשמטה מידיו, שהרגישו קלות מאוויר. הוא לפת את צד גופו הצורב והביט מטה על מה שבעולם אחר ולא מוכר היה בעבר חבר. מאחוריו, שלט חוצות גדול באופק הבליח עם דוגמנית שנשאה את המילים: "אקדחים לא הורגים אנשים..."
19:32
בוצ'ר השליך הצידה את הקרד-סטיק וערימת התכשיטים, לתוך ערימת אשפה שעלתה על גדותיו של פח זבל ישן. הוא בחן את האקדח החדש בידיו והחזיר את הנצרה שלו לפני שתחב אותו מאחורי גבו. האלה שבה למקומה בנרתיק מאולתר על גבו, הידית בצבצה מעבר לכתפו כמו קת של חרב.
בוצ'ר עמד לזרוק עוד דבר מה שמצא על גווית החלאה מלמעלה, אך נעצר ומבטו התעכב על הדבר בידיו...
20:05
בוצ'ר שיחק באצבעותיו בשעון הקוקיה הישן.
"זו הפעם האחרונה, אתה שומע? אני לא יכול להיראות איתך!" סינן הרוכל הזקן חרישית בזמן שבחן את החפץ בידיו.
"כן, כן, אתה יודע מה זה או לא?" בוצ'ר ביטל בחוסר סבלנות.
"זה בלאגן, זה מה שזה... זה חלק קיברנטי מתוך חלק קיברנטי, אתה מביא את זה למקום מסוים שיש בו נקרא לזה מרפאה דיסקרטית והמנתח שם לוקח את זה ומוסיף את זה לאיזשהו חלק שם ואז שותל לך את זה - זה כמו כרטיס כניסה וחלק של פאזל. כל העסק הזה זה ספציאליסטים, שום דבר באזור שלנו..." הזקן הצביע על החפץ - שנראה כמו חלק מהצד הלא נכון של מיקרוקל - וטפח באצבעו על הקצה "רואה את זה? איפה שצרוב שם זה איפה הלוגו של היצרן אמור היה להיות." הזקן העביר את החלק אל בוצ'ר, שהסתכל בו בהפתעה.
"זה לא נראה זול... וזה לא משהו שמוצאים פה בזבל..." אמר בוצ'ר, הזקן הנהן. בוצ'ר הרים את מבטו והסתכל מעבר לנבכי הסימטאות, אל מופע האורות המרוחק. "...איפה חתיכת חרא מהביבים מוצא משהו כזה?"
בוצ'ר העביר את מבטו אל הזקן וצמצם אותו עליו בחשדנות. "...אתה יודע, בשביל קבצן זקן אתה יודע הרבה."
הרוכל הזקן החזיר את שעון הקוקיה אל ערימת הגרוטאות שלו וחייך חיוך ערמומי "עם נוף כמו שלנו, אחד כמוני רואה הרבה..."
בוצ'ר נשף גיחוך קצר והנהן "אני לא מניח שאתה גם יודע איפה אפשר למצוא מישהו עם נוף יותר רחב, שרואה קצת יותר?" הוא טמן בידיו של הזקן קרד-סטיק נדיב מדי.
הרוכל הזקן חייך שוב, חיוך צהוב כמו זהב.
