משחק הנורמליות

[מיוט]

המטפל כבמאי...?

אני מודה לך קודם גרא על תגובתך ועל האומץ להשתמש בדימוי הזה. ואם אני ארחיק לכת אפילו אומר המטפל כאלוהים? זה מאוד קרוב בהגדרה. זה אפילו נורא מסוכן. אני צריכה בעצם למצוא מישהו חיצוני שינהל לי את הנפש, שיכתוב לי תסריטים, שיתן לי הוראות בימוי? זה לא קצת קיצוני? זה קצת מזכיר לי מנהיג של כת. אם הייתי אדם מאמין היה לי את אלוהים המקורי, אבל העתק שלו אני לא מוכנה לקבל (אפרופו אותנטיות...). ואני אגיד אפילו משהו הפוך- זה מאוד מפתה הרעיון הזה להתמסר למשהו/מישהו כזה בייחוד במצבי מצוקה כשכבר אין אני יותר. כי אם אין אני גם אין שחקן אפילו. וזה עדיף להיות אפילו מריונטה של מישהו מלא להיות כלום. זה המעמד שאני אמורה לתת למטפל שלי? יכול להיות שאני לא מבינה כלום בטיפול אבל זה בפרוש לפתח תלות במישהו שאני לא יודעת כמה הוא באמת שולט בענינים. למה מקדשים כ"כ את רעיון התלות בטיפול כאיזה תנאי אולטימטיבי לצמיחה, כאילו אם אין תלות לא תוכל לבוא עצמאות....? וכן, אני באמת מרגישה מריונטה של הנסיבות החיצוניות לא מסוגלת לכתוב תסריטים מתאימים לי, וגם כשאני משחקת יש לי פחד קהל איום. ואני לא נהנת מהתפקידים שאני מבצעת ולא הולכת לראות יותר שום הצגות. אז אולי אני צריכה בעצם להתפטר?

 

[גרא.]

מיוט,המטפל כבמאי,זו כמובן רק מטאפורה,שבאה

להמחיש לכאורה את הדימוי של חיים כתיאטרון.איך שלא יהיה,זוהי רק נקודת המבט שלי לגבייך,ואינך חייבת לאמץ אותה.ההתיחסות שלי לדברייך,נעשתה אחרי השרשור הארוך האינטליגנטי הזה,וכך תפסתי את דמותך ואת המציאות שלך.לא דברתי על תלות בטיפול,למרות שהיא קיימת.כל שרציתי הוא להשתמש בהשתמעויות של דברייך בכדי לחבר אליהן את הצורך בטיפול לשעניות דעתי,כן עשוי לחולל שינוי אצלך.ואילו את,וזה לגטימי,אינך סבורה כך.אגב הקשר בין תלות עצמאית,אינו חד חד ערכי,אבל,זו זרימה של התגבשות האישיות התובנות והמודעות שנבנים תוך כדי הטיפול,ממצב עוברי כלשהוא,מצב דומה לגולם של פרפר,לפרפר עצמי. התלות מתבטאת בכך,שאת חייבת לעבור כמה שלבים בכדי להשתנות,להרגיש אחרת ולהיות מסוגלת לממש את עצמך.בלא השלבים האלה,חוששני,תמשיכי לשקוע,להתנוון,לחיות בעולם שקרי תיאטראלי של העמדת פנים,את לא רוצה את זה.מגיע לך הרבה יותר לקבל מהחיים.אבל בשביל זה,לא מספיק רק לשרוד,אלא ובעיקר לקחת ממה שאפשר את מה שיכול לשרת אותך בעתיד.וזה הטיפול.

 

[מיוט]

תודה רבה ו...

זה נשמע שאתה מדבר על טיפול דינמי שאולי היה נכון לתקופת הטרום פוסטראומה שעוסק יותר במתן משמעות. אחרי הארוע אני צריכה משהו שיטשטש אותו ולא יחשוף אותו. אני באמת גולם עכשיו לא יודעת במה לטפל קודם מאוד הלכתי לאיבוד. למה אני לא יכולה לבד לצאת מזה, למה אני צריכה במאי (שאלה רטורית...)? עברו כמה שנים מהארוע ואף אחד לא הצליח לעזור לי. וחוצמזה מאוד מעריכה את העזרה, התגובות שלך והאחרים בפורום. טוב לדעת שיש כזה מקום.