משחק המחבואים
מספרים שפעם נפגשו במקום כלשהו על פני האדמה, כל הרגשות והתכונות של בני האדם. כשהשיעמום פיהק בפעם המי יודע כמה, השיגעון, כהרגלו כל כך משוגע, הציע לכולם: ``בואו נשחק מחבואים!``. הספקנות הרימה גבה והסקרנות, שלא ידעה להתאפק, שאלה: ``מחבואים? איך משחקים את המשחק הזה?`` ``הוא משחק - הסביר השיגעון - בו אני מכסה את פני ומתחיל לספור מאחד עד מליון ואתם מסתתרים וכשאני אגמור את הספירה, הראשון מבניכם אשר אמצא יקח את מקומי כדי להמשיך את המשחק``. ההתלהבות רקדה עם האופוריה, השמחה קפצה כל כך הרבה עד ששכנעה לגמרי את הספק וגם את האדישות, שלעולם לא נהגה להתענין בשם דבר, אך לא כולם רצו להשתתף: האמת העדיפה שלא להסתתר, בשביל מה? במילא מוצאים אותה בסוף, הגאווה אמרה שמדובר על משחק מטופש ביותר (אבל מה שהפריע לה באמת זה שהרעיון לא היה שלה) והפחד החליט שלא לסכן כלום. `` 1..2...3...`` התחיל לספור השיגעון הראשונה שהסתתרה היתה העצלנות מתחת לאבן הראשונה שמצאה בדרכה. האמונה עלתה לשמיים והקנאה הסתתרה מאחורי צל ההצלחה, אשר במאמצים ענקים, מצאה מקום בצמרת של העץ הכי גבוה. הנדיבות כמעט שלא יכל להסתתר, כי כל מקום שמצא היה נפלא בשביל אחד החברים שלו. מה עם אגם שקוף? אידיאלי בשביל היופי, חור בגזע העץ? מושלם בשביל הצניעות, מאחורי כנפי פרפר? הכי טוב בשביל החושניות, מה עם משב הרוח? יוצא מו הכלל בשביל החופש. כך, הנדיבות מצאה מקום צנוע אבל מתאים לו בקרן שמש קטנה. האגו לעומתו, מצא מקום מצוין מלכתחילה, גדול, מאוורר, נוח, אבל אך ורק בשביל עצמו בלבד. השקר הסתתר בעומק הים (אבל האמת היא שהסתתר מאחורי הקשת). התשוקה והחשק במרכז הרי הגעש, השיכחה שכחה אפילו איפה הסתתרה. כשהשיגעון ספר 999.999, האהבה עוד לא מצאה מקום להסתתר, כי כל המקומות היו תפוסים, ``מליון!!!`` הכריז השיגעון והחל בחיפושים, הראשונה שמצא היתה העצלנות, רק שלוש צעדים ממנו מתחת לאבן, אחר כך שמעו את האמונה שמתווכחת עם אלוהים על זואולוגיה, את התשוקה והחשק שמעו מרעידים את הרי הגעש באופן פתאומי, הופיע לו הקנאה וכך הצליח לפענח איפה ההצלחה. את האנוכיות לא היה צורך לחפש, היא בעצמה ולבדה יצאה ממחבואה, שהיה זה קן דבורים. מרוב שהלך, השיגעון הרגיש מצא, כך הגיע לאגם ושם מצא את היופי. עם הספק היה קלי קלות, כי מצא אותו יושב על הגדר בלי להחליט עדין באיזה מקום להסתתר. כך מצא אחד אחד את כולם, את הכשרון בין העשביים הטריים, את החרדה במערה חשוכה, את השקר מאחורי הקשת ואפילו את השיכחה שכבר שכחה ששחקה מחבואים. רק האהבה לא הופיעה בשום מקום. השיגעון חיפש מאחורי כל עץ, מתחת לכל אבן, בפסגות ההרים וכשעמד להכנע, הבחין בשיח ורדים והתחיל להזיז את הענפים. לפתע פתאום, נשמעה צעקה איומה וכואבת: קוצי הורדים פצעו את האהבה בעיניים... השיגעון לא ידע לעשות כדי להתנצל בכה, התחנן, ביקש סליחה, ואפילו הבטיח לאהבה להיות המלווה הצמוד שלה. מאז אותם ימים, כשהם שיחקו מחבואים בפעם הראשונה עלי אדמות, האהבה היא עיוורת והשיגעון מלווה אותה .... nasty-בועטת בנורמות
מספרים שפעם נפגשו במקום כלשהו על פני האדמה, כל הרגשות והתכונות של בני האדם. כשהשיעמום פיהק בפעם המי יודע כמה, השיגעון, כהרגלו כל כך משוגע, הציע לכולם: ``בואו נשחק מחבואים!``. הספקנות הרימה גבה והסקרנות, שלא ידעה להתאפק, שאלה: ``מחבואים? איך משחקים את המשחק הזה?`` ``הוא משחק - הסביר השיגעון - בו אני מכסה את פני ומתחיל לספור מאחד עד מליון ואתם מסתתרים וכשאני אגמור את הספירה, הראשון מבניכם אשר אמצא יקח את מקומי כדי להמשיך את המשחק``. ההתלהבות רקדה עם האופוריה, השמחה קפצה כל כך הרבה עד ששכנעה לגמרי את הספק וגם את האדישות, שלעולם לא נהגה להתענין בשם דבר, אך לא כולם רצו להשתתף: האמת העדיפה שלא להסתתר, בשביל מה? במילא מוצאים אותה בסוף, הגאווה אמרה שמדובר על משחק מטופש ביותר (אבל מה שהפריע לה באמת זה שהרעיון לא היה שלה) והפחד החליט שלא לסכן כלום. `` 1..2...3...`` התחיל לספור השיגעון הראשונה שהסתתרה היתה העצלנות מתחת לאבן הראשונה שמצאה בדרכה. האמונה עלתה לשמיים והקנאה הסתתרה מאחורי צל ההצלחה, אשר במאמצים ענקים, מצאה מקום בצמרת של העץ הכי גבוה. הנדיבות כמעט שלא יכל להסתתר, כי כל מקום שמצא היה נפלא בשביל אחד החברים שלו. מה עם אגם שקוף? אידיאלי בשביל היופי, חור בגזע העץ? מושלם בשביל הצניעות, מאחורי כנפי פרפר? הכי טוב בשביל החושניות, מה עם משב הרוח? יוצא מו הכלל בשביל החופש. כך, הנדיבות מצאה מקום צנוע אבל מתאים לו בקרן שמש קטנה. האגו לעומתו, מצא מקום מצוין מלכתחילה, גדול, מאוורר, נוח, אבל אך ורק בשביל עצמו בלבד. השקר הסתתר בעומק הים (אבל האמת היא שהסתתר מאחורי הקשת). התשוקה והחשק במרכז הרי הגעש, השיכחה שכחה אפילו איפה הסתתרה. כשהשיגעון ספר 999.999, האהבה עוד לא מצאה מקום להסתתר, כי כל המקומות היו תפוסים, ``מליון!!!`` הכריז השיגעון והחל בחיפושים, הראשונה שמצא היתה העצלנות, רק שלוש צעדים ממנו מתחת לאבן, אחר כך שמעו את האמונה שמתווכחת עם אלוהים על זואולוגיה, את התשוקה והחשק שמעו מרעידים את הרי הגעש באופן פתאומי, הופיע לו הקנאה וכך הצליח לפענח איפה ההצלחה. את האנוכיות לא היה צורך לחפש, היא בעצמה ולבדה יצאה ממחבואה, שהיה זה קן דבורים. מרוב שהלך, השיגעון הרגיש מצא, כך הגיע לאגם ושם מצא את היופי. עם הספק היה קלי קלות, כי מצא אותו יושב על הגדר בלי להחליט עדין באיזה מקום להסתתר. כך מצא אחד אחד את כולם, את הכשרון בין העשביים הטריים, את החרדה במערה חשוכה, את השקר מאחורי הקשת ואפילו את השיכחה שכבר שכחה ששחקה מחבואים. רק האהבה לא הופיעה בשום מקום. השיגעון חיפש מאחורי כל עץ, מתחת לכל אבן, בפסגות ההרים וכשעמד להכנע, הבחין בשיח ורדים והתחיל להזיז את הענפים. לפתע פתאום, נשמעה צעקה איומה וכואבת: קוצי הורדים פצעו את האהבה בעיניים... השיגעון לא ידע לעשות כדי להתנצל בכה, התחנן, ביקש סליחה, ואפילו הבטיח לאהבה להיות המלווה הצמוד שלה. מאז אותם ימים, כשהם שיחקו מחבואים בפעם הראשונה עלי אדמות, האהבה היא עיוורת והשיגעון מלווה אותה .... nasty-בועטת בנורמות
אני לא יודעת מי כתב את זה .... אם היתי יודעת היתי כותבת את שם המחבר אבל סבבה... אהבתי את זה אז כתבתי את זה פה