קבוצה מנצחת אינדיבידואלים
ראסל תמיד טוען שהוא שחקן ברמה הכי גבוהה. אז וואללה, לברון לקח יותר רחוק קבוצות שהיה לו סגל כזה טוב. בטח בפלייאוף, שהחמישיה אמורה לשחק הרבה דקות, סגל כמו של אוקלהומה אמור לזרוח. אז כנראה שראסל משחק בתקרה שלו - רמה מתחת לגדולים ביותר בליגה.
 
יוטה מבליטה בקלות כל חסרון של הת׳אנדר, כי יש להם פשוט סגל טוב. הם הולכים לפוסט אפ של פייבורס כשצריך, כשיש לו יתרון. האם זה הגו טו מוב של הקבוצה? לא, אבל זה נכון לעשות כשיש מיסמאץ׳. ככה יוטה משחקת לחוזקות שלה ולחולשות של היריב, ובהגנה יש להם מאצ׳אפ סביר, ואחלה. גם כשיש קבוצה ולא אינדיבידואלים, רואים כל שחקן נותן אקסטרא מאמץ. קחו שוב לדוגמא את פייבורס שצריך לצאת מאיזור הנוחות שלו ולשמור על כרמלו בקו השלוש, והוא עושה את זה מצויין. כרמלו מהצד השני צריך לשים גוף על פייבורס ולעשות בוקס אאוט, והוא לא עושה את זה בכלל. לו כרמלו היה חלק מקבוצה, כולי מאמין שהוא היה עושה את המאמץ הנוסף.
 
בחזרה לראסל, הוא נותן מספרים שהתרגלנו אליהם, 24 למשחק, 11 אסיסטים, 10 ריבאונדים ו-2.5 חטיפות. הקטע, שראסל באופן קבוע היה משמיד את הפוינט גארד ממולו. לאו דווקא הגנתית, אבל מספרית, בטוח. ריקי רוביו נותן 17 נקודות למשחק, 7 ריבאונדים, 7 אסיסטים ו-2.5 חטיפות. בעונה הרגילה, רוביו עומד על 13, 4.5, 5.5, 1.5. כאילו דווקא מול ראסל, האינטסנסיבי, המפחיד, ששולט בקצב, רוביו מעלה את הרמה שלו פצצות. אם יש משהו שמנצח לג׳אז את הסדרה הזו מעבר לקבוצתיות, זה שרוביו משחק ברמה של ראסל.
 
 
ואגב, רודי גובר ממש גורם לסטיבן אדאמס להיראות במימדים הרגילים שלו, ולא האולסטאר חלק מטריו שהתרגלנו לראות בעונה הרגילה. בכלל גובר גם סוגר את הצבע לחדירות, ונורא פעיל עם הידיים, וגם בהתקפה הוא מסיים דברים קלים ומחלץ לג׳אז פה ושם עוד איזה פוזשן. בשקט בשקט הוא נשאר השחקן הכי חשוב שלהם.