משחקי כוחות?
רציתי לשתף את הפורום הזה במה שקרה לי. זה כבר קרה לי כמה פעמים מצבים דומים שבהם יצאתי כנועה.
יש לי חברה בעבודה (מוכרנית )שאיתה אני מיודדת, אנחנו רק חברות בעבודה (אין לי חברות אמיתיות מחוץ לעבודה).
אותה החברה שאיתה אני מקשקשת גם בהודעות וכאלה שכחה אתמול את האייפון שלה, אליו היא צמודה כל היום בהודעות, תמונות וכאלה.
בבוקר היא פנתה אלי וביקשה לשלוח הודעה לאח שלה ונענתי לה.
אבל כבר אז היה לי מנגנון מוזר כזה והתחלתי לשבת לה על הנשמה.
אני עובדת בדלק אז כל פעם ביקשתי ממנה את הגלאקסי שלי בחזרה.
אז היא אמרה שהיא רק תראה למנהל את התמונות שלה מהחתונה ואחרי זה כבר לקחתי ממנה את הטלפון עד סוף המשמרת.
במהלך המשמרת היא התחילה להתנג אלי קצת בצורה מרוחקת.
צחקתי כזה עם המתדלקת השנייה למה המוכרת לא מבקשת את הנייד ממנה ודווקה ממני(גם היא חברה שלה).
אז היא אמרה שיש אצלה סיסמא וכל 5 דקות הפלאפון נסגר. שאלתי אותה אם זה מטעם הפרטיות והיא הצדיקה אותי.
היא הסבירה שאין לה סבלנות כל 5 דקות לגשת אליה ולרשום לה סיסמא. זאת הסיבה שהמוכרת פנתה אלי.
הסברתי למתדלקת שכנראה גם העבירה לה שאני גם רוצה פרטיות ומרגישה אי נוחות שהנייד לא אצלי.
לקראת סוף המשמרת אותה המוכרת המרוחקת , עשתה פרצוף עצבני וביקשה להיכנס לפייסבוק שלה עם הסיסמא שלה בנכחותי.
שוב סירבתי לה ואף הפנתי אותה למתדלקת השנייה , "למה רק ממני" אמרתי לה.
אז היא התעצבנה יותר ואמרה שאני אגואיסטית ואיזה משמרת ביום שבת היא נתנה לי את האייפון שלה לכל המשמרת.
יש לציין שזה היה לפני שקניתי את הגלאקסי וזה היה מרצון החופשי שלה, מה גם היא למדה במהלך המשמרת, ההודעות שגעו אותה ולל לי לשחק בו היה מושלם בשבילה שלא יסיחו את דעתה.
אני שלא היה לי מושג איך לההשתמש בו לא הפקתי הרבה ממנו והייתי יכולה להסתדר גם בלעדיו.
לגבי זה שסירבתי לה להיכנס לידי כי כל הזמן מגיעים רכבים ובזמן הזה אני לא רגועה.
היא יכולה להיכנס להודעות שלי וכאלה.
למרות שאין לי מה להסתיר כרגע אבל אני בעצמי לא מבינה למה אני נרתעת כל כך.
אז היא התרגזה לגמרי . אמרה לי שהיא לא תכריח אותי להביא לה, אבל שאני יזכור שאם אני ירצה לשחק באייפון שלה שאני ישכח מזה. אני לגמרי לא אובססיבית לגבי הנייד וגם אם אני ישכח זה לא נורא.
אם היה לה שיחה דחופה או משהו לא הייתי מסרבת לה , אבל לשוטט סתם באינטרנט ובפייסבוק לא בא לי.
מאז לקראת סוף משמרת שאני צריכה ממנה פריטת כסף היא מעקמת לי פרצוף , "אני עסוקה" אומרת לי .
יחס לגמרי שונה ממה שאני רגילה.
היא כאילו מאלצת אותי לעשות כל מה שהיא רוצה , זאת הפעם השנייה שיש לי איתה תקל.
פעם שעברה היא ביקשה ממני לבדוק משהו בשיא הלחץ מכוניות, מה שגם היא יכולה לעשות, ומה שהמנהל מבקש ממנה כל פעם ולא ממני , באתי קראתי לה את הדף . היא התרחקה ממני ולא דיברה ואז התנצלתי בפניה למרות שהרגשתי שהיא אשמה שהיא משתמשת בי כל פעם.
שלא נדבר על בקבוק סירופ דיאט שאני הייתי מביאה ומוזגת כל פעם לכוס כמות קטנה שתספיק לי כמה שיותר.
היא הייתה לוקחת לי את הסירופ כל פעם שופכת מעל כוס שלמה לתוך בקבוק עם מים וזה תמיד לא היה נראה לי אבל לא היה לי נעים להגיד לה.
כרגע אני שותה זירו וגם ממנו היא משתמשת מדי פעם, פעם זה היה חופשי ואז הערתי לה שהיא מחסלת לי את כל הבקבוק וגם אז היא נתנה לי להרגיש קמצנית.
ואז הסתכלתי על ההתנהגות שלה, שלדעתי היא אשמה לא פחות ממני ולמרות זאת היא מפעילה אותי כמו מריונטה .
היא רואה שאני מתנהגת איך שלא מתאים לה , או שהיא לא רגילה לזה ואז היא מתרחקת , מפסיקה לגמרי להיות נחמדה, מפעילה אצלי רגשות אשמה . אני מרגישה אי נוחות , מרגישה מחוץ לאזור הנוחות ומנסה להתקרב אליה עיי כך שאני עושה את מה שהיא רוצה ולא היא מחוץ לתמונה.
אותו הדבר עושה לי אמא , ממש כך.
לפעמים היא מתעצבנת עליי משום מה, מתחילה לצעוק ואז היא רואה שאני מנסה להיות אדישה כי אני רגילה להתפרצויות זעם שלה , אז היא מתרחקת לא מדברת ואז אני צריכה להתחנן אליה..
אוצה החברה בול כמוהה..
כשאותי מעילבים, פוגעים אני בד"כ מנסה להסתיר שנפגעתי או בעצם ללא שפוגעים לא אכפת העיקר שאני עושה מה שהם אומרים. בהתחלה אני כועסת אבל מנסה להדחיק, ובסוף שוכחת ומתקדמת הלאה.
פה היא בעצם מלמדת אותי המוכרת שאם אני רוצה שיכבדו אותי, אז אני צריכה לשמור על דיסטאנס .
הבעייה שכשאני מנסה לפעול ככה זה לא מצליח לי כל כך. אולי אני צריכה לתרגל את זה יותר.
אני אוהבת יחסים חברתיים, לא בא לי להיות חמוצה כל הזמן.
הקטע למשל עכשיו אני לא יודעת איך להתנהג עם אותה המוכרת, לדעתי היא כועסת עליי על שטויות.
מה היה לה דחוף כל כף , במילא בסוף המשמרת היא חזרה לאייפון שלה.וזכותי לסרב, למה היא מתנהגת ככה??
אז נהיה בכסאח שוב על שטות כזאת.
הלוואי שאני הייתי עושה פרצופים וגורמת לה לרדוף אחריי..
רציתי לשתף את הפורום הזה במה שקרה לי. זה כבר קרה לי כמה פעמים מצבים דומים שבהם יצאתי כנועה.
יש לי חברה בעבודה (מוכרנית )שאיתה אני מיודדת, אנחנו רק חברות בעבודה (אין לי חברות אמיתיות מחוץ לעבודה).
אותה החברה שאיתה אני מקשקשת גם בהודעות וכאלה שכחה אתמול את האייפון שלה, אליו היא צמודה כל היום בהודעות, תמונות וכאלה.
בבוקר היא פנתה אלי וביקשה לשלוח הודעה לאח שלה ונענתי לה.
אבל כבר אז היה לי מנגנון מוזר כזה והתחלתי לשבת לה על הנשמה.
אני עובדת בדלק אז כל פעם ביקשתי ממנה את הגלאקסי שלי בחזרה.
אז היא אמרה שהיא רק תראה למנהל את התמונות שלה מהחתונה ואחרי זה כבר לקחתי ממנה את הטלפון עד סוף המשמרת.
במהלך המשמרת היא התחילה להתנג אלי קצת בצורה מרוחקת.
צחקתי כזה עם המתדלקת השנייה למה המוכרת לא מבקשת את הנייד ממנה ודווקה ממני(גם היא חברה שלה).
אז היא אמרה שיש אצלה סיסמא וכל 5 דקות הפלאפון נסגר. שאלתי אותה אם זה מטעם הפרטיות והיא הצדיקה אותי.
היא הסבירה שאין לה סבלנות כל 5 דקות לגשת אליה ולרשום לה סיסמא. זאת הסיבה שהמוכרת פנתה אלי.
הסברתי למתדלקת שכנראה גם העבירה לה שאני גם רוצה פרטיות ומרגישה אי נוחות שהנייד לא אצלי.
לקראת סוף המשמרת אותה המוכרת המרוחקת , עשתה פרצוף עצבני וביקשה להיכנס לפייסבוק שלה עם הסיסמא שלה בנכחותי.
שוב סירבתי לה ואף הפנתי אותה למתדלקת השנייה , "למה רק ממני" אמרתי לה.
אז היא התעצבנה יותר ואמרה שאני אגואיסטית ואיזה משמרת ביום שבת היא נתנה לי את האייפון שלה לכל המשמרת.
יש לציין שזה היה לפני שקניתי את הגלאקסי וזה היה מרצון החופשי שלה, מה גם היא למדה במהלך המשמרת, ההודעות שגעו אותה ולל לי לשחק בו היה מושלם בשבילה שלא יסיחו את דעתה.
אני שלא היה לי מושג איך לההשתמש בו לא הפקתי הרבה ממנו והייתי יכולה להסתדר גם בלעדיו.
לגבי זה שסירבתי לה להיכנס לידי כי כל הזמן מגיעים רכבים ובזמן הזה אני לא רגועה.
היא יכולה להיכנס להודעות שלי וכאלה.
למרות שאין לי מה להסתיר כרגע אבל אני בעצמי לא מבינה למה אני נרתעת כל כך.
אז היא התרגזה לגמרי . אמרה לי שהיא לא תכריח אותי להביא לה, אבל שאני יזכור שאם אני ירצה לשחק באייפון שלה שאני ישכח מזה. אני לגמרי לא אובססיבית לגבי הנייד וגם אם אני ישכח זה לא נורא.
אם היה לה שיחה דחופה או משהו לא הייתי מסרבת לה , אבל לשוטט סתם באינטרנט ובפייסבוק לא בא לי.
מאז לקראת סוף משמרת שאני צריכה ממנה פריטת כסף היא מעקמת לי פרצוף , "אני עסוקה" אומרת לי .
יחס לגמרי שונה ממה שאני רגילה.
היא כאילו מאלצת אותי לעשות כל מה שהיא רוצה , זאת הפעם השנייה שיש לי איתה תקל.
פעם שעברה היא ביקשה ממני לבדוק משהו בשיא הלחץ מכוניות, מה שגם היא יכולה לעשות, ומה שהמנהל מבקש ממנה כל פעם ולא ממני , באתי קראתי לה את הדף . היא התרחקה ממני ולא דיברה ואז התנצלתי בפניה למרות שהרגשתי שהיא אשמה שהיא משתמשת בי כל פעם.
שלא נדבר על בקבוק סירופ דיאט שאני הייתי מביאה ומוזגת כל פעם לכוס כמות קטנה שתספיק לי כמה שיותר.
היא הייתה לוקחת לי את הסירופ כל פעם שופכת מעל כוס שלמה לתוך בקבוק עם מים וזה תמיד לא היה נראה לי אבל לא היה לי נעים להגיד לה.
כרגע אני שותה זירו וגם ממנו היא משתמשת מדי פעם, פעם זה היה חופשי ואז הערתי לה שהיא מחסלת לי את כל הבקבוק וגם אז היא נתנה לי להרגיש קמצנית.
ואז הסתכלתי על ההתנהגות שלה, שלדעתי היא אשמה לא פחות ממני ולמרות זאת היא מפעילה אותי כמו מריונטה .
היא רואה שאני מתנהגת איך שלא מתאים לה , או שהיא לא רגילה לזה ואז היא מתרחקת , מפסיקה לגמרי להיות נחמדה, מפעילה אצלי רגשות אשמה . אני מרגישה אי נוחות , מרגישה מחוץ לאזור הנוחות ומנסה להתקרב אליה עיי כך שאני עושה את מה שהיא רוצה ולא היא מחוץ לתמונה.
אותו הדבר עושה לי אמא , ממש כך.
לפעמים היא מתעצבנת עליי משום מה, מתחילה לצעוק ואז היא רואה שאני מנסה להיות אדישה כי אני רגילה להתפרצויות זעם שלה , אז היא מתרחקת לא מדברת ואז אני צריכה להתחנן אליה..
אוצה החברה בול כמוהה..
כשאותי מעילבים, פוגעים אני בד"כ מנסה להסתיר שנפגעתי או בעצם ללא שפוגעים לא אכפת העיקר שאני עושה מה שהם אומרים. בהתחלה אני כועסת אבל מנסה להדחיק, ובסוף שוכחת ומתקדמת הלאה.
פה היא בעצם מלמדת אותי המוכרת שאם אני רוצה שיכבדו אותי, אז אני צריכה לשמור על דיסטאנס .
הבעייה שכשאני מנסה לפעול ככה זה לא מצליח לי כל כך. אולי אני צריכה לתרגל את זה יותר.
אני אוהבת יחסים חברתיים, לא בא לי להיות חמוצה כל הזמן.
הקטע למשל עכשיו אני לא יודעת איך להתנהג עם אותה המוכרת, לדעתי היא כועסת עליי על שטויות.
מה היה לה דחוף כל כף , במילא בסוף המשמרת היא חזרה לאייפון שלה.וזכותי לסרב, למה היא מתנהגת ככה??
אז נהיה בכסאח שוב על שטות כזאת.
הלוואי שאני הייתי עושה פרצופים וגורמת לה לרדוף אחריי..
