הניצחון של פורטלנד מאוד, מאוד חשוב
במאמצים להשאיר את למרכוס אלדריג' בקבוצה. משפיל לעוף בסיבוב הראשון בסוויפ ועוד במגרש הביתי, לפחות זה נמנע.
מילווקי הזכירה לנו שאף סדרה לא נגמרת עד שקבוצה מנצחת 4 פעמים. לא הייתי מהמר על ניצחון של הבלייזרס בחוץ אבל לכו תדעו.
 
אטלנטה חווה על בשרה שני חסרונות- האחד הוא הגודל של הקו הקדמי, בעיה שהכרנו וצפינו שתעשה לה בעיות מול ברוק לופז. הולינס בחר לאפשר להורפורד ומילסאפ לזרוק אבל שם בעדיפות עליונה שלא לאכול את הפאמפ פייק ולא לתת להם להגיע לצבע בכדרור. כמו כן ברוקלין שומרת היטב את קורבר אוף דה בול, מה שמאלץ את ההוקס לפנות לאופציות השלישית והרביעית. זה מה שמביא אותי לחיסרון השני של ההוקס- מחסור ביוצרים איכותיים באחד על אחד. ג'ף טיג בינוני, אל הורפורד מתקשה ופול מילסאפ לא מצדיק את התקוות שתלו בו כסקורר (כולל אני אגב). הוא לא מצליח להעניש באופן עקבי ולהכריח את ברוקלין לעשות עליו דאבל טים כך שההוקס נשארים עם יותר מדי אחד על אחד.
 
אני מניח שאטלנטה תצא מהסדרה הזאת בסופו של דבר אבל היא מזכירה לי משפט מאוד נכון- בדרך כלל הקבוצה עם השחקן הטוב ביותר תנצח את הסדרה. ברוק לופז הוא השחקן הטוב ביותר עד כה, לברוקלין מספיקה התעלות חד פעמית של שחקנים נוספים (ג'ק, בוגדנוביץ', דרון) כדי להפוך את הסדרה למאוד צמודה.
 
קואץ' באד- הגיע הזמן להגיב.