אני ממליץ לך לראות. הכדורסל של היום
הרבה פחות איכותי מזה של הניינטיז בהפרשים ניכרים. לשאלתך: קודם כל הגנה היא פיזיות, אנטלגנציה ורצון בדיוק כמו שהתקפה היא אנטלגנציה, פיזיות(אתלטיות) ורצון. אין לך שום היבט נוסף להתקפה שאין בהגנה. ההבדל היחיד ביניהם הוא שבהגנה אין הרבה גלורי ואין מדד רשמי למדידת הגנתיות (כמו שיש להתקפה עם נקודות). וזה יוצר את הבבדל שמעמיק עם השנים אצל שחקנים הNBA. אז בוא נלך לפי השיטה שלך: א. הפיזיות רק הולכת ומשתפרת? טעות אדירה לחשוב כך. השרירים בהחלט הולכים ונהיים מעוצבים יותר ואולי גדולים יותר. הפיזיות? הולכת ונהיית נעלם. הן מבחינת חוקיות בNBA והן מבחינת מנטליות השחקנים. בשנות ה90 היו חוקים שהגבילו חדירה הרבה יותר מאשר היום. יש ביו טיוב בחור שעושה עבודת קודש עם סרטונים שמראים באופן מפורט איך בניינטיז מייקל ג'ורדן היה צריך לעבור את השומר שלו ואז להתייצב מול שני פורוורדים שהיו עומדים לו באמצע הצבע והוא בכל זאת היה מטביע עליהם בעוד היום, בזכות חוקי ההגנה הלא חוקית, לחודרים יש מרווח אדיר שלא היה בעבר. בנוסף שופטי הNBA נוקשים בהרבה מבעבר לגביי מגע, בייחוד בעמדת הגארדים. כולנו זוכרים את הדחיפות המטורפות שהיו ביריבות של הלייקרס לסלטיקס.( אגב אני ממליץ לך לצפות במשחקי העבר הגדולים- ואני ממליץ לך להסתכל על קורט ראמביס שהיו לו בערך 0 אחוז שרירים בגוף אבל הוא היה פיזי כמו פיטבול שרואה רגל טרייה.) אז זה מבחינת חוקיות. אבל גם מבחינת מנטליות השחקנים של היום, כמו כל המשחק של היום, מתבסס הרבה יותר על אתלטיות ועל משחק ריצה ומשחק של נמוכים ופחות על "הבחור הגדול באמצע". כל עמדת הסנטר הלכה קיבינמיאט- והסנטרים של שנות ה90 היו משחקני ההגנה הטובים אי פעם. היום אין כאלה פשוט כי אין את סגנון המשחק הזה. בנוסף יש את היבט השואו. תמיד היה שואו בארצות הברית ובNBA אבל בשנות האלפיים ההיבט הזה די השתגע- כמו שאני תופס את זה השחקנים רואים את עצמם הרבה יותר כבדרנים תחרותיים ופחות כספורטאים קשוחים. שחקני הגנה אפורים הולכים לאיבוד וכבר לא רואים אנתוני מייסון או מוקי בליילוק- היום שחקני ההגנה שמקבלים הייפ הם או אלה שמרביצים בלי הכרה ובצורה לא ספורטיבית (אהם בואן אהם) או אלה האקסטרווגנטיים שפשוט חוסמים המון ורחוק אבל תאכלס לא יודעים לעשות הגנה (מרקוס קמבי). הפיזיות בNBA הולכת ונעלמת והיום כולם די רכרוכיים. אין יותר מאבקים של דם יזע ודמעות מתחת לסל בין הגבוהים או שריטות ומכות בנסיון להשתחרר אצל הנמוכים. הכל מכני והכל פרווה. זה בנוגע לפיזיות. למעשה גם היבט הרצון נכנס יפה מאוד לתחום הזה. אם פעם היית רואה את צ'ארלס בארקלי או דניס רודמן עולים לריבאונד התקפה אבוד ותוך כדי רומסים שחקן גדול פי שתיים מהם כדי לעשות את זה אז היום חצי מהריבאונדים בהגנה פשוט נופלים ליידים של הסנטר והוא לא צריך לעשות דבר (לכן היום גם כל סנטר נחנח לוקח 7 ריבאונד). גם הרצון של הגארדים איום ונורא. פעם רג'י מילר היה יורק דם לפני שהיה משתחרר מחסימה והיום יש לך שחקנים טובים הרבה פחות ממנו שמשתחררים לקליעה כאילו זה אימון. בנוסף הכוכבים הגדולים היו למדים שהגנה היא קודם כל ולכן כל הכוכבים הגדולים של שנות ה90 ידעו הגנה. את התפיסה הזו הרס לטעמי שאקיל אוניל- שפשוט נכנס עם המסה שלו, לא השקיע כמעט בהגנה, אבל היה כה דומיננטי שהוא הוביל דרך מחשבה חדשה שבה אתה יכול להיות כוכב בלי להשקיע בהגנה (ובמקרה של שאקיל גם בלי להשקיע בלשפר את עצמך). פרט אליו אין הרבה כוכבי ניינטיז שלא ידעו הגנה. היום יש לך מליון כאלה- לברון ג'יימס וכרמלו אנתוני בראשם- שהם שחקני התקפה כל כך טובים שהם בטוחים שזה מספיק. (לזכותו של לברון נאמר שכשהוא הגיע לליגה ההגנה שלו הייתה מתחת לכל ביקורת והוא משתדל לשפר אותה. בנתיים הוא שיפר אותה סטיסטית באופן ניכר- אבל נראה שזה הדבר היחיד שחשוב לו הגנתית. לא מאשים אותו במקרה הזה). לגביי אנטלגנציית משחק הגנתית: גם התחום הזה ירד באופן דרסטי אם אתה שואל אותי. לא ראיתי תרגיל הגנה בNBA כבר שנים (אולי לפיסטונס של בראון היו כמה). שנים אני אומר לך. זה בכלל לא משנה אם יש אירופאים או לא, אין שום הגנה בראש של המאמנים. מה שכן- יש מאמנים שעובדים על תיאום הגנתי וזה חשוב לא פחות מתרגלים וזו הסיבה הראשית להגנה המצוינת של בוסטון. אז אם נשווה את זה לפעם- פעם היה לך תיאום הגנתי כמעט באופן אוטומטי. יכול להיות שבמקרה הזה אני עושה קצת אידאליזציה של העבר אבל יש לי כמה וכמה משחקים של קבוצות שונות ובכולם רואים תיאום מצוין של לחץ, של הגנה אישית, של הובלת הכדור לחוליה החלשה, של יתרונות מאצ'אפ הגנתיים. היום אין שום דבר כזה- מסדרים הגנה ויאללה. כמו בשכונה.