משחקי דמיון

[נורית מ.]

משחקי דמיון

אני קוראת עכשיו ספר של יאנוש קורצ´אק "כיצד לאהוב ילדים" והוא כותב שם: "אין המקל סוס בעיני הילד אלא שבהעדר הסוס האמיתי הוא נאלץ להשלים עם העשוי עץ. כשהילדים שטים בחדר על כיסא הפוך, אין זה שיט בסירה באגם. כאשר בסדר יומו של הילד כלולים רחיצה בנהר ללא הגבלה, יער ובו גרגרים, חכה, קני ציפורים על עצים גבוהים, שובך, תרנגולות, ארנבות, שזיפים בבסתן זר, ערוגת פרחים לפני הבית - המשחק נעשה מיותר או משנה את אופיו מעיקרו. איזה ילד יחליף כלב חי בפוחלץ על גלגלים? מי מהם יתן את הסוס החי תמורת סוס עץ מתנדנד?" מה דעתכם על הרעיון הזה שמשחקי הדמיון הם רק תחליף לדבר האמיתי וכשהדבר האמיתי (החיים) זמינים לילד אז הוא משחק בצורה אחרת?

 

[ליאת +]

מי אני שאחלוק

על המחנך הדגול הזה? ובכל אופן: אני לא בטוחה שזה נכון. כי לילדים יש צורך במשחקי דמיון והמצאה. ויתכן שהילד בכפר ידמיין שהכלב שלו הוא בעצם נמר ושהעגלה של אחותו היא בעצם רכבת. אתמול הייתי עם אביתר בגן השעשועים והצטרף אלינו ילד מקסים בן ארבע, עולה חדש, שהפליא בעלילותיו: לאבא שלו יש אוטו עם גג פתוח, ואיך הוא נוסע כשהוא יושב על הגג, ואיך אבא שלו נותן לו לנהוג באוטו .. - לקח לי זמן (אני קמת איטית) עד שהבנתי שהוא מממציא את זה. אבל מה שכן- הטבע לכשעצמו יותר עשיר בגירויים מאשר חפצים מעשי ידי אדם (כי בכל הצעצועים של פישר פרייס גם יחד אין את מגוון האפשרויות שיש בערמה של חול או שלולית של מים).

 

[אביטל +]

שניכם צודקים

ליאת, הדוגמא שנתת אינה סותרת את מה שכתב קורצ´ק. את מתארת מצב שבו הילד באמת משחק שונה - הוא מדמיין משהו אחר ומן הסתם המשחק עם סוס מעץ שונה ממשחק עם כלב אמיתי. אני מאוד מסכימה בקשר לדימיון.

 

[כרמית מ.]

אני חושבת

שסביבה עשירה בדברים "אמיתיים" נותנת זמן רב למחקר ולחוויה ה"אמיתית" - וזה נהדר, ונותן בסיס טוב למשחקי הדמיון... מכיוון שאף פעם לא יהיה הכל "אמיתי" (הילד לא יהיה אבא, ויש דברים שאי אפשר לעשות באמת, או שהם לא חלק מהסביבה הטבעית, ובהמשך משחקים על עולמות רחוקים ולאו דווקא מציאותיים). אני חושבת שהמשחק יהיה שונה בעיקרו, אבל תמיד יהיה מקום למשחקי הדמיון (אולי בגיל קצת יותר מבוגר). אני רואה את הילדים שלי, שחיים בסביבה כפרית ונהנים מאד ממשחק "אמיתי" אבל מקל יכול להיות בקלות מעדר או סולם או מקל-סבא....

 

[לאה_מ]

ובסופו של דבר, הדמיון שלנו נועד

להשלים את מה שלא קיים במציאות שלנו. אם המציאות שלנו מאד אורבנית, יתכן שנאלץ להסתפק במשחק בחיות מעץ, אבל באותה מידה אני מניחה שבמציאות הכפרית נוכל לדמיין שהעצים הם בניינים רבי קומות, שהשביל הוא כביש סואן, שהגלגל הוא אוטובוס עם שתי קומות... הכל לפי מה שלא נמצא בחיי היומיום שלנו.

 

[כרמית מ.]

(גם) לזה התכוונתי וחוץ מזה יש דברים

שאני מעדיפה שהם רק ידמיינו... אין לי שום בעיה שיקחו מקל ויהפכו אותו לרובה, וזה עדיף בעיני על לתת להם רובה "אמיתי" (אפילו צעצוע). עוד אין לי מושג מה נעשה כשנגיע לגיל המתאים ותעלה דרישה, אבל לפחות ברמת הרעיון... אני חושבת שיש יתרון למציאות הכפרית כי היא יותר ברורה וחיה (בעיר, הרבה מאד דברים הם בלתי ניתנים לחקירה/הבנה - בגלל סכנה מצד אחד ותחכום מצד שני - לשחק בשלט רחוק לא עוזר להבין איך הוא פועל), אבל זה לא תחליף לדמיון, למזלנו.

 

[לאה_מ]

דוקא שלט רחוק בעיני הוא מכשיר מאד

מעודד דמיון - אולי לא מבינים איך זה פועל (ובשביל לדמיין דברים, ממש לא חייבים להבין איך הם פועלים - אולי אפילו להיפך), אבל זה כר נרחב למשחקי דמיון בתחום העתידני משהו של ההפעלה מרחוק של דברים.

 

[דסי אשר]

כרמעית, לפני כ 50 שנה

היה אולי מכשיר רדיו אחד במשק שלנו, הוא היה בחדר של המזכירות. את יודעת איך דימינו את הדמויות של השדרנים? איזה סיפורים המצאנו, כמה שהינו ליד המכשיר המוזר הזה שהשמיע קולות (בעיקר קריאות לקרובים שנעלמו בשואה...), שירים, הודעות של בן גוריון, מותו של הנשיא הראשון וויצמן(הייתי בגן חובה). עולם ומלואו על מכשיר טכני/אלקטרוני נדיר ביותר אז... דסי

 

[כרמית מ.]

התכוונתי דווקא לצד המציאותי

כל דבר יכול להיות מנוף לדמיון, אבל שלט /טלויזיה/מרבית המכשירים שיש לנו בבית המודרני, הם לא טובים לחקירה, כי אי אפשר להבין מבדיקה שלהם איך הם עובדים. מה שכתבתי, זה שסביבה "טבעית" מספקת יותר דברים שילד יכול להבין איך הם עובדים, ויש לכך יתרון, בהיבט הכללי, לאו דווקא עם קשר להתפתחות הדמיון. מבחינת דמיון, אפילו השמיים הם לא הגבול...

 

[דסי אשר]

בניתי "ארמון" של קוצי

"קיפודן". גדלתי בכפר, אהבתי מאד טבע. קוצי הקיפודן שבו את דמיוני(ליבי). קטפתי אותם (איך? זה דוקר), וישבתי בחצר ובניתי לי ארמון של קיפודנים. כל זה, כי כל כך אהבתי אותם, ורציתי לשמור עליהם. ואיזה מקום ראוי יותר מאשר ארמון? דסי

 

[חנה גונן]

לנורית-משחקי דימיון כהכנה לדבר ה...

 

[יונת ש.]

זה נכון בערבון מוגבל

יכול להיות שיש מקרים שבהם משחק דמיוני בא למלא חסר בדבר האמיתי, אבל יש דברים שפשוט אי-אפשר לעשות במציאות, גם לא בתנאים אידיאליים. כל המתמטיקה היא הרי משחקי דמיון. במציאות את לא פוגשת מרחבי הילברט באמצע הרחוב. ומה עם שירה? מטפורות? יש הרבה דברים שפשוט לא קיימים במציאות והאפשרות היחידה לעסוק בהם היא דרך הדמיון.

 

[חנה גונן]

ליונתי -כן אבל....

שירה ומטפורות הם יותר מושגים שלנו של המבוגרים ילדים לא יודעים מה זה, אני מנסה להסתכל על זה יותר מנקודת המבט של הילדים שמשחקים במטבח,משפחה, רופא וחולה,אמבטיה וכולי.נכון יש גם פיות ומכשפות אבל אלה יותר דברים שהמבוגרים מעבירים להם בעיני דימיון טהור נובע מתוך הילד עצמו וממה שהוא רואה בסביבתו. שלך חנה גונן

 

[יונת ש.]

לא אצלנו

בהחלט יצא לי לשמוע את הילדים משתמשים במטפורות, בערך מרגע שהם התחילו להשתמש במלים. לגבי פיות ומכשפות, יש עדויות שגם ילדים שגודלו "מוגנים" מהמושגים האלה המציאו אותם בעצמם. כדאי לקרוא בהקשר הזה את ספר של ברונו בטלהיים "קסמן של אגדות" - הוא מסביר שהעולם הבדיוני עוזר לילדים לבטא את העולם הפנימי שלהם. גם אורסולה לה-גווין כותבת על זה בחיבור "שפת הלילה" שמצורף לספרה (הנפלא) "הקוסם מארץ ים".

אני לא "יונתי" (או יונתך

). פשוט יונת.

 

[vered4]

דימיון זה דבר שקיים

הילד שלי אוהב מכונית, יש לו מלא מכוניות אבל הוא יהפוך למכונית גם קובית משחק. יש לו אוכל, אבל הוא נהנה לקחת כפית בלי אוכל ולעשות כאילו. הדברים האמיתיים הם אלה שבונים את עולם המושגים של הילד ויש דברים שאם הוא לא ידע עליהם לא ידע לדמיין אותם. בסרט "הימליה" הילד גר בהרים ואין שם עצים, והסבא מנסה לתאר לו עץ. רק בסוף הסרט כשהם יורדים למקום נמוך יותר הוא רואה עץ בפעם הראשונה.

 

[חנה גונן]

לורד-ובגלל זה צריך כל כך להזהר....

כי הילדים שלנו הם כר כל כך נוח לקלוט ולהתרשם מכל דבר. שלך חנה גונן