משהו...

[העצלנית]

משהו...

אוף כבר בוקר לא שמתי לב אבל בעצם זה לא ממש בוקר זה מין מעבר. נו איך אומרים אהה שעת הדימדומים. הזמן בו בדרך כלל הכל מגיע ומתחבר לי בראש. ואני יושבת מול המחשב בנסיום פתטי להוציא דברים מהראש לכתב, אבל הם לא באים כל השירים והסיפורים כל המחשבות והמונולוגים. מתחבאים כנראה פוחדים מהריק של הדף מהכלום שיש שם. הם מעדיפים להשאר בראש החמים והבטוח שם הבית שלהם כנראה. וכמו שאומר השיר "אין לי ארץ אחרת" אז מי אני שאגיד להם לצאת משם, להגר לארץ שוממה ולבנה. הם צריכים אותי ואני כנראה צריכה אותם. לעצמי. דפנה

 

[תל-אביבית]

מבינה אותך...

כשקראתי את מה שכתבת, כ"כ הזדהיתי. אני מכירה את זה שבא לך לרשום משהו, כ"כ בא לך, כ"כ מתחשק ובכל זאת... המילים לא מגיעות לאצבעות ואת לא יכולה להוציא אותן על הנייר, או על המקלדת, או על מה שזה לא יהיה!!!

ההרגשה העיקרית שלי לגבי מה שכתבת, דפנה?... הזדהות. בהחלט הזדהות. יפה מאוד!!!

עדי התל-אביבית