Stillwater
New member
משהו שכתבתי
גם חלומות נמדדים על פי ציונים את יומי הראשון בבית הספר, אינני זוכרת ממש. אחרי 11 וחצי שנים באותה המערכת, היום ההוא נראה לי רחוק כל-כך, אי שם במעמקי ההיסטוריה האישית שלי. אך, אני בטוחה שאותה היום היה נורא מרגש עבורי, בוודאי התרגשתי נורא וגם שמחתי לקראת כניסתי לבית הספר. ממה כל ההתרגשות וממה כל השמחה, אני לא יודעת! מה שכן, היא נובעת מכך שאף אחד לא הסביר לי באמת מה אני עומדת לעבור ב12 השנים הבאות, מה זה באמת בית הספר, וגם אותן המילים ששמעתי מאחיי הגדולים על מה זה באמת בית ספר, היו רכות מידי, כנראה בכדי לא לאכזב אותי. אף אחד לא הכין אותי מראש לכך שבית הספר זה מקום שיאמלל את חיי ויגרום לשנוא את עצמי, יגרום לי להרגיש כמה אני לא טובה, כמה בן-אדם פחות טוב אני מאחרים. שמעתי פה ושם שמבחנים ושיעורי בית הם דבר קשה ומענה, אבל אף אחד לא אמר לי עד כמה, אף אחד לא אמר לי שאותם מבחנים יגרמו לי להרגיש כמה לא טובה אני ושיעורי הבית יגרמו לאנשים אחרים להטיח בי משפטים ולרדת עלי, על כך שאני עצלנית, למרות שקשה לי. אף אחד לא אמר לי כמה זה יהיה קשה! אף אחד לא טרח לומר לי שבבית הספר, כמו בגן, יש ילדים שישנאו אותי, שירביצו, שיקללו, שיחרימו, אבל זה יהיה כואב לי, זה יהיה קשה יותר מהגן. אני חושבת שבבית הספר, אולי מלבד דברים מעטים, כמעט ולא למדתי כלום! את רוב הדברים שאני יודעת, את כל הידע הכללי שלי, למדתי בכוחות עצמי, עם ספרים ואינטרנט ולא עם מורה. ואם כבר למדתי משהו עם מורה, זה היה עם מורה פרטי, כזה שההורים משלמים לו הרבה כסף למרות שההורים משלמים גם הרבה כסף לקופת המדינה, שמשלמת לאותם המורים שלא לימדו אותי כלום בבית הספר. דבר אחד, אני כן בטוחה שלמדתי אותו בבית הספר. לשנוא את עצמי! בית- הספר גרם לי לשנוא אותי, בית הספר העביר לי שיעורים ולימד אותי כמה אני לא טובה, כמה ישנם אנשים טובים ממני וכמה אני אפס לעומת אחרים, למרות שבתור בן-אדם, אני לא באמת ככה! אולי אני טובה יותר מאותם הילדים שתמיד מקבלים 100 בהכל, והרבה פחות טובה מאותו הילד שיושב מלפני בכיתה והוא אף פעם לא קיבל 80 בשום דבר, אף פעם לא עבר את ה50. בית הספר גרם לי וגרם לכל העולם למדוד בני אנוש על-פי אותם הציונים ולפי אותם יכולות ההקשבה והלמידה בכיתה של 40 תלמידים ולא לפי יכולתם ולפי ידיעתם האמיתית. בית הספר הכריח אותי ללמוד דברים שאני לא אוהבת, דברים שאני מתקשה בהם, במקום לעזור ולפתח בי דברים שאני טובה בהם, לעזור לי לגלות במה אני כן ולא במה אני לא! בעוד כמה חודשים אני אתגייס לצה"ל, עוד מערכת שמודדת אותך לפי ציונים של מבחנים ולא לפי יכולתך האמיתית. ואח"כ אני אצא לחיים, למודת כישלונות ואכזבות שרכשתי במשך 12 שנות לימודי בבית הספר. אצא לי לטייל בחורים נידחים על פני הגלובוס ורק שם, בחיים האמיתיים, איפה שישנם האנשים האמיתיים שיאהבו אותי ויבחנו אותי לפי מי אני באמת ולא לפי אותה תעודת הבגרות שמחכה לי יפה באחת מהמגירות בבית שאני אבוא אליי, אוציא אותה ואראה לכל העולם, כמה חכמה אני כי יש לי תעודת בגרות, אבל רק בגלל זה אני חכמה! רק בגלל שאני אהיה מסוגלת ללמוד דברים שאני אוהבת, דברים שמעניינים אותי, דברים שבהם אני אצליח למצות את עצמי! אבל אתם יודעים... זה הכל תלוי בכמה מספרים...השאר אולי ישאר כחלום! ענת .ב.
גם חלומות נמדדים על פי ציונים את יומי הראשון בבית הספר, אינני זוכרת ממש. אחרי 11 וחצי שנים באותה המערכת, היום ההוא נראה לי רחוק כל-כך, אי שם במעמקי ההיסטוריה האישית שלי. אך, אני בטוחה שאותה היום היה נורא מרגש עבורי, בוודאי התרגשתי נורא וגם שמחתי לקראת כניסתי לבית הספר. ממה כל ההתרגשות וממה כל השמחה, אני לא יודעת! מה שכן, היא נובעת מכך שאף אחד לא הסביר לי באמת מה אני עומדת לעבור ב12 השנים הבאות, מה זה באמת בית הספר, וגם אותן המילים ששמעתי מאחיי הגדולים על מה זה באמת בית ספר, היו רכות מידי, כנראה בכדי לא לאכזב אותי. אף אחד לא הכין אותי מראש לכך שבית הספר זה מקום שיאמלל את חיי ויגרום לשנוא את עצמי, יגרום לי להרגיש כמה אני לא טובה, כמה בן-אדם פחות טוב אני מאחרים. שמעתי פה ושם שמבחנים ושיעורי בית הם דבר קשה ומענה, אבל אף אחד לא אמר לי עד כמה, אף אחד לא אמר לי שאותם מבחנים יגרמו לי להרגיש כמה לא טובה אני ושיעורי הבית יגרמו לאנשים אחרים להטיח בי משפטים ולרדת עלי, על כך שאני עצלנית, למרות שקשה לי. אף אחד לא אמר לי כמה זה יהיה קשה! אף אחד לא טרח לומר לי שבבית הספר, כמו בגן, יש ילדים שישנאו אותי, שירביצו, שיקללו, שיחרימו, אבל זה יהיה כואב לי, זה יהיה קשה יותר מהגן. אני חושבת שבבית הספר, אולי מלבד דברים מעטים, כמעט ולא למדתי כלום! את רוב הדברים שאני יודעת, את כל הידע הכללי שלי, למדתי בכוחות עצמי, עם ספרים ואינטרנט ולא עם מורה. ואם כבר למדתי משהו עם מורה, זה היה עם מורה פרטי, כזה שההורים משלמים לו הרבה כסף למרות שההורים משלמים גם הרבה כסף לקופת המדינה, שמשלמת לאותם המורים שלא לימדו אותי כלום בבית הספר. דבר אחד, אני כן בטוחה שלמדתי אותו בבית הספר. לשנוא את עצמי! בית- הספר גרם לי לשנוא אותי, בית הספר העביר לי שיעורים ולימד אותי כמה אני לא טובה, כמה ישנם אנשים טובים ממני וכמה אני אפס לעומת אחרים, למרות שבתור בן-אדם, אני לא באמת ככה! אולי אני טובה יותר מאותם הילדים שתמיד מקבלים 100 בהכל, והרבה פחות טובה מאותו הילד שיושב מלפני בכיתה והוא אף פעם לא קיבל 80 בשום דבר, אף פעם לא עבר את ה50. בית הספר גרם לי וגרם לכל העולם למדוד בני אנוש על-פי אותם הציונים ולפי אותם יכולות ההקשבה והלמידה בכיתה של 40 תלמידים ולא לפי יכולתם ולפי ידיעתם האמיתית. בית הספר הכריח אותי ללמוד דברים שאני לא אוהבת, דברים שאני מתקשה בהם, במקום לעזור ולפתח בי דברים שאני טובה בהם, לעזור לי לגלות במה אני כן ולא במה אני לא! בעוד כמה חודשים אני אתגייס לצה"ל, עוד מערכת שמודדת אותך לפי ציונים של מבחנים ולא לפי יכולתך האמיתית. ואח"כ אני אצא לחיים, למודת כישלונות ואכזבות שרכשתי במשך 12 שנות לימודי בבית הספר. אצא לי לטייל בחורים נידחים על פני הגלובוס ורק שם, בחיים האמיתיים, איפה שישנם האנשים האמיתיים שיאהבו אותי ויבחנו אותי לפי מי אני באמת ולא לפי אותה תעודת הבגרות שמחכה לי יפה באחת מהמגירות בבית שאני אבוא אליי, אוציא אותה ואראה לכל העולם, כמה חכמה אני כי יש לי תעודת בגרות, אבל רק בגלל זה אני חכמה! רק בגלל שאני אהיה מסוגלת ללמוד דברים שאני אוהבת, דברים שמעניינים אותי, דברים שבהם אני אצליח למצות את עצמי! אבל אתם יודעים... זה הכל תלוי בכמה מספרים...השאר אולי ישאר כחלום! ענת .ב.
