סקסית 23 האחת
New member
משהו שכתבתי ....
וכך נותרתי פעורת פה ....ללא מילים.. יושבת פה ...ועדיין כואב...אלוהים כמה שכואב לי. הדמעות מאיימות לצאת ...והנה אני לא מתביישת להודות ולומר שהנה זה קורה. אז לפני כמעט חודש ישבתי כאן ... בוכיה...כואבת..שבורה לרסיסים ממש. יושבת פה וחושבת המון...חושבת - למה??? , למה לעזאזל הוא לא יוצר קשר, הוא מאבד אותי, למה הוא נותן לי , לנפש שלי להיות כאובה, כואב לי , למה הוא נותן לאדם אהוב לבכות, אני כועסת , אלוהים כמה שאני כועסת, בדמעות שאני בוכה. את העונש שלי כבר קיבלתי , הסבל התמידי , היומי הזה, אז המשכתי בחיי , אז קמה כל כל יום לעבודה עם לילות ללא שינה, עם המון כאב. כמה האשמתי את עצמי , כמה הודעות אני יכולה לשלוח לו , שאני מצטערת, כמה הודעות יכולה לשלוח אשר תוכנן הם - "אני מאשימה את עצמי, אני רק רוצה שתבוא ונדבר על הכל פנים מול פנים....מחכה לך בשישי "...!!! יושבת פה, ואלוהים , לעזאזל עברו כבר 4 שבועות, ואני מתגעגעת לבייבי שלי, ואין מה לעשות, אין מה לעשות בכלל...אין כוחות יותר...המחשבות על התקווה , האשליה , האהבה. שואלת את עצמי כל יום - "הוא יבוא"? הוא לא יבוא?? אני אומרת לעצמי - "הוא חייב לבוא". אני לא יודעת מה לומר , לא נותרו בי הכוחות...אפילו המילים שבי לא נותרו בי...פשוט בהלם!!! אז בשבוע הראשון שלאחר הפרידה זלגו הדמעות, ההלם היכה בי קשות, אין לי אותך , לעזאזל איבדתי אותך , ולמה הוא לא סולח לי, אני הבחורה הרצינית ביותר עלי האדמות, אני רק רציתי אהבה , רק רוצה אהבה. רק איתו הייתי בטוחה, לעזאזאל אני זקוקה לאהבה שלו, לעזאזאל למדתי את הלקח שלי , אני בחיים לא אחזור על הטעות הזו , יושבת ואומרת לעצמי - "חבל שלא סיפרתי לו מההתחלה, אבל כ"כ פחדתי"...לא רציתי לאבד אותו, למה הוא לא מבין?? למה הוא מפרש את זה בצורה אחרת, למדתי , למדתי לעזאזל למדתי...בא לי לצרוח...בא לי ...בא לי ובא לי ובא ....כואב....די!!!!! זה כואב!!!! בייבי שלי , בוא נעצום עיניים , ולעולם לא ניפרד!!! הלוואי ויכולתי לומר לך את זה. כל שישי ...יושבת בביתי הקט ...יושבת בביתי עם התקווה שבלב , התקווה שאולי יום אחד יקיש בדלת ויבוא , ואביט בחיוך שלו, החיוך הזה שהמיס אותי , וממיס אותי כל פעם מחדש. לפעמים אני שוכחת איך זה לחיות בלי אהבה, ועובר לו עוד יום ועוד יום....... היום כ"כ אפור, והלילה כ"כ שחור... נפשי , ליבי, וגופי...לעזאזל גופי צריך , זקוק, כבר שכחתי מה זו אהבה... שבוע שעבר , זה היה ביום שישי נרדמתי לכמה שעות כאשר לא ישנתי כמו שצריך כמה ימים, נרדמתי לכמה שעות טובות אך השעות לא היו כ"כ טובות, בזמן שישנתי חלמתי חלום, חלמתי שאתה חוזר, חלמתי שאתה איתי, לעזאזל זה היה כ"כ מוחשי ואמיתי, נגעת בי, ליטפת אותי , נגעתי בך , ליטפתי אותך, התניתי איתך אהבים, עשיתי לך את כל מה שאתה זקוק לו , היית כ"כ מוחשי....רוצה רוצה רוצה ללטף אותך ...רוצה לעשות לך טוב....רוצה שתניד את ראשך לאחור כאשר אני עושה לך טוב... כל החלום חייכתי עד שבחלום פתאום איבדתי אותך ...הלכת לי לאיבוד ...הלכת ולא חזרת....מתוך חלום הדמעות זלגו , והבכי היה בכי בקול...פשוט בכי תחנונים , מלא עצב , ויגון. את הגלגל לאחור לא ניתן להשיב , והדמעות זולגות אינן עוצרות, הכאב הזה הולך ובא , הכאב חודר לנשמה ובליבי סוערת מלחמה, האמן לי בייבי...אוהבת אותך!!!!! אוהבת אותך!!!! לעזאזל כמה שאני אוהבת אותך!!!! לא נתת לי סיכוי לבקש סליחה.... רוצה , ויכולה לכתוב ולתאר עוד המון ...אך כוח לא נשאר בי עוד ...הדמעות , הכאב , הלב ,וכך אסיים בדמעות ובכאב. לסיום אלוהים שלי , אשא תפילה למרומי השמיים , אשא תפילה - "שיר למעלות , אשא עיניי אל ההרים מעין יבוא עזרי"... אלוהים שמור עליי, אלוהים תחזיר לי את האהבה שלי!!!!!!!!!!! וכך הסתיים לו עוד יום ביזע , בכי ודמעות, מלאת תקווה , וגם נטולת תקווה...מה אני אעשה ? לא נשאר לי מה לעשות...רק לקוות..... רונה אוהבת אותך!!!!!!!!!!!!!!!!
וכך נותרתי פעורת פה ....ללא מילים.. יושבת פה ...ועדיין כואב...אלוהים כמה שכואב לי. הדמעות מאיימות לצאת ...והנה אני לא מתביישת להודות ולומר שהנה זה קורה. אז לפני כמעט חודש ישבתי כאן ... בוכיה...כואבת..שבורה לרסיסים ממש. יושבת פה וחושבת המון...חושבת - למה??? , למה לעזאזל הוא לא יוצר קשר, הוא מאבד אותי, למה הוא נותן לי , לנפש שלי להיות כאובה, כואב לי , למה הוא נותן לאדם אהוב לבכות, אני כועסת , אלוהים כמה שאני כועסת, בדמעות שאני בוכה. את העונש שלי כבר קיבלתי , הסבל התמידי , היומי הזה, אז המשכתי בחיי , אז קמה כל כל יום לעבודה עם לילות ללא שינה, עם המון כאב. כמה האשמתי את עצמי , כמה הודעות אני יכולה לשלוח לו , שאני מצטערת, כמה הודעות יכולה לשלוח אשר תוכנן הם - "אני מאשימה את עצמי, אני רק רוצה שתבוא ונדבר על הכל פנים מול פנים....מחכה לך בשישי "...!!! יושבת פה, ואלוהים , לעזאזל עברו כבר 4 שבועות, ואני מתגעגעת לבייבי שלי, ואין מה לעשות, אין מה לעשות בכלל...אין כוחות יותר...המחשבות על התקווה , האשליה , האהבה. שואלת את עצמי כל יום - "הוא יבוא"? הוא לא יבוא?? אני אומרת לעצמי - "הוא חייב לבוא". אני לא יודעת מה לומר , לא נותרו בי הכוחות...אפילו המילים שבי לא נותרו בי...פשוט בהלם!!! אז בשבוע הראשון שלאחר הפרידה זלגו הדמעות, ההלם היכה בי קשות, אין לי אותך , לעזאזל איבדתי אותך , ולמה הוא לא סולח לי, אני הבחורה הרצינית ביותר עלי האדמות, אני רק רציתי אהבה , רק רוצה אהבה. רק איתו הייתי בטוחה, לעזאזאל אני זקוקה לאהבה שלו, לעזאזאל למדתי את הלקח שלי , אני בחיים לא אחזור על הטעות הזו , יושבת ואומרת לעצמי - "חבל שלא סיפרתי לו מההתחלה, אבל כ"כ פחדתי"...לא רציתי לאבד אותו, למה הוא לא מבין?? למה הוא מפרש את זה בצורה אחרת, למדתי , למדתי לעזאזל למדתי...בא לי לצרוח...בא לי ...בא לי ובא לי ובא ....כואב....די!!!!! זה כואב!!!! בייבי שלי , בוא נעצום עיניים , ולעולם לא ניפרד!!! הלוואי ויכולתי לומר לך את זה. כל שישי ...יושבת בביתי הקט ...יושבת בביתי עם התקווה שבלב , התקווה שאולי יום אחד יקיש בדלת ויבוא , ואביט בחיוך שלו, החיוך הזה שהמיס אותי , וממיס אותי כל פעם מחדש. לפעמים אני שוכחת איך זה לחיות בלי אהבה, ועובר לו עוד יום ועוד יום....... היום כ"כ אפור, והלילה כ"כ שחור... נפשי , ליבי, וגופי...לעזאזל גופי צריך , זקוק, כבר שכחתי מה זו אהבה... שבוע שעבר , זה היה ביום שישי נרדמתי לכמה שעות כאשר לא ישנתי כמו שצריך כמה ימים, נרדמתי לכמה שעות טובות אך השעות לא היו כ"כ טובות, בזמן שישנתי חלמתי חלום, חלמתי שאתה חוזר, חלמתי שאתה איתי, לעזאזל זה היה כ"כ מוחשי ואמיתי, נגעת בי, ליטפת אותי , נגעתי בך , ליטפתי אותך, התניתי איתך אהבים, עשיתי לך את כל מה שאתה זקוק לו , היית כ"כ מוחשי....רוצה רוצה רוצה ללטף אותך ...רוצה לעשות לך טוב....רוצה שתניד את ראשך לאחור כאשר אני עושה לך טוב... כל החלום חייכתי עד שבחלום פתאום איבדתי אותך ...הלכת לי לאיבוד ...הלכת ולא חזרת....מתוך חלום הדמעות זלגו , והבכי היה בכי בקול...פשוט בכי תחנונים , מלא עצב , ויגון. את הגלגל לאחור לא ניתן להשיב , והדמעות זולגות אינן עוצרות, הכאב הזה הולך ובא , הכאב חודר לנשמה ובליבי סוערת מלחמה, האמן לי בייבי...אוהבת אותך!!!!! אוהבת אותך!!!! לעזאזל כמה שאני אוהבת אותך!!!! לא נתת לי סיכוי לבקש סליחה.... רוצה , ויכולה לכתוב ולתאר עוד המון ...אך כוח לא נשאר בי עוד ...הדמעות , הכאב , הלב ,וכך אסיים בדמעות ובכאב. לסיום אלוהים שלי , אשא תפילה למרומי השמיים , אשא תפילה - "שיר למעלות , אשא עיניי אל ההרים מעין יבוא עזרי"... אלוהים שמור עליי, אלוהים תחזיר לי את האהבה שלי!!!!!!!!!!! וכך הסתיים לו עוד יום ביזע , בכי ודמעות, מלאת תקווה , וגם נטולת תקווה...מה אני אעשה ? לא נשאר לי מה לעשות...רק לקוות..... רונה אוהבת אותך!!!!!!!!!!!!!!!!
