גב רובינסון
New member
משהו עצוב
הנני בת 34. הכרתי בחור בן 37 לפני כשלושה חודשים. היה ביננו חיבור מיידי, אינטנסיבי, והיה לנו נפלא יחדיו לאחר כחודש וחצי של הכרות , ביום שבת אחד בשעות הבוקר הוא קם לשרותים, אני הייתי עוד מנומנמת. כשחזר למיטה הבחנתי שמשהו לא כשורה קראתי בשמו אך הוא לא הגיב נשמתו כאילו נעצרה והוא החל להשמיע קולות מוזרים ולפרכס זמן שאמנם נראה לי נצח אך ארך כ-10 דקות. העניין היה מלווה מריר שיצא מפיו ורעידות קשות בכל גופו. עד אשר נפל על המיטה מעולף. לא ידעתי מה לעשות שכן הוא לא הגיב לקריאותיי והזמנתי מיד אמבולנס שפינה אותו לבית חולים.נסעתי אחריו. אבחנו את ההתקף כהתקף אפלפסיה עם רישומים לביצוע בדיקות רבות. חברי לקח את העניין קשה מאד. הוא התמלא בחרדות ובכאבי ראש בתקופה שלאחר מכן. הדתדלתי להיות עימו ככל שניתן ולממש הוכחתי לו שאני איתו. הוא המשיך בסדרת בדיקות אך התמהמה בכל הקשור לנטילת תרופות שנרשמו לו. . לי היה מאד קשה עם זה. ההתקף שחווה בביתי היה לי מפתיע וטראומתי. ניסיתי לו להזכיר זאת אך בכל רגע שהיה משתתק או בלילה באם נשימתו לא נשמעה לי הייתי נחרדת.וכך גם בנסיבות בנאליות נוספות(נהיגה.. וכו..) שוחחתי עימו על כך אך הוא עוד התמהמה. לפני כשבוע הוא הודיע לי באופן די מפתיע שהוא רוצה לסיים הקשר. היה לי מאד עצוב , ראשית בגלל שהקשר ביננו היה נפלא וחויינו בעיקר רגעים מאושרים. מאז ההתקף הוא הבטיח שלא להסתיר ממני דבר בנושא ואני זו שאחליט אם אני נשארת בקשר ופתאם הוא הפתיע אותי וויתר עליינו באומרו שברצונו לסיים הקשר. לא עמדתי בדרכו . אם כי עצוב לי וריק לי בעיקר.
הנני בת 34. הכרתי בחור בן 37 לפני כשלושה חודשים. היה ביננו חיבור מיידי, אינטנסיבי, והיה לנו נפלא יחדיו לאחר כחודש וחצי של הכרות , ביום שבת אחד בשעות הבוקר הוא קם לשרותים, אני הייתי עוד מנומנמת. כשחזר למיטה הבחנתי שמשהו לא כשורה קראתי בשמו אך הוא לא הגיב נשמתו כאילו נעצרה והוא החל להשמיע קולות מוזרים ולפרכס זמן שאמנם נראה לי נצח אך ארך כ-10 דקות. העניין היה מלווה מריר שיצא מפיו ורעידות קשות בכל גופו. עד אשר נפל על המיטה מעולף. לא ידעתי מה לעשות שכן הוא לא הגיב לקריאותיי והזמנתי מיד אמבולנס שפינה אותו לבית חולים.נסעתי אחריו. אבחנו את ההתקף כהתקף אפלפסיה עם רישומים לביצוע בדיקות רבות. חברי לקח את העניין קשה מאד. הוא התמלא בחרדות ובכאבי ראש בתקופה שלאחר מכן. הדתדלתי להיות עימו ככל שניתן ולממש הוכחתי לו שאני איתו. הוא המשיך בסדרת בדיקות אך התמהמה בכל הקשור לנטילת תרופות שנרשמו לו. . לי היה מאד קשה עם זה. ההתקף שחווה בביתי היה לי מפתיע וטראומתי. ניסיתי לו להזכיר זאת אך בכל רגע שהיה משתתק או בלילה באם נשימתו לא נשמעה לי הייתי נחרדת.וכך גם בנסיבות בנאליות נוספות(נהיגה.. וכו..) שוחחתי עימו על כך אך הוא עוד התמהמה. לפני כשבוע הוא הודיע לי באופן די מפתיע שהוא רוצה לסיים הקשר. היה לי מאד עצוב , ראשית בגלל שהקשר ביננו היה נפלא וחויינו בעיקר רגעים מאושרים. מאז ההתקף הוא הבטיח שלא להסתיר ממני דבר בנושא ואני זו שאחליט אם אני נשארת בקשר ופתאם הוא הפתיע אותי וויתר עליינו באומרו שברצונו לסיים הקשר. לא עמדתי בדרכו . אם כי עצוב לי וריק לי בעיקר.
