על קמצא ובר-קמצא חרבה ירושלים
לא מזמן סיימנו את שלושת השבועות, ואנחנו לא מיישמים מה שהם מלמדים אותנו,
זה דבר שהשארתי דווקא לסוף, כל המחלוקת והתהום עם משהו כמו משטמה או מילה חריפה אחרת, שיש בין הציבור החרדי ללאומי-ציוני,
וזה מגיע משני הכיוונים,
אם אין אחדות בעם, אם אי אפשר לנהל דיאלוג מכובד , אז אנחנו כך לא נתקדם, ונמשיך ללכת אחורה,
כתוב על בית הלל ובית שמאי שלמרות המחלוקות שהיו ביניהם בהלכה, הם נהגו אהבת ישראל ביניהם ואף התחתנו ביניהם,
כן יש לנו בעיה בהכרה כראשית צמיחת הגאולה, הרי זה מנוגד לרמב"ם מפורש, ועוד פרטים שהוזכרו,
אבל לבוא ולומר על הצבא שהוא מטונף? איזה צורת התבטאות וחשיבה זו?
גם אם חרדים לא מתגייסים לצבא, הוא כן עושה עבודת קודש, ורק אתמול ראינו מבצע סיכול פיגוע, וזה אחד מרבים,
יש את שבט זבולון ויש את שבט יששכר וכל אחד לפי שליחות נשמתו בעולם הזה מבלי לזלזל באף אחד מהם.
אצל החרדים אין טלוויזיה ושאר הדברים שאתה מונה אבל אנחנו רואים נשירה מהישיבות, התפתחות נוער שבאבי, ושאר דוגמאות,
למרות שאצל הדתיים-לאומיים הפתיחות לעולם הזה גדולה יותר, אבל רואים שחינוך וכן יראת-שמים די מושרשים שם,
ובינינו - אני רואה את זה בסביבה הקרובה שלי, אצל החרדים צריכים חיזוק משמעותי בנושא אהבת ארץ-ישראל,
הרי כל פרשיות השבוע הנוכחיות מדברות על זה, איך אפשר לחשוב שחרדים הצביעו בכנסת בעד נסיגה מגוש קטיף ובעד הסכמי אוסלו
ובאתר "ככר השבת" היתה כתבה על הרב שטיינמן והדעות שלו (בדומות לחבריו) שנוטות לשמאל והוא היה בעד לשבת עם ציפי ליבני בקואליציה אחת,
מה שמזכיר לנו איך ש"ס ישבו עם פרס רבין, מרץ, שמאל קיצוני ומפלגות ערביות - בקואליציה שמאלנית צרה....