משהו על מזבחות
א. כל קרבן מן החי מחייב זריקת דם. במקרה של קרבנות כפרה (חטאת או אשם) זו הפעולה המכפרת על הבעלים. ב. מקום נתינת הדם תלוי בחומרת החטא ובגודל הקרבן. חוטאים רגילים מביאים קרבן פשוט (שעיר, שעירה או כשבה) שדמו נזרק על מזבח העולה. חוטאים חמורים - כהן משוח או כל העדה (בהנחה שזה קרבן שונה מחטאת הכהן) - מביאים פר שדמו נזרק על מזבח הקטורת ועל הפרוכת. החטאת החמורה ביותר, חטאת הכיפורים, מובא מדמה אל הקודש פנימה. ג. יש יחס הפוך בין מקום זריקת הדם למקום שריפת החטאת. חטאת רגילה נאכלת לכהנים, פר חטאת נשרף מחוץ למחנה במקום טהור. ד. כל התיאור הנ"ל ע"פ ויקרא פרקים א-ז (בעיקר), והוא נוגע לקרבנות ה"סדירים". אבל יש יוצא מהכלל מוזר. קרבנות המילואים כללו גם פר חטאת. דמו של הפר הזה ניתן רק על מזבח העולה, כנראה: גם בציווי על הקרבנות (שמות כט) וגם בתיאור הביצוע (ויקרא ט) נזכר לאורך כל התיאור 'המזבח' סתם עליו זורקים את הדם ועליו מקטירים את החלבים והעולות. מדוע אם כן מצווה משה לשרוף את הפר מחוץ למחנה, כאילו היה זה פר שדמו הובא אל הקודש?
א. כל קרבן מן החי מחייב זריקת דם. במקרה של קרבנות כפרה (חטאת או אשם) זו הפעולה המכפרת על הבעלים. ב. מקום נתינת הדם תלוי בחומרת החטא ובגודל הקרבן. חוטאים רגילים מביאים קרבן פשוט (שעיר, שעירה או כשבה) שדמו נזרק על מזבח העולה. חוטאים חמורים - כהן משוח או כל העדה (בהנחה שזה קרבן שונה מחטאת הכהן) - מביאים פר שדמו נזרק על מזבח הקטורת ועל הפרוכת. החטאת החמורה ביותר, חטאת הכיפורים, מובא מדמה אל הקודש פנימה. ג. יש יחס הפוך בין מקום זריקת הדם למקום שריפת החטאת. חטאת רגילה נאכלת לכהנים, פר חטאת נשרף מחוץ למחנה במקום טהור. ד. כל התיאור הנ"ל ע"פ ויקרא פרקים א-ז (בעיקר), והוא נוגע לקרבנות ה"סדירים". אבל יש יוצא מהכלל מוזר. קרבנות המילואים כללו גם פר חטאת. דמו של הפר הזה ניתן רק על מזבח העולה, כנראה: גם בציווי על הקרבנות (שמות כט) וגם בתיאור הביצוע (ויקרא ט) נזכר לאורך כל התיאור 'המזבח' סתם עליו זורקים את הדם ועליו מקטירים את החלבים והעולות. מדוע אם כן מצווה משה לשרוף את הפר מחוץ למחנה, כאילו היה זה פר שדמו הובא אל הקודש?