משהו על : "לשנות"...
לפעמיים אנו קמים בבוקר עצובים...ובצורה מוזרה ניראה שכל העולם עצוב ??????? לפעמיים אנו קמים עצבניים...ונדמה שכל העולם עצבני:אתה צופר ברמזור- חסר סבלנות- ופתאום כל היום אתה שומע רק צפירות של נהגים עצבניים... ??????? לפעמיים אנו קמים עם חיוך ופתאום כולם מחייכים: נהג האוטובוס,השומר בכניסה,המוכר בחנות העיתוניים...פתאום כולם מחייכים... אנו מרגישים שאנו מדביקים ונדבקים זה מחיוכו של זה,זה מתסכולו של זה... לא יודע מה איתכם?! לי זה קורה כל הזמן, לפעמיים אני משתדל לבדוק את מידת ההתאמה בין מה אני משדר למה שהעולם מחזיר לי-וזה פשוט כך-אני מצליח להשפיע על המעגל הקרוב אליי בצורה מדהימה...(וכמובן שגם אני מושפע) עוד נתון מהמחקרון שלי( שבטח לא מעניין אתכם אבל תיקראו אותו בכל זאת) מגלה שיותר קל בצורה חד משמעית להדביק ולהידבק בחיוך מאשר בעצב. אם תצא מהבית זועף ותיתקל בשורה של חיוכים סופך שתחייך גם אתה... וההפך אם תצא מהבית חייכני ותתקל בנהג אוטובוס עצבני-חיוך אחד ובד"כ זה עוזר(חוץ מזן נהגים חדש וקשה שניראה שחוקי הטבע לא רלוונטים עבורם) "...וירא אלוהים את האור כי ט ו ב ויבדל אלוהים בין האור ובין החושך"(בראשית א 3) זו דרכו של האור וזו דרכו של הטוב :
הוא לעלם מנצח,-מעולם לא ראיתי חושך רב רב ככל שיהיה שעומד בדרכו של נר אחד(גם אם אותו נר מאיר רק שטח קטן)
הוא לעולם מדליק אורות נוספים-מעולם לא ראיתי חושך מתרבה ומתפשט אך ראיתי גם ראיתי מדורות ולפידים רבים ניצתים מגפרור אחד קטן-כך שגם אם הנר הבודד מאיר מרחב קטן,הטבע העניק לו את היכולת להאיר ולהפיץ עצמו עד אין קץ... וכך הם לא רק החיוך והשלווה של הבוקר...כך היא מלחמתו של כל אור באשר הוא אור בחושך... וזוהי תשובתי לשאלת השבוע של אינהו, וזוהי בעצם תשובתי לכל אלה שקשה להם להאמין: לכל אלה שקשה להם לאהמין שהטוב סופו לנצח. לכל אלה שקשה להם לראות איך אדם אחד טוב יכול להשפיע על רע כל כך גדול. ולכל אלה שמעסיקים עצמם בשאלות של "פרקטיקה"-תשובתי היא: העולם שייך לחולמים ... רק מי שמעז ללכת אחר חלומותיו (ולא לכבול אותם בשם הפרקטיקה) סופו שהעולם מאיר את דרכו... "כשאדם מחליט ללכת בעקבות חלומו כל היקום נחלץ לעזרתו" אלוהים אומר: "פתח לי כפיתחו של מחט ואני אפתח לך כפתחו של עולם" ולשאלתך אניהו:פעם האמנתי ,היום אני כבר לא- אני פשוט יודע...
לפעמיים אנו קמים בבוקר עצובים...ובצורה מוזרה ניראה שכל העולם עצוב ??????? לפעמיים אנו קמים עצבניים...ונדמה שכל העולם עצבני:אתה צופר ברמזור- חסר סבלנות- ופתאום כל היום אתה שומע רק צפירות של נהגים עצבניים... ??????? לפעמיים אנו קמים עם חיוך ופתאום כולם מחייכים: נהג האוטובוס,השומר בכניסה,המוכר בחנות העיתוניים...פתאום כולם מחייכים... אנו מרגישים שאנו מדביקים ונדבקים זה מחיוכו של זה,זה מתסכולו של זה... לא יודע מה איתכם?! לי זה קורה כל הזמן, לפעמיים אני משתדל לבדוק את מידת ההתאמה בין מה אני משדר למה שהעולם מחזיר לי-וזה פשוט כך-אני מצליח להשפיע על המעגל הקרוב אליי בצורה מדהימה...(וכמובן שגם אני מושפע) עוד נתון מהמחקרון שלי( שבטח לא מעניין אתכם אבל תיקראו אותו בכל זאת) מגלה שיותר קל בצורה חד משמעית להדביק ולהידבק בחיוך מאשר בעצב. אם תצא מהבית זועף ותיתקל בשורה של חיוכים סופך שתחייך גם אתה... וההפך אם תצא מהבית חייכני ותתקל בנהג אוטובוס עצבני-חיוך אחד ובד"כ זה עוזר(חוץ מזן נהגים חדש וקשה שניראה שחוקי הטבע לא רלוונטים עבורם) "...וירא אלוהים את האור כי ט ו ב ויבדל אלוהים בין האור ובין החושך"(בראשית א 3) זו דרכו של האור וזו דרכו של הטוב :