ברור שאני נגד כפייה דתית
אבל שימי לב לסכנה הטמונה בדעה זו: אני נגד כפייה דתית, כמו שאני נגד כפייה חילונית- אני נגד כפייה בכלל... כפייה זה רע! אסור לאדם אחד לומר לאחר מה לעשות ואיך לחיות. כמו כן אסור לקבוצה של אנשים שמאמינים במשהו שאני לא מאמין בו, להגיד לי מה לעשות לפי האמונה שלהם. האמנם? זו דמוקרטיה! זו מדינת חוק! תארי לך והייתי ממשיך ואומר, אני גם נגד כפייה חוקתית, באשר היא כפייה, כי אני לא מאמין בחוקי מדינת ישראל! היו זורקים אותי לכלא. אבל מה ההבדל? האם זה משום שהאמונה בחוקי המדינה יותר הגיונית מהאמונה בחוקי התורה? ברור שהיא יותר הגיונית לנו , כי אנחנו חילוניים... "איש באמונתו יחיה"- זה את אמרת. האם את מרגישה ש"כופים" עליך לא לגנוב? אני יודע שלא, אבל זה מה שקורה בפועל, וזה דבר טוב. (כפייה טובה!). האם את מרגישה ש"כופים" עליך לא להכנס עם רכבך לשכונות מסויימות ביום שבת? אולי כן, אבל זה חוק מדינה. וזה גם טוב לאנשים מסויימים, שמהווים חלק מהמדינה שלך, אם תרצי או לא. (למעשה תסכימי איתי שזה יותר "טוב" להם, מאשר "רע" לך, לא?). זהו, אני נגד כפייה שאיננה מטיבה עם הרוב (מה לעשות- דמוקרטיה). אבל למען האמת, אני לא מרגיש שכופים עלי מאום. ובכל מקרה, לא ידוע לי על כפייה שאיננה במסגרת החוק, אולי תלמדי אותי משהו. יש דברים שיותר מציקים לי, כמו הכסף שזורם לאנשים שלא עובדים וכו´, אבל גם פה איני מוצא שום הגיון להאשים את המקבלים, אלא רק את הנותנים.
