משהו לספר

גון בי

New member
משהו לספר

אני לא יודע אם אצל כולם זה ככה אבל לפעמים יש לי מין פחד כזה לאבד את מי שהכי חשובה לי בעולם הזה-אמא שלי ואז כתוצאה מזה אני מתחיל לחשוב מה היה קורה אילו...(חס ושלום) ואז אני מתחיל לחשוב איך להתקיים בלעדיה אבל אני לא מוצא תשובה ואני מחפש רק למות! ואז פתאום איכשהוא צצ לי המראה הזה של כולם ליד הקבר ואני ליד הארון ואני חייב ליראות את הפנים שלה ולא נותנים לי וששמים את הארון בתוך הבור אז מסביב נשמעות צרחות מקפיאות דם ואני פשוט קופץ אל תוך הבור מחובק עם הארון ופה בעצם אני חוזר למציאות. אני יודע שאני תלותי וזה לא שאני לא יכול להיות עצמאי אלא שהדברים לא ניראים אותו דבר בלעדיה הכול לא מושלם בקיצור מה קורה איתי?,האם הכול בסדר?
 

ה מוזה

New member
לכולנו יש פחדים

והפחד העמוק ביותר של כולנו הוא לאבד את מי שאוהבים הכל בסדר איתך גון בי אפילו יותר מבסדר , זה רק מעיד שיש בך רגישות פנימית והמון אהבה לאמא שלך וקשר מאוד קרוב אוהב ומיוחד בין שניכם המחשבות האלו שלך , חולפות לכולנו (או כמעט לכולנו) מדי פעם הן הדרך שבה אנחנו משחררים את כל הפחדים שלנו .. זה טבעי לפחד - יש את אלו שמדחיקים עמוק עמוק את כל הפחדים האלו אני בעד לשחרר אותם כפי שאתה עושה , כותב על הפחדים שלך ברגע שמביטים לפחד בעיניים , הוא פחות מפחיד ופחות מעיק ואני מקווה שעכשיו אחרי שכתבת אתה פחות חושש פחות פוחד ובמיוחד פחות מעיק לך בפנים ואולי ..אותה מחשבה באה לומר דבר אחר "גש עכשיו לאמא תן לה חיבוק ענקי ותגיד לה כמה היא חשובה ואהובה "
 

moran500

New member
גם לי יש משהו דומה... =/

לפעמים אני מדמיינת את הלוויה שלי... זה נורא אני יודעת! המון זמן זה כבר לא קרה... אבל לפני החופש הגדול זה קרה המון... בעיקר בגלל שהיו לנו הרבה "טקסים לזכרם" בבי"ס ואני חשבתי תמיד איזה טקס היו עושים לזכרי...... איום ונורא אני יודעת! *מרביצה לעצמה*
 
למעלה