משהו להתעצבן איתו

[giloni]

משהו להתעצבן איתו

רוברט כריסטגאו הוא אחד המבקרים הפופולארים בעולם ביקורת המוסיקה. האיש חיבר כמה ספרים שנחשבים האורים והתומים של ביקורת המוסיקה הפופולארית. כשנתקלתי במקרה באתר האינטרנט שהוא בנה לעצמו, ובו מנוע חיפוש המאפשר להגיע לכל ביקורת שהוא כתב - שמחתי מאד. את הספרים שלו יצא לי להכיר רק מהפניות בספרים אחרים, אותו טרם הספקתי לקרוא. זכור לי שכשקראתי בספרו של ג'רי לאקי על הרוק המתקדם, את הפרק העוסק בביקורת המוסיקה הפופולארית, לא ממש קיבלתי את הטיעון שלו שרוב מבקרי המוסיקה פשוט אינם מבינים מה הם שומעים ולכן הם קוטלים את הרוק המתקדם (והוא כלל שם גם את כריסטגאו). גם בספר יותר אקדמי על הרוק המתקדם, ספרו של אד מקאן - Rocking the Classics טוען המחבר שמבקרי הרוק המתקדם טענו שהוא מסלף את רוח הרוק ושפטו אותו תמיד לפי מידת הפומפוזיות שלו. טיעון כזה, גם אם אינני מסכים ברוב המקרים, הוא לפחות לוגי. והנה, כשנכנסתי לאתר הזה וחיפשתי ביקורות על אלבומים של הלהקות שכה אהבתי (Yes, Genesis, Jethro Tull, Strawbs) נתקלתי בכתיבה מזלזלת, בוטה, ומאד שינקינאית (אני לא יודע לאיזה טרנד אמריקאי אפשר להצמיד אותו) ומה שחשוב יותר, כמעט ללא שמץ של אמירה מוסיקאלית. אני אוהב מאד את סטילי דאן, אבל לתת A+ לאלבום הראשון שלהם וC לסלינג אינגלנד (שלא לדבר על D לאלבום Grave new world של יקירי הסטרובס) זה כבר גובל בחוצפה. את הקלאסיקות של הרוק לא בדקתי, אז אני משאיר לכם את החוויה. האתר של כריסטגאו יקי

 

[noosh]

אוך, מסכימה! ../images/Emo45.gif

B לדארק סייד?! אפילו In Through The Out Door של הזפ קיבל יותר! והנה מה שהוא כתב על אלבום הבכורה של הדלתות - " admit that some of the tunes retain considerable nostalgic appeal, but there's no way I can get around it--Jim Morrison sounds like an asshole." נו, באמת... לדעתי לא צריך לקחת אותו יותר מדי ברצינות נהנים לרדת על פרוג פשוט כי זה כמו לשחוט פרה קדושה.. רק שהוא עושה את זה בכזאת שטחיות, שזה סתם נשמע מטופש.. מילא אם הוא היה מעביר ביקורת עניינית.. אבל הוא לא, ולכן לא צריך להתייחס לזה ברצינות לי יש את המדד שלי למוזיקה, ואף מבקר מוזיקה לא ישנה אותו

 

[Abbe Faria]

יש לו הערכה עמוקה לג'ימוריסון...

או במילותיו של האיש: Shaman, poet, lizard king--believe that guff and you'll miss a great pop band. Ass man, schlockmeister, cosmic slimeball--that's where Jim Morrison's originality lies, and he's never been better represented. מה לעשות, זה הטעם שלו במוסיקה, כמו שלי זה מובן מאליו שיש אנשים שמעדיפים את קלפטון על פני אבריל לאבין, אני יכול להבין אנשים שחושבים אחרת... דווקא משעשע לקרוא את הדברים שלו לפעמים (אבל נמאס אחרי 2-3 אמנים)

 

[MajorWinters]

הוא לא נשמע כמו מבקר../images/Emo19.gif

יותר כמו גרופית של בריטני, שמנסה לרדת על כריסטינה... ממפפפף...

 

[MajorWinters]

מסכים../images/Emo19.gif

יש לזה הסבר... הוא נראה לי יותר כמו איזו מעריצצה נלהבת. ברגע שהוא אוהב להקה (לדזפ), אז האלבום הכי גרוע יקבל גבוה יחסית. ואם וא חליט שלא בא לו על להקה, זזה תמיד יהיה נמוך.... סתמי

 

[giloni]

חברה - הסבר

האיש הוא באמת מה שאתם כותבים, אבל: הוא איש אקדמיה שספריו מככבים בסילבוסים של קורסים מאד יוקרתיים באוניברסיטאות בארה"ב ובאירופה. אם תפתחו כל ספר העוסק ברוק בפרט ובתרבות פופולארית בכלל, תמצאו אותו בהפניות כמעט בכל עמוד. כשאדם כזה יורד לביבים ורבאליים, זה אומר משהו לא רק על האישיות שלו אלא גם על כושר השיפוט האקדמי שלו. טעמו המוזיקאלי כבודו במקומו מונח, אבל עכשיו מובנת לי הביקורת לא רק כלפיו, אלא כלפי כמה מבקרי מוסיקה נחשבים אחרים. לא חייבים לאהוב שום דבר. אבל אם מתיימרים להחזיק בתואר מבקר מוזיקאלי, יש כמה אתיקות שחובה לשמור עליהם ובראש וראשונה, ביקורת נטולת פניות. ברור שאינני מצפה ממנו לכתוב ביקורת אקדמית על אלבום. אבל אני מצפה ממנו לבטא את אהבותיו ושנאותיו באופן שיגרום לי לחשוב. אי אפשר לכתוב על אלבום מסויים: בעעעך, או איככככס, או דרעעעק ולתת לו ציון של בתי ספר באמריקה (אני לא בטוח, אגב שיש שם ציון כמו A+) ולטעון שזו ביקורת מוסיקאלית. לדעתי האיש מזנה את כל המושג שנקרא ביקורת התרבות הפופולארית והוא מייצג לא רק את עצמו. צריך להבין שאנשים קוראים את השטויות האלה ומתייחסים אליה כביקורת לגטימית שמעצבת את טעמם המוסיקאלי. בבחינת "איך אני אקנה אלבום של פינק פלויד, אם כריסטגאו הגדול אומר עליו שהוא אלבום איכס?". כדי להיות הוגנים, חייבים לציין כאן את AMG שבלי יומרנות אקדמית, מצליח להתעלות על עצמו (ברוב המקרים - גם אצלו יש כמה פלופים) ולהביא כותבים שמבקרים את המוסיקה כמוסיקה, גם אם הם מכניסים באופן לגיטימי, את טעמם האישי. גם אם אלבום יקבל כוכב אחד שם, הכותב יסביר לנו (שוב, בדרך כלל) מדוע מבחינה מוסיקאלית הוא ראוי לכך. יקי

 

[ThE RhythM]

B לדארק סייד זה עוד כלום

D לחצרו של מלך הארגמן לעומת זאת...זה כבר דורש לאתר את הכתובת שלו ולקרוא לכמה חבר'ה

 

[MajorWinters]

ציונים גרועים זה עוד כלום../images/Emo19.gif

אבל מה? הוא לא מכיר אפילו את הסנו גוס? זה כבר באמת מוריד מהערך שלו...

 

[Abbe Faria]

לא מכיר את הסנו גוס?

אולי הייתי נמהר טיפה בחשיבה השלילית שלי לגבי האיש...

 

[noosh]

../images/Emo6.gif

 

[HelterSkelter1]

ראיתי את זה, וזה אומר הכל:

In the Court of the Crimson King [Atlantic], 1969 D+ The plus is because Peter Townshend likes it. This can also be said of the Crazy World of Arthur Brown. Beware the forthcoming hype--this is ersatz shit. זה לא מקצועי, עם כל הכבוד. איש אקדמיה או לא, זה לא משנה. אבל זה ידוע. הייתה (ויש) אופנה כזאת בקרב "מבקרי מוסיקה" לקטול דברים כאלה. את הסקס פיסטולז והסטוג' הם יאהבו, ודברים טיפה שונים, הם ייקטלו. לא מרעיש במיוחד.

 

[HelterSkelter1]

ועוד "ביקורת" שממצה את הטעות שלו

"Works: Volume 2 [Atlantic, 1978 When the world's most overweening "progressive" group makes an album less pretentious than its title, galumphing respectfully through Scott Joplin and Meade Lux Lewis, that's news. But is it rock and roll? C+ שימו לב, הוא שואל בסוף "האם זה רוק'נ'רול?", וזאת הטעות שלו. הוא חושב שכל להקה שנקראת "רוק" מחוייבת לעשות רוק'נ'רול לפי הספר. פה הטעות שלו. הוא יכול גם לבקר מוסיקה קלאסית ולהגיד "אבל זה רוק'נ'רול? D-"...

 

[OzzzzzY]

זאת תופעה מוכרת...

יש לפרוגרים כבדים נטייה להוכיח כמה שהם "מתקדמים" , וזה מתבטא בכך שלעולם לא תשמעו מהם מילה טובה על הקלאסיקות של הפרוג , הם אמנם עשויים להמליץ לפרוגרים מתחילים להאזין לקלאסיקות מסויימות , אבל חוץ מהמקרה הזה לא תראו שהם מזכירים איזה קלאסיקה בצורה חיובית , או בצורה כלשהי שמראה כמה הם מתרשמים מהאלבום , וזה נובע מהעובדה שהם רוצים להוכיח כמה שהם "מתקדמים"...הרי הקלאסיקות של הפרוג זה ל"מתחילים" , ובגלל שהם "מתקדמים" זה כבר לא לרמה שלהם , וזה כנראה מה שקרה לבחור ההוא שכותב את המאמרים. אני יודע שעשיתי פה הכללה מסויימת , ויש כאלה שזה לא נכון במקרה שלהם , אבל זאת פשוט תופעה שחוזרת על עצמה... ועוד דבר... ביקורת זה חרא של דבר! ,זה מתאים לאנשים מתנשאים ופלצנים! במקרה שהביקורת היא שלילית , אין לכותב הביקורת זכות לרשום מילה רעה על היצירה שהוא ביקר , הרי ככל הנראה הוא לא מוזיקאי , ואין לו סיכוי ליצור יצירה טובה יותר , מהיצירה שהוא ביקר... במקרה שהביקרות היא חיובית , יש לכותבי הביקורת נטייה להלל את היוצרים ויצירותיהם בביטויים מוגזמים...אפשר להסתפק באהבתי/לא אהבתי... מצד שני , סקירות זה אחלה של דבר...סקירה היא בד"כ מאוד אמיתית ישירה , ולא מוגזמת...

 

[HelterSkelter1]

טעות בידך.

בלי קשר למה שכתבת בקשר לכרוניקה של "פרוגרים", שזה די בולשיט, המבקר המדובר פשוט לא אוהב פרוג (זה לא שהוא שומע משהו יותר "מתקדם"). חד וחלק. וזאת זכותו.

 

[OzzzzzY]

טעות בידך!

תחשוב על זה ,שאם המבקר המדובר לא היה אוהב פרוג , הוא לא היה משקיע רבות מזמנו לכתוב ביקורות על פרוג...ועובדה שיש כמה אלבומי פרוג שהוא נתן להם ציון גבוה (כמו למשל red של king crimson)...

 

[HelterSkelter1]

טעות בידך!

עברתי על העסק עוד קצת, וחוץ מהנרי קאו, אין כמעט אף להקת פרוג שקיבלה A(+או-). אבל עזוב, זה בכלל לא הנקודה. מצידי שייתן לכולן D. מה שמעצבן בעניין הוא שהאם זה רציני לכתוב """ביקורת""" של שורה אחת, עם ציון מעליה? לדעתי זה פתטי ביותר, ולא ראוי להתייחסות (שכבר התייחסנו, לצערי).

 

[OzzzzzY]

העיקר שהולדן מרוצה...

רוב להקות הרוק הדרומי קיבלו ציונים די גבוהים...

 

[SickAgain]

דווקא אני מאד אהבתי את הביקורת שלו.

על האלבום Funhouse של הסטוג'ס, פשוט הוציא לי את המילים. ואתם חייבים להבין שכל מבקר מוסיקה זאת סך הכל דעה אחת סובייקטיבית( בדיוק כמו שלכם) רק מה שמבדיל אותם זה הניסוח היפה והנימוקים הגבוהים כביכול. Fun House [Elektra, 1970] Now I regret all the times I've used words like "power" and "energy" to describe rock and roll, because this is what such rhetoric should have been saved for. Shall I compare it to an atom bomb? a wrecker's ball? a hydroelectric plant? Language wasn't designed for the job. Yet despite its sonic impact I find that the primary appeal of the music isn't physical--I have to be in a certain mood of desperate abandon before it reaches my body. It always interests me intellectually, though--with its repetiveness beyond the call of incompetence and its solitary new-thing saxophone, this is genuinely "avant-garde" rock. The proof is the old avant-garde fallacy of "L.A. Blues"--trying to make art about chaos by reproducing same. A-

 

[HelterSkelter1]

ידעתי!../images/Emo13.gif

יש למבקרים כאלה נטייה לאהוב את הסטוג'ס!

 

[SickAgain]

מה רע בסטוג'ס?

הם פשוט אחת הלהקות שהמציאו את העוצמה במוסיקה, לפי דעתי...