משהו חוסם אותי

איציק19

New member
הזדהות טוטאלית

היי אני בחור דתי בן 19 וחצי. ברוב דכאוני מהמצב שלי אני מסתובב באינטרנט ופתאום אני רואה הודעה "משהו חוסם אותי" אני נכנב ומגלה לתדהמתי שהנה אני לא היחיד שסובל מהבעיה של לא יודע מה לעשות עם עצמי. אני כבר יותר משלש שנים מסתובב עם משבר של זהות דתית רק לאחרונה גיליתי שזה לא משבר זהות דתית אלא משבר שאני לא יודע מה אני רוצה להיות. אני טיפוס די רגשן (יכול להזיל דמעה בסרטים) ומה שקורה שכל דבר שפורט ונוגע ברגשות שלי, ישר יכול להכניס לי רעיון חדש לראש של מה שאני רוצה להיות. יום אחד אני רוצה להיות שחקן קולנוע. יום אחד אני רוצהלהיות מפורסם. יום אחד אני כבר רוצה להיות נשוי עם משפחה. יום אחד אני רוצה להיות בחו"ל עם חברים ולהשתולל בפאבים כמו בסרטים. יום אחד אני רוצה להיות שוטר. יום אחד איש עסקים. יום אחד ראפר מצליח. בקיצור כפי שהבנתם אני לא יודע מה אני רוצה להיות. עכשיו מה שקורה שבגלל שאני לא יודע מה אני רוצה להיות אז אני גם לא יודע מה לעשות כרגע, כי כשלאדם יש מטרה בחיים אז הוא עושה הכל כדי להגיע אליה אבל אם לאדם אין מרה בחיים אז הוא מרגיש כמו רובוט שפועל על בטריות אוכל,יושן,שותה, אבל לא מרגיש שהוא חי, כי כל הזמן הוא מדמיין איך הוא היה נראה במקום אחר בסיטואציה אחרת. בכל אופן במצב הזה אני נמצא כבר המון זמן ולא יודע איך לצאת מזה. אשמח לקצת תגובות ועזרה. נ.ב. מי שמזדהה איתי שיגיד.
 

noshka

New member
חתיכת שרשור...

מסתבר שאת בהחלט לא היחידה, הרבה מוצאים עצמם עם מה להגיד בנושא, גם כי הם בעיצומה של אותה הבעיה וגם אם חוו אותה כבר בעבר, מה שלדעתי מצביע על העובדה שאין אדם שמצליח לחמוק מציפורני השיתוק. יש איזשהוא כוח אני קוראת לו היצר הרע, שנמצא בתוכך על מנת לעכב אותך מלממש את כל שאיפותיך, מספרים עליו שהוא מסתובב עם היד סגורה בין כולם, וכל אחד חושב שבידו יש בדיוק את מה שהוא צריך, אך ידו סגורה, ובגלל המחשבה הזו, לפעמים אנו נוהים אחריו ומקשיבים לו כל חיינו, עד שלבסוף הוא פותח את ידו - ומסתבר לכולם שהיא היתה ריקה כל הזמן, וכל מטרתו היתה לעכב אותנו מלעמול בעבור חיינו. המזל שלנו הוא, שכבר עלו עליו לפני מאות ואלפי שנים, התמודדו איתו מליוני אנשים לפנינו והורישו לנו דרך שלמה עם הוראות ברורות איך ניתן לעקוף את המחשבות שהוא מנסה לזרוע במוחנו. והרי לך כמה פנינים מלב אוהב : המחשבה שאושר תלוי במה שהוא חוץ ליכולתו של האדם, היא מחשבה שבטעות יסודה, ויותר מכך היא מזיקה לאדם, כיון שגורמת לו עצבות, יאוש, ותחושת חוסר אונים. מי שמיואש מחייו איננו מטפח אותם אך מי שמרגיש בהם טעם ותקווה מוכן לצאת כנגד מה שמאיים עליהם. שמחה נראית כעניין ילדותי, האמת היא הפוכה- שמחה היא בטוי לבגרות, ליכולת שלנו ליטול אחריות על חיינו. תמימות היא חכמה עמוקה הרבה יותר מן החכמה בעצמה. לא מפני שהעולם איננו מתנהל כראוי אנחנו עצובים, אנחנו עצובים - ולכן דברים אינם מתנהלים כראוי. נועה יקרה, נסי לעבוד קצת על השמחה שלך, לנסות לנטרל אותה מהעולם החיצון, אל תחפשי אושר בחוץ ותתלי את השמחה שלך בדברים חיצוניים, נסי לשמוח סתם כי זכית בעוד יום של חיים, בעוד צ'אנס להנות בחינם מיופי, אור ואהבה. וגם אם לא הכל הולך כמו שאת רוצה, תדעי שכל העולם נברא בשבילך, ויש ענין שכל ירידה היא תנופה לעבר העליה - הכל יתהפך לטובה ! את יכולה ליצור קשר במסרים אם אהבת, יש לי עוד כמה דברים להגיד שלא רציתי להכריח את כולם לקרוא
 

נטלי N

New member
תשובה לכל הבעיות

בואו נתחיל מזה שהכל זה: חרטא,אשליה,דמיון,חלומות. אין מה לדאוג כי כל מה שקורה לטובה קורה,אנשים מתכופפים,נופלים ויש כאלה שגם זוחלים אבל בסופו של דבר זה הכל עניין של פרופוציות בחיים. אם תקחי דברים קשה זה רק יוריד אותך עוד יותר למטה וישאב אותך אליו. לכן,מה שצריך לעשות זה פשוט לחייך ולהמשיך הלאה-בלי יותר מדי שאלות. אסור להתעכב על צרות כי ככה הן מרוויחות יותר זמן להתעלל בכם. בקיצור-קחו בקלות-יש כולה 60-70 שנה בממוצע לשרוד פה(לא כולל מעשנים) :) ככל שאתה עולה יותר בסולם-יותר אנשים רואים לך ת'תחת.
 

cholem

New member
מה שחוסם הוא דבר מאוד מסויים

בית הכלא הכי גדול בעולם הוא בעזה. שם יש הכי הרבה אנשים מאחורי גדר. יש בית כלא אחד עוד יותר גדול ויותר אכזרי כי לא רואים אותו בעין. בית הכלא הזה נקרא "תודעה". את נמצאת בו. המון אנשים תקועים באמצע החיים בלי שום סיבה נראית לעין. תודעה זה סך כל האמונות שיש לנו לגבי כל דבר. לגבי עצמי ולגבי הסובב אותי. הבעיה היחידה שיש לך נקראת העדר אמונה ביכולת. אין לך שום אמונה שאת מסוגלת ליצר שום תוצאה בשום תחום. מצב התודעה=אמונה הזו, הוא שהופך אותך לבעלת נכות קשה, שלמרות שיש לה כל האיברים שלמים, את לא מסוגלת לזוז לשום מקום. הענין מורכב אבל השורה התחתונה היא שמה שצריך לעשות זה בעיקר לעשות. קודם ממש בקטן, פצפון אפילו, אבל העיקר לעשות. אני כותב את הדברים מתוך ניסיון רב שיש לי בהנחיית תהליכים שנוגעים בתחום הזה שאת מתארת ולא מתוך הרהורי ליבי. סתם כי אכפת לי.
 
למעלה