משבר ללא נשואים

[נטשה מ]

משבר ללא נשואים

אני עוקבת בדריכות אחר השירשורים בציפיה למצוא מישהו כמוני- שלא עייף מהזוגיות המאכזבת והשחוקה, כי עדיין לא מצא אותה. הדיון על "מצבו שלי מי טוב יותר" לגיטמי, אבל אולי לפעם אחרת. האם יש בניכם גם כאלו שלא התחתנו או אולי התחתנו והתגרשו ומתמודדים עם השינויים, ומרגישים את כובד השנים? אשמח לחלוק. נטשה.

 

[פנטום הצט]

אני טרם הספיקותי...

כובד השנים ? מרגיש כמו בן 18...

 

[נטשה מ]

כובד השנים

אז מה אתה עושה בפורום שכזה?

 

[פנטום הצט]

וואלה לא יודע...

הלכתי מכאן...

 

[נטשה מ]

לא התכוונתי.....

 

[פנטום הצט]

סתם... סתם... ../images/Emo13.gif

 

[חמודית מהשרון]

היי נטשה ../images/Emo140.gif

נשמח אם תחלקי איתנו ברוכה הבאה

 

[domdom1]

bienvenue../images/Emo140.gif

 

[ניתושית]

יש משבר

יש לי כמה חברות בגיל 40 שאינן נשואות...זה גיל של חשבון נפש, לא רק של הנשואים. אין לנו הנשואים בלעדיות על משברים... משיחות שלנו, נדמה כי היו מעדיפות להיות נשואות עם משברים... מהזוית שלהן נראה כי קל יותר להתמודד בשניים. הלוואי וזה היה נכון

 

[domdom1]

אני חושב שאישה

לא נשואה בגיל 40 ,יש לה משבר והתמודדות שונה מי הנשים נשואות. יש לה משבר של "להיות לבד" ושל הגיל אז באמת יותר טוב להיות נשוי עם משבר

 

[sagiberg]

בוקר טוב../images/Emo24.gifוברוכה הבאה

 

[נטשה מ]

תודה לברכות

לכולם. אכן המשבר הוא שונה ובחברה שלנו אישה בלי בעל וילדים נחשבת "נחותה". מנקודת הראות שלי עברתי חוויות והתמודדויות שחברותי הנשואות לא עברו מעולם, שחישלו והחכימו אותי מאוד. איך אמרו הסבתות- אין טוב בלי רע ולהפך. מה שמעניין אותי הוא לחלוק גם את החוויות שלי וגם את של אלו השונים ממני והשאלה אם השונים ממני מתעניינים גם בי? ובפשטות- אתכם הנשואים מעניינים המשברים של הרווקים או שהם נראים לכם כזן מוזר?

 

[sagiberg]

לא סתם נקרא הפורום - משבר

גיל הארבעים ולא למשל- משברי נשואים/נשואות- אני מאמינה שבבסיס המשברים של כולנו דומים, רק שאצל הנשואים חלק מאנרגיית המשבר מתלבשת על פלטפורמת הזוגיות......... מעבר לזה, אם תעברי על רשימת הנושאים שעלו עד כה, לבטח תגלי רבים שידברו אליך

 

[ניתושית]

../images/Emo140.gifבטח

את מדברת על התמודדויות שהנשואים לא עוברו/עוברים, את יכולה לשתף אותנו? אותי באופן אישי זה מעניין.

 

[נטשה מ]

גם

חלק מההתמודדויות דומות- שינויים גופניים, תדמית/ערך עצמי, עבודה. חלק שונים-התמודדות עם שיפוטיות חברתית (לא נשואה וכבר בת ארבעים.....), עם העובדה שכבר היתרגלת לחיים ביחיד ואולי כך זה יהיה תמיד.ומה עם בני זוג פוטנציאלים?- היום הם רובם גרושים (אין הרבה רווקים בני ארבעים+) עם משא כבד של אכזבה, אשמה וגם כעס בכאלו שלא התמודדו עם הפרידה כמו שצריך.

 

[ניתושית]

וגם

יש לי חברה גרושה עם ילדה, היא חייתה עם גבר די בעייתי תקופה ארוכה. שהתחילו לצוץ הבקיעים החוצה, בעלי אמר משפט שמאוד היה לי קשה לקבל, אך נתן הרבה חומר למחשבה, הוא אמר "שתגיד תודה שהוא איתה, היא גרושה ועם ילדה, לא כל אחד היה מסתכל עליה". המשפט הזה הכעיס אותי נורא. היא בחורה מקסימה וטובה ונהדרת, ומז'תומרת, היא סוג ב'

חברה נוספת שעברה את גיל 30, ההורים דאגו שתמצא "חתן" ושאר ירקות. היא הכירה גרוש עם ילד, תקופה ארוכה היא הסתירה מהמשפחה את היותו גרוש עם ילד, שהתבררה האמת, אוי לבושה, ההורים דרשו ממנה להיפרד ממנו. הפעילו עליה לחץ נפשי חזק, השתמשו במחלת האב כדי להשפיע עליה. לשמחתה, היא לא נשברה והיום הם נשואים והורים ל2 ילדים משותפים. בכלל, אנחנו לא אמורים להיות קצת יותר ליברליים מהורינו

 

[נטשה מ]

חלילה

זה לא ממקום שיפוטי! אני הראשונה שאומרים עליה "בת ארבעים.....בטח דפוקה". זה ממקום אחר לגמרי- מערכות היחסים האחרונות שלי כולן היו עם גרושים. כל קטע והסיפור שלו. אבל, ותמיד יש, כולנו אספנו פגיעות בחיינו ומניסיוני, גירושין הם מהכאבים הגדולים ביותר. כאב שדורש המון הסתכלות פנימית, המון כוח, והמון יושר כדי שאפשר יהיה להתחיל סיפור חדש מנקודה טובה. וזה קשה. זה קשה לגרוש/ה וזה קשה גם למי שלצידו/ה.

 

[ניתושית]

סליחה, אבל מה

בדיוק דפוק אצל מי שלא התחתן??? ולפי איזה אמות מידה זה נבחן??? מסכימה איתך לגבי הקשיים, זה לא פשוט וקל.

 

[נטשה מ]

לא יודעת

מה דפוק. אבל כך הסביבה מגיבה. אני לא יודעת אם זה מוסיף או גורע ל/מ משבר גיל הארבעים. אני רק יודעת שעצוב לי כשאני רואה כל כך הרבה אנשים מתעלים את המשברים והתיסכולים לזוגיות. גם אני עושה את זה כשאני בזוג. הלוואי והייתי יכולה להימנע מזה.

 

[ניתושית]

ההבדל המהותי בין הדברים

הוא, שבזוגיות הכי נוח להאשים את בן הזוג. שאנחנו צריכים לתת דין וחשבון רק לעצמנו, זה יותר קשה ואף כואב לפעמים.