משבר כלכלי..
בעלי ואני נשואים פחות משנה, אנחנו מאוהבים ויש ביננו קשר מדהים, אבל לצערי, מצבנו הכלכלי מכביד עליי. כשהחלטנו להתחתן בעלי כבר היה סטודנט ואני בדיוק נרשמתי ללימודים. הוא לומד 5 פעמים בשבוע מ8 בבוקר עד 18-20 בערב.. כך שזה משאיר לו רק את סוף השבוע לעבוד. ולאחר שגרנו יחד כמעט שנתיים כשאני המפרנסת העיקרית, החסכונות שלנו התחילו להסתיים. וכשעשיתי כמה חישובים הבנתי, שאם גם אני אלמד חמישה ימים בשבוע, לא תהיה לנו אפשרות לשלם שכר דירה. אז בכאב לב, הקרבתי את הלימודים למען החיים המשותפים שלנו. אבל הכאב הזה לא נמשך זמן רב, הבנתי שיעוד שלי הוא להיות מדריכת רכיבה טיפולית על סוסים (בילדותי רכבתי במשך 7 שנים, ותפאום נזכרתי שזה הדבר שגורם לי הכי הרבה אושר)! והכסף שקיבלנו מהחתונה הספיק בדיוק לממן לי את הקורסים! בעלי היה תומך ומבין, ואפילו עודד אותי להשתמש בכל הכסף. הקורס הוא חד שבועי, כך שנותרו לי שישה ימים אחרים בשבוע לעבוד (עובדת גם בשבת). הכל התחיל ממש נהדר, אבל העבודה שוחקת אותי. קשה לי להיות מפרנסת יחידה בבית. ומתברר, שלחזור לעבודה עם סוסים אחרי 8 שנים זה לא קל, צריך הרבה תרגול ותרגול דורש זמן וכסף שאין לי... לפני שלושה שבועות בעלי יצא לחופשת סמסטר, קיוויתי שעכשיו ימצא עבודה (הוא מרוויח פחות מאלף ש"ח בחודש), שיוריד קצת עול מהכתפיים שלי! ושאספיק לתרגל לפחות בשבועיים שלפני המבחנים. אני לא ישנה בלילות ונמצאת בסטרס כל הזמן..שאר חברי לקורס מתרגלים בערך 5 פעמים בשבוע, ואני אפס.. סיכויי לעבור את המבחנים במעשיים הופך לקלוש, אבל אני חייבת לשלם חשבונות. אחותו מתחתנת בחודש הבא וחברתי הטובה עומדת ללדת, אני כבר חושבת על לקחת הלוואות בשביל לתת להן מתנה, דבר שמעולם לא עשיתי.. ובעלי, הוא קורא ספרים כל היום והולך לחזרות של הלהקה שלו (שם הוא נמצא ברגעים אלו).. חזרות שאנחנו משלמים עליהן, יותר נכון, שאני משלמת... התחלתי לקבל כאבי בטן חזקים, יכול להיות שזה אולקוס. אני רק בת 26.. אני בוכה ומתחננת שימצא עבודה, אבל הוא, מעולם לא התאמץ בשביל משהו.. הוא לא יחפש עד שהעבודה תיפול לו על הראש! וטוען שהוא לא יודע מה הוא יכול לעשות! הוא אדם אינטליגנט שתמיד עסוק בפרוייקטים שלו, הוא לא עצלן, אבל כשזה מגיע לעבודה, לא בא לו לעשות משהו שהוא לא אוהב!!! הוא לא מוכן למלצר או לעבוד בשמירה! ולאיזו עוד עבודה יקבלו סטודנט בחופשת סמסטר? מי בכלל אוהב את העבודה שלו?? זה לא פייר, שאני קורעת את התחת (סליחה על הביטוי) 7 ימים בשבוע בשביל לתת לו קורת גג, להאכיל ולהלביש אותו... בקושי יש לי מנוחה והוא קורא ספרים ומשנה סטטוסים בפייסבוק כל היום! הוא אהבת חיי, אבל רק אני מקריבה.. אני מרגישה כמו אם חד הורית... אינני רוצה לדמיין חיים בלעדיו, אבל כמה אוכל להמשיך לעשות הכל בבית הזה? אינני יודעת מה אעשה אם אכשל במבחן.. כל מבחן חוזר עולה 300 ש"ח שאין לי.. אולי אני נכשלת במבחן של החיים.... האם הלוואה היא באמת פתרון? כי ברגע שמתחילים, כל החיים לא יוצאים מזה האם כאבי לב בנושאים כלכליים הם חלק בלתי נפרד מהחיים הבוגרים? האם המועקה הזאת היא תחושה שכולם אמורים לחיות איתה? בכל ערב אני הולכת למיטה בפחדים שיחזור הצ'ק של השכירות, שלא נגמור את נהחודש... והוא, אין לו דאגה אחת על הלב.. אולי רק יבין שהוא עלול לאבד אותי, הוא יזיז את התחת שלו מהספה
בעלי ואני נשואים פחות משנה, אנחנו מאוהבים ויש ביננו קשר מדהים, אבל לצערי, מצבנו הכלכלי מכביד עליי. כשהחלטנו להתחתן בעלי כבר היה סטודנט ואני בדיוק נרשמתי ללימודים. הוא לומד 5 פעמים בשבוע מ8 בבוקר עד 18-20 בערב.. כך שזה משאיר לו רק את סוף השבוע לעבוד. ולאחר שגרנו יחד כמעט שנתיים כשאני המפרנסת העיקרית, החסכונות שלנו התחילו להסתיים. וכשעשיתי כמה חישובים הבנתי, שאם גם אני אלמד חמישה ימים בשבוע, לא תהיה לנו אפשרות לשלם שכר דירה. אז בכאב לב, הקרבתי את הלימודים למען החיים המשותפים שלנו. אבל הכאב הזה לא נמשך זמן רב, הבנתי שיעוד שלי הוא להיות מדריכת רכיבה טיפולית על סוסים (בילדותי רכבתי במשך 7 שנים, ותפאום נזכרתי שזה הדבר שגורם לי הכי הרבה אושר)! והכסף שקיבלנו מהחתונה הספיק בדיוק לממן לי את הקורסים! בעלי היה תומך ומבין, ואפילו עודד אותי להשתמש בכל הכסף. הקורס הוא חד שבועי, כך שנותרו לי שישה ימים אחרים בשבוע לעבוד (עובדת גם בשבת). הכל התחיל ממש נהדר, אבל העבודה שוחקת אותי. קשה לי להיות מפרנסת יחידה בבית. ומתברר, שלחזור לעבודה עם סוסים אחרי 8 שנים זה לא קל, צריך הרבה תרגול ותרגול דורש זמן וכסף שאין לי... לפני שלושה שבועות בעלי יצא לחופשת סמסטר, קיוויתי שעכשיו ימצא עבודה (הוא מרוויח פחות מאלף ש"ח בחודש), שיוריד קצת עול מהכתפיים שלי! ושאספיק לתרגל לפחות בשבועיים שלפני המבחנים. אני לא ישנה בלילות ונמצאת בסטרס כל הזמן..שאר חברי לקורס מתרגלים בערך 5 פעמים בשבוע, ואני אפס.. סיכויי לעבור את המבחנים במעשיים הופך לקלוש, אבל אני חייבת לשלם חשבונות. אחותו מתחתנת בחודש הבא וחברתי הטובה עומדת ללדת, אני כבר חושבת על לקחת הלוואות בשביל לתת להן מתנה, דבר שמעולם לא עשיתי.. ובעלי, הוא קורא ספרים כל היום והולך לחזרות של הלהקה שלו (שם הוא נמצא ברגעים אלו).. חזרות שאנחנו משלמים עליהן, יותר נכון, שאני משלמת... התחלתי לקבל כאבי בטן חזקים, יכול להיות שזה אולקוס. אני רק בת 26.. אני בוכה ומתחננת שימצא עבודה, אבל הוא, מעולם לא התאמץ בשביל משהו.. הוא לא יחפש עד שהעבודה תיפול לו על הראש! וטוען שהוא לא יודע מה הוא יכול לעשות! הוא אדם אינטליגנט שתמיד עסוק בפרוייקטים שלו, הוא לא עצלן, אבל כשזה מגיע לעבודה, לא בא לו לעשות משהו שהוא לא אוהב!!! הוא לא מוכן למלצר או לעבוד בשמירה! ולאיזו עוד עבודה יקבלו סטודנט בחופשת סמסטר? מי בכלל אוהב את העבודה שלו?? זה לא פייר, שאני קורעת את התחת (סליחה על הביטוי) 7 ימים בשבוע בשביל לתת לו קורת גג, להאכיל ולהלביש אותו... בקושי יש לי מנוחה והוא קורא ספרים ומשנה סטטוסים בפייסבוק כל היום! הוא אהבת חיי, אבל רק אני מקריבה.. אני מרגישה כמו אם חד הורית... אינני רוצה לדמיין חיים בלעדיו, אבל כמה אוכל להמשיך לעשות הכל בבית הזה? אינני יודעת מה אעשה אם אכשל במבחן.. כל מבחן חוזר עולה 300 ש"ח שאין לי.. אולי אני נכשלת במבחן של החיים.... האם הלוואה היא באמת פתרון? כי ברגע שמתחילים, כל החיים לא יוצאים מזה האם כאבי לב בנושאים כלכליים הם חלק בלתי נפרד מהחיים הבוגרים? האם המועקה הזאת היא תחושה שכולם אמורים לחיות איתה? בכל ערב אני הולכת למיטה בפחדים שיחזור הצ'ק של השכירות, שלא נגמור את נהחודש... והוא, אין לו דאגה אחת על הלב.. אולי רק יבין שהוא עלול לאבד אותי, הוא יזיז את התחת שלו מהספה