אחותו של שקספיר
New member
שתי מערכות ואותה איכות-אפשר? אסור?
פעם אחת לפני שנים רבות רבות אמר לי מישהו, שלדאבוני אני אפילו לא זוכרת מיהו מילים חכמות לדעתי, אבל אז הן נפלו על אוזניים ערלות. מהי בעצם בגידה? זהו מצב תודעתי. איך בדיוק שאלתי אותו, בתמיהה רבה. ולכן אמר בערך במילים אלו- שבגידה מתרחשת רק כאשר השני(הנבגד) יודע עליה. כלומר יכולה להיות בגידה מאד ממשית(בו/בת זוג עם אחר במיטה אחרת,בקשר רומנטי, בקשר רגשי) כאשר "הנבגד" לא מודע לה, היא לא קיימת בתודעתו- ולכן אין אבדן אימון, אין בגידה.והחיים יכולים להיות נהדרים עבורו(ועבור בן זוגו שמספק חסכיו כנראה במקום אחר..) ומצד שני,אחר/ת ,חשדן,עוקב מחפש ומוצא דברים שקיימים או פנטסיות שלו, והיו כבר נשים שנרצחו בגלל נקודת מבט אובסיסיבית של הבעל, ואז בגידה קיימת,גם אם בכלל לא התרחשה בפועל שום סיטואציה של בגידה,כי היא קיימת בתודעה של הנבגד.ואז החיים של ה"בוגד המדומה" (שגם לא בוגד וגם "משלם מחיר על בגידה תיאורטית) וגם של ה"נבגד" שמרגיש/ה מאויים, נטוש, נעלב, פגוע-הופכים להיות מרירים. יוצא מזה- שלא משנה מה קורה במציאות, מה שיוצר את אלמנט הבגידה,הוא המודעות לקיומה. יוצא מזה-שכאשר בן/בת הזוג אינו יודע-לא "קיימת" הבגידה. זה ברמה המאד תיאורטית על בגידה, על חשד ועל מה זה עושה לזוג. אבל לתשובה שלך-דיעותנו בעניין כנראה ישארו חלוקות, קודם כל : לעניין ה"חוזה" שלך התייחסתי כבר כמה פעמים, אז לא אתייחס שוב. אבל את עושה את ההקשר בין מערכת יחסים אינטימית ותקינה לבין מילוי כל הצרכים במסגרת הזוגיות החוקית-וזה לא בהכרח זהה. ואמירה אחרת שלך, שמעט מאד אנשים מצליחים לקיים שתי מערכות יחסים בו זמנית, ובאותה איכות.ואפילו מקצינה לאמר שזה בלתי אפשרי. כשלהורה יש ילד אחד הוא בטוח שאת כל המשאבים הרגשיים שלו הוא נותן לילד,ולא מסוגל לעכל בכלל איך יחלק את האהבה שלו לילד עם ילד נוסף. וכאשר נולד הילד השני, ההורה רואה שיש בו מסוגלות רגשית רחבה יותר,והוא אוהב את הילד הראשון, ואוהב את השני. לא את זה יותר ולא את השני יותר. ואין פגיעה באיכות,בגלל הדואליות . אז למה אנחנו נעולים בתפיסה שאפשר לגלות אינטימיות רק עם בן זוג אחד ? למה האמירה הכל כך נחרצת שלך, שאי אפשר לקיים מערכות יחסים מקבילות עם בני/בנות זוג באותה איכות בלי שזו תפגע בזו? או שהתפיסה הזו(חברתית-נורמטיבית ,לא אישית שלך) נובעת ממקום של חרדות של פחדים של אי בטחון באהבה של בן הזוג? ועניין שלישי- יש בימינו איזשהי תפיסה שבן הזוג אמור למלא את כל הצרכים של שותפו לזוגיות לאורך כל 50 השנה של הנישואין. ואם זה לא מתקיים? ואם רק חלק מהצרכים מתמלאים? ואם חלים שינויים אצל אנשים, ביחד או לחוד? למה נחשב לגטימי לחלוטין למלא צרכים מחוץ לזוגיות ולא צרכים אינטלקטואלים למשל, או תחביבים, או חברתיים-ולא צרכים רגשיים?או אחרים? בשביל שישי בבוקר-מספיק לי.
פעם אחת לפני שנים רבות רבות אמר לי מישהו, שלדאבוני אני אפילו לא זוכרת מיהו מילים חכמות לדעתי, אבל אז הן נפלו על אוזניים ערלות. מהי בעצם בגידה? זהו מצב תודעתי. איך בדיוק שאלתי אותו, בתמיהה רבה. ולכן אמר בערך במילים אלו- שבגידה מתרחשת רק כאשר השני(הנבגד) יודע עליה. כלומר יכולה להיות בגידה מאד ממשית(בו/בת זוג עם אחר במיטה אחרת,בקשר רומנטי, בקשר רגשי) כאשר "הנבגד" לא מודע לה, היא לא קיימת בתודעתו- ולכן אין אבדן אימון, אין בגידה.והחיים יכולים להיות נהדרים עבורו(ועבור בן זוגו שמספק חסכיו כנראה במקום אחר..) ומצד שני,אחר/ת ,חשדן,עוקב מחפש ומוצא דברים שקיימים או פנטסיות שלו, והיו כבר נשים שנרצחו בגלל נקודת מבט אובסיסיבית של הבעל, ואז בגידה קיימת,גם אם בכלל לא התרחשה בפועל שום סיטואציה של בגידה,כי היא קיימת בתודעה של הנבגד.ואז החיים של ה"בוגד המדומה" (שגם לא בוגד וגם "משלם מחיר על בגידה תיאורטית) וגם של ה"נבגד" שמרגיש/ה מאויים, נטוש, נעלב, פגוע-הופכים להיות מרירים. יוצא מזה- שלא משנה מה קורה במציאות, מה שיוצר את אלמנט הבגידה,הוא המודעות לקיומה. יוצא מזה-שכאשר בן/בת הזוג אינו יודע-לא "קיימת" הבגידה. זה ברמה המאד תיאורטית על בגידה, על חשד ועל מה זה עושה לזוג. אבל לתשובה שלך-דיעותנו בעניין כנראה ישארו חלוקות, קודם כל : לעניין ה"חוזה" שלך התייחסתי כבר כמה פעמים, אז לא אתייחס שוב. אבל את עושה את ההקשר בין מערכת יחסים אינטימית ותקינה לבין מילוי כל הצרכים במסגרת הזוגיות החוקית-וזה לא בהכרח זהה. ואמירה אחרת שלך, שמעט מאד אנשים מצליחים לקיים שתי מערכות יחסים בו זמנית, ובאותה איכות.ואפילו מקצינה לאמר שזה בלתי אפשרי. כשלהורה יש ילד אחד הוא בטוח שאת כל המשאבים הרגשיים שלו הוא נותן לילד,ולא מסוגל לעכל בכלל איך יחלק את האהבה שלו לילד עם ילד נוסף. וכאשר נולד הילד השני, ההורה רואה שיש בו מסוגלות רגשית רחבה יותר,והוא אוהב את הילד הראשון, ואוהב את השני. לא את זה יותר ולא את השני יותר. ואין פגיעה באיכות,בגלל הדואליות . אז למה אנחנו נעולים בתפיסה שאפשר לגלות אינטימיות רק עם בן זוג אחד ? למה האמירה הכל כך נחרצת שלך, שאי אפשר לקיים מערכות יחסים מקבילות עם בני/בנות זוג באותה איכות בלי שזו תפגע בזו? או שהתפיסה הזו(חברתית-נורמטיבית ,לא אישית שלך) נובעת ממקום של חרדות של פחדים של אי בטחון באהבה של בן הזוג? ועניין שלישי- יש בימינו איזשהי תפיסה שבן הזוג אמור למלא את כל הצרכים של שותפו לזוגיות לאורך כל 50 השנה של הנישואין. ואם זה לא מתקיים? ואם רק חלק מהצרכים מתמלאים? ואם חלים שינויים אצל אנשים, ביחד או לחוד? למה נחשב לגטימי לחלוטין למלא צרכים מחוץ לזוגיות ולא צרכים אינטלקטואלים למשל, או תחביבים, או חברתיים-ולא צרכים רגשיים?או אחרים? בשביל שישי בבוקר-מספיק לי.