משבר גיל 50

סייפן

New member
משבר גיל 50

אנו נשואים מזה 30 שנה. לאחרונה התגלה לי כי בעלי התאהב באישה צעירה ( בת 29) והוא מעוניין לפרק את הנישואין והמשפחה לטובת בחורה זו בתקווה ששליש האחרון של חייו יהיה שונה וטוב יותר מבעבר. מה קורה לגברים בגיל הזה?? כיצד מתמודדים עם המצב הנוכחי? סייפן
 

ליידילי

New member
נשמע מאיים ומפחיד

איני בטוחה שמשהו קורה דווקא בגיל הזה, למעט אולי זה שהילדים כנראה כבר יותר גדולים ופחות תלויים ואז אדם, (גבר או אישה) חש אולי שזה יותר בסדר לשים את אושרו במקום ראשון. מעבר לזה, איני יודעת אם אפשרי או רצוי לנסות לעצור אותו. לו נועץ בי הייתי אומרת, שלקום ולפרק נישואין עבור מישהו/היא אחר, זה שגוי. אך אם הוא אינו רוצה להשאר בתוך המסגרת - האם את מעונינת להחזיקו בכוח? הגם, שזה שהוא התאהב בבחורה צעירה, אינו מבטיח לו שהיא שותפה לרגשותיו או מוכנה לקשור את גורלה בגורלו. יתכן, (וכבר היו דברים מעולם) שיצא וינסה, -ואז יבקש לשוב. אז את צריכה לשאול את עצמך אם תרצי לקבלו חזרה. ומעבר לזה... איך מתמודדים עם הכאב והפגיעה... זו באמת שאלה גדולה. מאחלת לך כח, סבלנות , תבונה וסובלנות.
 

סייפן

New member
האושר המיוחל

ליידיל,תודה על התמיכה. אני בהחלט מסכימה עם דברייך ואינני יודעת איך להתמודד עם המצב החדש אליו נקלעתי.מצד אחד קשה מאד להפרד מחברות ארוכה למדי(35 שנה),ומצד שני איך ממשיכים לחיות ביחד עם המשבר שעברנו, במיוחד עם הכאב העצום והפגיעה באמון ההדדי שלי?! אני מתארת לעצמי שבמכלול ההתלבטויות שעמדו בפניו עלתה השאלה: האם כדאי ושווה להקריב את האשה הילדים ובקיצור-קן משפחתי חם ואוהב לטובת חיים חדשים עם מישהי אחרת (שצעירה ממנו בעשרים שנה וכמעט בת גילה של אחד מילדיו)? כיום, החלטתו נחושה להתגרש ולחיות את שארית חייו באופן אחר. יתתכן וכל אחד מאיתנו ימצא אושר אחר מעבר לפינה. סייפן
 

האלי

New member
אם נחושה החלטתו

מה נשאר לך חוץ מלחפש את האושר שלך, אפילו שבנפרד מהאיש שהיה לך חבר שנים כה רבות? אם יש בך כוח לשלוח אותו לדרכו ולאסוף את השברים כשיתרסק (לא בטוח שיתרסק, אבל קרוב לוודאי) שלחי אותו לדדרכו בברכה ובחיוך. אם אין בך הכוח להטלטל על הגלים שהוא מסעיר בחייו שלו, הבהירי לו את עמדתך. בצורה ברורה. אם תוכלי להסביר לו את מה שאת מרגישה, טוב, (אני בספק אם בפאזה שהוא נמצא בה הוא ישמע בכלל) אבל אם לא, שוב, שלחי אותו לדרכו. איך שלא הופכים את זה, נראה שהוא יוצא לדרך חדשה. וגם את. שלך, האלי.
 

סייפן

New member
תודה האלי

האלי, הייתה לי תחושה שבאישהו שלב תצטרף לפורום. תגובתך מצאה חן בעיני, ממש לעניין ומחזקת מאד. סייפן
 

su1

New member
50

הגבר בגיל הזה כנראה עובר גם הוא תהליך וחושש מלהזדקן {חישבי מה עובר עליך} הבחורה הצעירה גורמת לו לאשליה שהוא עדיין צעיר וזה מחמיא לו אני מקוה בשבילך שהוא יתעשט במהרה,השאלה אם את תוכלי לחיות עם העובדות? מה שלא יהיה תהיי חזקה ואל תשברי!
 

סייפן

New member
הייתכן ?

SU1-תודה לך על העידוד והתמיכה. אין ספק שמשהו עובר על הגברים בגיל הזה, ולא פעם שמעתי מפיו הערות כמו:"את יודעת, בעבודה אמרו לי כמה שאני נראה צעיר ושאני לא נראה בכלל בן חמישים". יהיה לי קשה לחיות עם העובדות ועם האמון ההדדי לאור מה שסיפר לי אחר-כך (ראי תגובה לאחותו של שקספיר), ועוד יותר קשה עם כל הסבל הנפשי שנגרם לי, והשאלה התמוהה בעיני עדיין חסרת מענה:כיצד זה שבעלי שאוהב אותי כל-כך (כך בכל-אופן טען במשך כל שנות נישואינו)עשה לי זאת?! סייפן
 

ליידילי

New member
ציטוט

..."כיצד זה שבעלי, ש........עשה לי זאת".... אנא, למענך, נסי לאמץ לך את אורח המחשבה האחר: הוא לא עשה לך זאת. הוא עשה... זה כן, אך לא לך. זו לא היתה פעולה שמכוונת נגדך, אפילו אם זה מרגיש כך, ובעוצמה. ברור שהאמון מתערער באופן טוטלי במצב כזה, ואז את תוהה לגבי כל דבר, קטן כגדול. ומאבדת את הבטחון בתבונתך, ובכושר האבחנה שלך. כל בדל זכרון נבחן, ונמצא מוטל בספק. קשה, קשה ביותר ללא ספק, ועדין, האיש לא פעל במכוון נגדך. קחי את זה עם מה שאמר איש המערות. לא יודעת אם יש בכך הקלה רבה, אבל אולי במקצת?
 
על התיאוריה ועל המציאות

הסוציולוגיה והפסיכולוגיה של גיל 50 לא ממש חשובה ,לדעתי . ולא תיתן לך כלים להתמודד עם הקושי האישי שלכם. כן,יש תיאוריות על מימוש צרכים ראשוניים, ומה שקורה בערך במחצית החיים, שהצרכים הבסיסיים ממולאים, שמגיעה התהיה של "האושר הנכסף" (המימוש העצמי)והאם אני רוצה ככה להמשיך את חיי הלאה, ומה אני יכול לעשות כדי להתחבר לצרכים האחרים שלי שעד כה לא קיבלו מענה (כמו כל מודעת דרושים כל מה שכתוב בלשון זכר מתאים גם לנקבה). אבל -לא התיאוריות הן החשובות. המציאות שלכם. ונתת כל כך מעט מידע שאפשר להתייחס אליו. איך היו חיי הנשואין עד כה? היו לו "מעידות" בעבר? איך את מרגישה בתוך הנשואין? מה את היית רוצה? ואני לחלוטין מתעלמת מהעלמה הצעירה, שיכול להיות שהיא הטריגר, אבל היא כנראה לא הסיבה. ולא בטוח שהיא תרצה לקשור את חייה לעתיד עם גבר בן 50, ובכלל ,אם היא לא תהיה קיימת, האם הוא עדיין רוצה לפרק את הנישואין? (בכלל יש לי קושי עם המילה "לפרק" נישואין-זה נשמע כמו פירוק של שותפות או הסכם, ככה את מרגישה?)
 

סייפן

New member
לא יאומן כי יסופר

תודה רבה להתייחסותך העניינית שביטאה חלק מרצונותיו כמו"האם אני רוצה ככה להמשיך הלאה"וכד´. העלת כמה שאלות שאני רוצה להתייחס אליהן. ראשית סיפור "הבגידה-ההתאהבות"נפל עלי כרעם ביום בהיר. הייתי בהלם מוחלט ולא ידעתי איך לקבל את זה. ואז החלו האשמות עצמיות כמו:איפה לא הייתי בסדר? מה פיספסתי? למה זה קרה ולמה דווקא עכשו בגיל חמישים ועוד.הסתבר לי מאוחר יותר שזוהי לא המעידה הראשונה שלו, אלא שהיו לו קשרים עם נשים אחרות, שאחד מהם נמשך קרוב לשנתיים.מה שמפריע לי מאד להבין את ההתנהגות הזו היא:1)איך לא גיליתי זאת במשך כל שנות נישואינו ואיך זה שאחרים לא רמזו לי על-כך (הוא בהחלט הצליח להסתיר זאת מעיני ומכל הסובבים אותו)? 2)כיצד הוא הצליח ליצור אצל כולנו(אשה, ילדים, משפחה מורחבת, חברים)דמות אידיאלית של בעל ואב למופת?!!! האם זה מיתוס שהתנפץ? היו לנו חיי נישואין ומשפחה טובים מאד, עם עליות ומורדות כמו אצל זוגות אחרים (מטבע השונות בבני אדם אין זוגות מושלמים וכל אחד לומד לחיות עם המעלות והחסרונות של השני). אניומשפחתי הקרובה ביותר עדיין מתקשים לעכל את הידיעה המרה,וכל אחד מאיתנו מבטא זאת במלים"אני לא מאמין שזה אבא שלי", או "...שזה בעלי" וכד´. שנינו גידלנו את הילדים על ערכים של יושר, אמון הדדי, כבוד ועוד, ופתאום הדמות הקרובה לנו ביותר מערערת את היסודות שעליהם גידלנו אותם. הייתי מסכמת ואומרת שאני ניצבת כיום בפני אדם חדש, שונה לחלוטין ממה שהכרתי עם רצונות והשקפות חדשים, אדם מבולבל מאד ומלא סתירות (מתקשה לשמור על עקביות בדבריו). לגבי פרוק הנישואין-מדובר בגירושין עם כל המשתמע מכך, כולל פרוק השותפות בבית יקר שאותו בנינו ביחד ונקודת ההתחלה היתה אפס. אני מכירה היטב את עברו(התייתם מאביו בגיל 15)ובערך בגיל זה הכרנו והמשכנו עד שהתחתנו (כ-35 שנה).הוא היה החבר הכי טוב שהיה לי אי-פעם. אינני יודעת איך יסתיים סיפור זה. סייפן
 
לא לנפץ כלום

אם בכל השנים היה דמות למופת, מנע פגיעה בכם (הסתיר מצויין) והיו לכם חיי משפחה טובים מאד (עם עליות ומודות, כדברייך), אל תמחקי זאת. אולי היה מסוגל להעניק לכם ולא גרע מכם דבר וכל חטאו היה בכך שמימש רצון להעניק גם לעצמו ועשה זאת לא על חשבונכם. הרגשתך מובנת לי ואני חש אמפתיה כלפיך, אבל אנא, אל תעשי דמוניזציה של מי שהיה עבורכם עד כה דמות למופת. לכל היותר חשף בפנייך, חברתו הטובה ביותר, חולשות, רצונות ומאוויים שלו כעת. גם פחדים. ובמצב זה הוא מבולבל ומלא סתירה. מה הלאה? אולי יעמוד על מימוש תשוקתו לנגוס עוד נתח מהחיים כל עוד כוחו במותניו. אולי ישנה את דעתו, עכשיו או מאוחר יותר ויעדיף את הבית והחברות הטובה איתך. אם את רואה בו את חברך הטוב בכל הזמנים ואת עצמך כחברתו הטובה ביותר, אל תנפצי שום זכרון טוב שיש לכם יחד. דברי איתו, נסי להבין מה עובר עליו ולתת לו את התחושה שאין הוא כפוי לחיות איתך לעד וכי תישארי חברתו משכבר הימים. אולי תפנו ליעוץ, עבורכם כזוג ועבורו. לעניין פירוק השותפות ומכירת הבית, אולי תמצאו פתרון שאינו מחייב מימוש מידי של פירוק זה. הדבר יאפשר לו לחזור הביתה אם מדובר במשבר חולף. אני מאחל לך את כוחות הנפש להתמודדות ללא התגוששות. בהצלחה.
 

סייפן

New member
מותר או אסור?

ציפיתי לתגובתך והיא לא אחרה לבוא. אינני עושה דמוניזציה של הדמות איתה חייתי פרק די גדול מחיי, נהפוך הוא, אני עדיין אוהבת אותו ומנסה לעזור ולהבין את המשבר והבלבול שבו הוא שרוי והשארתי דלת פתוחה לחזרה, כולל הכנה של הילדים לכך. הבעיה היא שהוא התנדנד במשך מספר חדשים "חוזר"-"לא חוזר"(מה שמצביע על בילבול נוראי),ולאחר מספר נסיונות הרגשנו שהוא מהטל בכולנו. בשלב מסוים פנינו ליעוץ משפחתי ולאחר שגיליתי שהוא מנהל חיים כפוליים איתי ועם המאהבת שלו בקשתי להפסיק. שאלתי אליך: האם אתה נותן לגיטימציה למימוש תשוקותיו מחוץ למסגרת הנישואין?! היש מצפון ואיפה הוא? כמה זמן(למעלה מ-20 שנה) אפשר לשקר או להעמיד פנים ולבקר התנהגויות דומות אצל אחרים (שלילת המעשה אצל אחרים חיזקה את האמון שלי בו ). מי יודע, אולי באחד הימים יופיע מישהו לפני ילדי ויטען שהוא אח חורג שלהם? אני חשה בדבריך ("שמימש רצון...לא על חשבונכם"; "מימוש תשוקתו...כל עוד כוחו במותניו") אמפתיה ורצון להצדיק את מעשי הבגידה הרבים, האם אני טועה? אכן החיים בצל ה"סוד הכמוס" הציקו והפריעו לו, ובסופו של דבר הוא בעצמו סיפר לי על "עברו השחור". מה דעתך אילו גם אני הייתי מספקת את תשוקותי בשדות זרים? (כשנשאל ביעוץ אם הוא היה מוכן שאשתו תתנהג בצורה דומה ענה : בשום אופן לא). כיום ידוע לי מה שלא ידעתי בעבר, שגברים נוהגים לשבת בצוותא ולתאר את הכיבושים שלהם ולהתרברב על ההצלחות הרבות עם נשים אחרות ו"כל המרבה -הרי זה משובח".מרביתם עושים את זה וחלק קטן מאד חושבים לעשות. לדעתי אחת האשיות לזוגיות טובה הוא האמון ההדדי, וכשזה מתערר נוצר סדק. עוצמת הפגיעה והכאב לא ניתנת לתיאור, במיוחד כשהדבר נעשה על-ידי האדם הקרוב אליך ביותר. עברתי תקופה קשה ונזקקתי לעזרה חיצונית ולטיפול תרופתי. כיום אני חזקה ומסוגלת להתמודד עם כל מצב (כך בכל-אופן אני מאמינה ומרגישה). סייפן
 

opopopop

New member
כולם כל כך נחמדים. אולי לא צריך

את כל ההשקעה הזו בזוגיות. להתחיל תהליך ארוך של בניית אמון... ואלה נשארו לכם עוד "X" שנים.. קומי לכי לכבוש את העולם. כל כך קשה לך עכשיו. אם את לא מצליחה להשלים ולמעשה לחיות עם הבגידות. יאללה קומי. חפשי משהו אחר..... נ"ב רק לא ריקודי עם! דניאל
 

סייפן

New member
אולי אתה צודק

ולא צריך להשקיע כל כך הרבה אנרגיות בזוגיות כדי שכל צד ירצה את השני, והרבה זמן לא נשאר. חצי עולם כבר כבשתי, נותר לי רק חציו השני וגם זאת אעשה. מבטיחה "לא רקודי-עם" סייפן
 
בגילוי לב

אין ספק שתשובתי אליך באה ממקום לא נייטרלי. אולי בכך יתרונה על תשובה "מלומדת" (האם בכלל יש דבר כזה בנושאי רגש?) אני באופן אישי לא באתי להצדיק כלום. כל מה שניסיתי, הוא להאיר נקודה שבדרך כלל קשה לצד ה"נבגד" להתבונן בה ולהודות בקיומה הטבעי והנפוץ כל כך (אני נמנע מלהשתמש במילים כמו "לגיטימי", לא רוצה לאשר או לשלול משהו כתורה מסיני). ובין המותר לאסור יש לפעמים קונפליקט. אחרת לא היה הסוד הכמוס. ומילא, אני כגבר אולי מחזיק בדעה מסוימת, אבל קיבלת תגובות גם מנשים שמכוונות להאיר את אותה נקודה (ליידילי למשל). ואני רוצה באמת לחזק את ידיך במצב הלא קל שאת נמצאת בו. אבל כמו ששאלו אחרים, האם הכל בגללו?
 
כמה שאלות לי, לאור דברייך.

ראשית, אני בטוחה שעוברת עליך כעת תקופה איומה. אני רוצה, כמו שאר חבריי כאן, לחזק את ידייך, ולהאמין שתוכלי לצאת מכך - מחוזקת עוד יותר ממה שהאמנת על עצמך. ולגבי דברייך, התעוררו בי מספר שאלות: 1) האם באמת הוא התאמץ כל-כך להסתיר, או שאת היית זאת שהתאמצה לא לראות, ולא להתעמת עם העובדות (עד אשר הוא הניח אותן לפנייך, באופן בו אי-אפשר להתעלם מהם יותר) ??? 2) ההתרשמות שלי, והניסיון והאמונה שלי טוענים, שכאשר בני זוג הם אכן כ"כ קרובים אחד לשני - הסיכוי להסתרה הוא קטן - לא מהצד המסתיר, אלא דווקא מהצד שזה מוסתר ממנו. האם ייתכן, שכפי שאמרת, היו ביניכם יחסים נהדרים, על פני השטח, וכלפי חוץ, אך מתחתיהם, בעצם, לא היתה הקשבה אמיתית, קירבה אמיתית, אינטימיות איכותית ?!? - ואולי גם לך היה חשוב כל השנים לשמור על שלמות המשפחה והבעל, ובחרת שלא להתייחס, אולי, לחשדות, ולא להתעמת איתו על דברים שעולים במוחך ?! קשה לי להאמין, שאם היתה קירבה אמיתית ואינטימיות איכותית - לא היית "עולה" על בגידה שנמשכה שנתיים....לדעתי, העובדה שהוא בכל-זאת הצליח לנהל רומן ממושך של שנתיים, ועוד כמה מזדמנים, והעובדה שא ת לא הבחנת בדבר מכל אלו - אומרת דרשיני, ומצביעה על כך, שלמעשה - לא היתה שם הקשבה אמיתית. לא היתה שם אינטימיות איכותית. לא היית שם באמת !!! כי כל אישה שמכירה היטב את בן-זוגה, תוכל לחוש בניואנסים קטנים, וגם בשינויים גדולים...(ואת עצמך אומרת שהוא אדם שונה....אני מניחה שהוא לא השתנה ביום. את פשוט לא שמת לב לשינוי, או שבחרת להתעלם ממנו...) לסיום, אשתף אותך במשהו אישי - לא לגמרי דומה, עליו מבוססים דבריי הנ"ל. בעלי ואנוכי גם עברנו משבר עמוק לפני כמספר חודשים, במהלכו, הוא התוודה בפניי על בגידה בעבר. התחלנו טיפול זוגי, שבמהלכו נשאלתי ע"י המטפל: "איך לא הבחנת בכך ? איך המשכת לחיות באותו בית עם אותו אדם בלי להבחין בכלום ???" ובאופן הכי טבעי וספונטני עניתי: "לא יודעת. זה כנראה פשוט לא עיניין אותי....לא עיניין אותי כל-כך מה קורה איתו...לא הייתי עסוקה בזה. לא הייתי עסוקה בו." - לא חשבתי על התשובה הזאת, עד שהתבקשתי להשיב עליה....וכלפי חוץ - גם אנחנו נראינו כזוג מושלם - יפה, מרשים, משכיל, חברותי....מסתבר שזה היה בעיקר כלפי חוץ. אז - סתם, נקודה למחשבה... מחזקת שוב את ידייך. נסי לחשוב על עצמך. איפה את בסיפור הזה. ומה את רוצה להשיג כאן !! למרות המחשבות המרצדות - נסי להתמקד... שולחת לך חיזוק ענק. ואנחנו כאן תמיד !!!
 
לענין הבגידה ועצימת העניים...

אני בהחלט חושבת שאת פשוט לא רצית לראות... בני זוג קרובים באמת, א. לא זקוקים למישהו אחר מלבד בן הזוג. ב. לא יכולים להסתיר דברים. באינטימיות אמתית חשים את בן הזוג... ואצלך? זו הייתה, בכל זאת, עטיפה יפה למשהו שבפנים לא כל כך מושלם. אולי צריך להתפכח מהאשליה, ולהחליט מה את באמת רוצה מעצמך, מה את רוצה מהחיים? שימי את עצמך בראש סולם העדיפות!! תחשבי רק על עצמך. כי אלה החיים שלך. על הנסיון האישי שלי בענין... אספר אולי בפעם אחרת.
 
Are you talking to me ??../images/Emo35.gif../images/Emo12.gif

לא כ"כ הבנתי האם השבת לתגובתי או שתגובתך היא ל"סייפן"... בכל אופן, אם הגבת אליי - אני מסכימה איתך. וזה בדיוק מה שאמרתי - לפעמים הפנטזיות שלנו (לגבי זוגיות מושלמת) חזקות יותר מהמציאות, ולפעמים - אנחנו עושים הכל בשביל לשמור על שלמות הפנטזיה הזאת, ומתחמקים מעימות אפשרי על המציאות....ככה, לפחות, אני רואה את הדברים. לפעמים, טוב לנו להאמין שיש לנו זוגיות נפלאה, בעל מקסים ואוהב, ילדים מופלאים, בית יפה, כלים נאים, ומה לא ?! - ונעשה הכל בכדי לשמור על שלמות הפנטזיה, גם במחיר התעלמות מהמציאות. מחיר, שמתברר, לעיתים, כיקר מאוד. כמובן שאין בדבריי אלו משום מתן לגיטימציה לבגידה. וכבר הבהרתי זאת בעבר. אני רק חושבת שהנושא באמת מורכב, ומאוד אינדוידואלי. כל דבריי מתייחסים לידיעותיי וניסיוני. וניסיתי להאיר את דברי הכותבת מנקודת מבטי האישית. כמוך, אני מאמינה, שכלפי חוץ, ואולי באמונה שלה - היו הדברים כמעט מושלמים. היה לה בעל נפלא, ובית יפה, ומשפחה למופת, ובשביל לשמור על אמונה זו - היא, אולי בחרה להתעלם מסימנים אחרים, שבוודאי היו פה ושם..... ההצעה שלי היא - כעת, להבהיר לעצמה - מה היא רוצה בחייה. מכאן ואילך. האם היא באמת רוצה להמשיך לחיות עם האיש הזה, שלדבריה "אינו האדם שהכירה" או ששוב רצונה להמשיך לשמור על "שלמות המשפחה", ויהיה המחיר אשר יהיה...
 

סייפן

New member
תגובה בדרך

מותר או אסור היא תגובה לאיש המערות. התגובה אליך נשלחה ממש לפני מספר דקות, ואכן שתינו מדברות זו לזו.אענה מאוחר יותר לגבי שאר הנושאים שהעלת סייפן
 
למעלה