שלולית רטובה
New member
משבר בזוגיות ../images/Emo35.gif../images/Emo70.gif
אני נשואה ואם לשני ילדים קטנים בני 4 ושנה וחצי. עוברת על בעלי ועלי תקופה לא קלה. הוא עובד קשה, וגם מתמודד עם מחלה מעצבנת (לא סופנית או משהו חס וחלילה, אבל משהו מציק כזה שמפריע ביום יום) אני עובדת חצי משרה ומהרגע שמגיעה הביתה אני עם הילדים, מבשלת, מנקה, כביסות, חוגים, סידורים וכו וכו... שגרה שוחקת ברמות. הרגעים היחידים שיש לנו ביחד הם בערב ואז שנינו עייפים ורק רוצים קצת זמן לעצמנו...אין כוח לשיחות נחמדות...אין חשק לסקס... אנחנו רבים המון, סופי השבוע שלנו עוברים בקושי, אנחנו רק מחכים שיעברו... כי בבית לא טוב לנו בכלל. הילדים מקסימים אבל משום מה, שאנחנו ביחד אז יותר קשה לי איתם. כשאני לבד איתם אז ברור שהכל עלי. אבל כשבעלי בסביבה אז אני מצפה שנעשה דברים ביחד, שגם הוא יעשה משהו והוא עושה אבל זה תמיד מתחת לציפיות שלי ואז אני מתוסכלת ומעוצבנת, ואני לא יודעת אם הציפיות שלי גבוהות מדי או שבאמת הוא לא עושה מספיק....זה תמיד גורר ריבים וויכוחים מגעילים...למה עשית ככה? ולמה לא עשית את זה...עכשיו האמטיה עליך, אבל אתמול אני עשיתי ואת/ה לא עשית...וכו וכו עכשיו.... אני ובעלי כבר הרבה זמן ביחד. כמעט 10 שנים. כמובן שהזמן עושה את שלו. בבסיס יש אהבה אבל ממש קשה לי לראות את זה לאחרונה. לפעמים פשוט בא לי לזרוק את ההסטוריה שלנו לפח ולהתחיל מחדש. כן...עם שני ילדים קטנים, אבל אני אסתדר ומצד שני – אני לא רואה את עצמי ממשיכה בחיי בלעדיו...אבל איתו כל כך קשה ומתסכל... היינו בסוף שבוע ביחד לא מזמן, רק שנינו והיה מ-ד-ה-י-ם אבל בתור הורים זה ממש לא עובד טוב ממש יש תחושה לא טובה בבית...לא כיף לי בבית. לא מתחשק לי להיות בבית אני מבולבלת מאוד כפי ששמתם לב... מה דעתכם?
אני נשואה ואם לשני ילדים קטנים בני 4 ושנה וחצי. עוברת על בעלי ועלי תקופה לא קלה. הוא עובד קשה, וגם מתמודד עם מחלה מעצבנת (לא סופנית או משהו חס וחלילה, אבל משהו מציק כזה שמפריע ביום יום) אני עובדת חצי משרה ומהרגע שמגיעה הביתה אני עם הילדים, מבשלת, מנקה, כביסות, חוגים, סידורים וכו וכו... שגרה שוחקת ברמות. הרגעים היחידים שיש לנו ביחד הם בערב ואז שנינו עייפים ורק רוצים קצת זמן לעצמנו...אין כוח לשיחות נחמדות...אין חשק לסקס... אנחנו רבים המון, סופי השבוע שלנו עוברים בקושי, אנחנו רק מחכים שיעברו... כי בבית לא טוב לנו בכלל. הילדים מקסימים אבל משום מה, שאנחנו ביחד אז יותר קשה לי איתם. כשאני לבד איתם אז ברור שהכל עלי. אבל כשבעלי בסביבה אז אני מצפה שנעשה דברים ביחד, שגם הוא יעשה משהו והוא עושה אבל זה תמיד מתחת לציפיות שלי ואז אני מתוסכלת ומעוצבנת, ואני לא יודעת אם הציפיות שלי גבוהות מדי או שבאמת הוא לא עושה מספיק....זה תמיד גורר ריבים וויכוחים מגעילים...למה עשית ככה? ולמה לא עשית את זה...עכשיו האמטיה עליך, אבל אתמול אני עשיתי ואת/ה לא עשית...וכו וכו עכשיו.... אני ובעלי כבר הרבה זמן ביחד. כמעט 10 שנים. כמובן שהזמן עושה את שלו. בבסיס יש אהבה אבל ממש קשה לי לראות את זה לאחרונה. לפעמים פשוט בא לי לזרוק את ההסטוריה שלנו לפח ולהתחיל מחדש. כן...עם שני ילדים קטנים, אבל אני אסתדר ומצד שני – אני לא רואה את עצמי ממשיכה בחיי בלעדיו...אבל איתו כל כך קשה ומתסכל... היינו בסוף שבוע ביחד לא מזמן, רק שנינו והיה מ-ד-ה-י-ם אבל בתור הורים זה ממש לא עובד טוב ממש יש תחושה לא טובה בבית...לא כיף לי בבית. לא מתחשק לי להיות בבית אני מבולבלת מאוד כפי ששמתם לב... מה דעתכם?