פרלקסה, נר סטנדרטי והסחה לאדום.
לגבי כוכבים קרובים, ניתן להשתמש בשיטת הפרלקסה - מודדים את הזוית אל הכוכב בנקודות שונות של מסלול הארץ סביב השמש, ומידיעת קוטר המסלול ניתן לחשב את המרחק. שיטה זו יעילה רק במרחקים קצרים, בגלל בעיתיות בדיוק מדידת הזוית. לכוכבים מרוחקים יותר - ניתן להשתמש בשיטת הנר הסטנדרטי. אם ידועה עוצמת ההארה המוחלטת, אז ע"י מדידת עצמת ההארה הנראית (היורדת כמו ריבוע עמרחק) ניתן לחשב את המרחק. כדי לדעת את עצמת ההארה המוחלטת, צריך למצוא קשר בין תהליכים פיסיקליים לעצמת ההארה. קשר כזה קיים בצפאידים ובסופרנובות, והם אכן משמשים כנרות סטנדרטיים. אם מניחים שחוק האבל נכון, ניתן להשתמש בו למדידת המרחק - פשוט מודדים את ההסחה לאדום.
