מרד הנעורים

[מולוקו]

מרד הנעורים

רקיע נמתח ממעל , פס תכול בתוך החושך המאפיר , כל כך שקט השחק ממעל נושק לצמרת הברוש בלחש. עולה חרישית השחק הזה לקול פעמון כנסייה , למואזין קורא בקול ולתפילת נץ החמה. מנעמת המיית ציפורים בין צמרות הברוש רוחשות סוד כמה תמימה ופשוטה השירה והחיים בהשאלה תמימים לעייפה. המולת השלווה נחה אצלך במיטה ואני לצידך מתעורר לחבקך הכלו ימי הנעורים , אישה נמה הכלו , ולא נודע כי בא אל קרבנו.

 

[ברבאימה]

תם המרד

תם המרד הגדול את ראשינו תחבנו בחול הכל כבר ברור וידוע כל שעה, כל יום, כל שבוע אני כבר יודעת מה אתה עומד לומר עוד לפני שתחשוב אותו להגיד זה ממש כמו לחיות בעבר איננו יודעים על קיומו של העתיד ופוסעים אנו יד ביד בינות יופי תמים אך אותו אנו כבר לא רואים. יקירי, תפתיע אותי! תקטוף לי את הירח והכוכבים! נעשה עצמינו כמו זוג אוהבים! תרעיד לי את כל הסיפים! תחזר כמו שהיינו צעירים! אך משום דבר אני כבר לא אתרגש למרות שזה כל כך מתבקש.