eקדיית mרק
New member
מרגישה אבודה...
אני כבר ילדה גדולה, מזמן לימדו אותי שלמילה 'שנאה' יש משמעות עצומה, שאסור להשתמש בה בקלות דעת. אבל מצד שני אין לי הגדרה אחרת למה שאני מרגישה. על אף ההתחבטויות הרבות עם עצמי, לא מצאתי את הרגש שיתאר את מה שאני חושבת על כל מה שעשיתם. מבחינה חוקית אתם אחיי הקטנים, מבחינת הרגש אתם לא קרובים יותר מעוד אדם שנוסע איתי באוטובוס או מוכר בחנות. מבלי משים לב הפכתם לזרים בתוך התא המשפחתי הקטן שלנו. עד לפני 3 שנים היינו משפחה אחרת, משפחה מלאת שמחת חיים, כזו שבכל שבת יוצאת לטיולי אופניים, נפגשת עם חברים, יוצאת לנופשים, תמכנו אחד בשני מכל הבחינות. 2 הורים ו 3 ילדים בגילאי ההתבגרות. כמובן שכמו בכל משפחה היו את הריבים הקטנים והיומיומיים, אך שום דבר לא הכין אותנו לקראת הבאות. אני לא יודעת ממה זה נבע, אך כנראה כמו כל מתבגר בגיל הזה חיפשתם את עצמכם. היו לכם הציונים הכי גבוהים בכיתה, מוקפים בחברים ובסביבה אוהבת, מלאי קסם ואינטלגינטים, משכתם תשומת לב בכל מקום אליו הגעתם, אך כל זה לא הספיק לכם. חיפשתם משמעות. חיפשתם עומק ורוחניות.אנשים תאבי בצע כסף ומסוחררים מדת גרמו לכם למצוא את האושר שלכם בדת. מאותו הרגע בו התחיל תהליך החזרה בתשובה שלכם, לא היה ניתן להכיר עוד את הבית שלנו. לא נכנסתם לדת מסיבות אהבה לאל, עד אז אפילו קידוש מעולם עשינו בבית. נשאבתם לדת ולעולם החרדי וזנחתם את כל מה שהיה לכם. התנתקתם מכל החברים שלכם, מכל הסביבה שהייתם מוקפים בה. לא הגעתם לאירועים משפחתיים, הפסקתם להשקיע בלימודים וכל היום קראתם בספרי הקודש. אני לעולם, אבל לעולם לא אסלח לכם על מה שעשיתם לאמא ואבא, על העוול שגרמתם להם. הם הוציאו הון תועפות על כלי אוכל ובישול חדשים שיהיו כשרים מספיק לטעמכם, על ספרי תורה שהייתם מבקשים מהם לקנות לכם. הפסקתם לראות טלויזיה ולהיות מעורים בעולם המודרני והפכתם לפנאתים של האל. וכשזה לא הספיק- אחד מכם פשוט הפסיק ללכת לבית הספר עד שההורים התרצו ורשמו אותך לישיבה חרדית, רק כדי שתהיה לך מסגרת, ואולי איכשהו תצליח להוציא תעודת בגרות מלאה. על צבא אין בכלל מה לדבר. מבוקר עד ערב יושבים בבית וקוראים בספרים, לא יוצאים מהבית אלא אם כן זה לבית הכנסת. כשמישהו פונה אליכם אתם עסוקים בלהטיף מוסר וכופים את הדת שלכם על כולם. אתם לא מסוגלים לקבל אחרת. אמא ואבא שבורים, הם לא מסוגלים לראות את הילדים שלהם הולכים כך לאיבוד. הם היו אצל עשרות רנים\ פסיכולוגים ויועצים, לנסות להבין איך זה קרה, מה הם עשו לא בסדר. הרי כל השנים הם היו כל כך תומכים וההורים הכי מדהימים שאפשר לבקש. כל מי שהם התייעצו איתו אמר שאין דרך אחרת להתומדד עם המצב מלבד לתת להם לעשות את שלהם. אסור ללכת נגד רצון של ילד אחרת הוא יתרחק לגמרי. הם הוציאו את נשמתם בשבילכם! היו שם לתמיד לצידכם, גם ברגעי החזרה בתשובה. כיבדו את כל בקשותיכם! לא פעם שמעתי אותם בוכים בלילות ומבכים את גורלכם. 2 ילדים שעדיין לא טעמו את טעם החיים, ללא תעודת בגרות, בלי צבא, שחושבים שנשאבו לעולם אחר ממש. אתם לא מבינים שהחיים הם הרבה מעבר לקיום מצוות ותפילות מצאת החמה עד צאת הנשמה.לאן תגיעו מכאן? לאן? אבא, שתמיד היה מצחיק ורעשני, הסתגר בתוך עצמו. לא מתקשר עם המשפחה המורחבת ולא יכול לסבול יותר את מבטי הרחמים שלהם. המצב הבריאותי שלו מידרדר, והעצה היחידה שלכם למצב היא שיניח תפילין! אמא הפסיקה לבשל כי אתם פשוט לא נוגעים באוכל שלה כי הוא לא מספיק כשר, איבדה את כל הרצון לחיות. אני שונאת אתכם על שפירקתם את המשפחה שלנו! על זה שכבר שנתיים שלמות אנחנו חיים באותו הבית מבלי לתקשר! מבלי להגיד שלום בבוקר! מבלי להחליף מילה! אני שונאת את המצב שהגענו אליו, ומפחדת שתגיעולגיל 18 ואז יהיו בידיכם את כל האפשרויות להתרחק. תקימו משפחה חרדית מהכסף שרק אלוהים יוכל להביא לכם, בלי מקצוע, בלי עבר צבאי. תתנתקו לגמרי. שלא תבינו לא נכון, אני לא אתאיסטית, אלא מאמינה שישנה דרך לקיים מצוות ולהאמין באל ובד בבד לרכוש השכלה, פרנסה, לעשות צבא, ללמוד ולשמור על קשרים חברתיים. אני שונאת את הכפייה הדתית, את העיוורון הזה! אתם בתמימותכם חושבים שלכולם כוונות טובות, שהרבנים שלכם רוצים רק לטובתכם, ולא מבינים שברגע שתגיעו לנקודת האל חזור הם יינטקו אתכם ויספיקו לתמוך בכם רגשית. אתם תהיו אבודים. כבר 3 שנים שאנחנו חושבים שגרוע יותר לא יהיה. זה התחיל מלשמור שבת וכרגע אתם לא מכירים בנו כמשפחה. כמעט כל לילה אני חולמת בהקיץ על מה היה אילולא חזרתם בתשובה, או אם הייתם לוקחים את הדברים קצת יותר במתינות. מפנטזת על הרגע בו 'תחזרו לעצמכם'. אני חיה עם 2 הורים שנראה כאילו הזדקנו ב3 שנים האחרונות ב20 שנה, שמרגישים ששכלו את 2 בניהם, עם אח אחד שלא מתקשר עם הסביבה, ועם אח שלומד בישיבה ומגיע 'לבקר' פעם בשבועיים. אני יודעת שלא תקראו את המכתב כי אתם מחרימים את התועבה הזאת ששמה קידמה. שלכם, ש'.
אני כבר ילדה גדולה, מזמן לימדו אותי שלמילה 'שנאה' יש משמעות עצומה, שאסור להשתמש בה בקלות דעת. אבל מצד שני אין לי הגדרה אחרת למה שאני מרגישה. על אף ההתחבטויות הרבות עם עצמי, לא מצאתי את הרגש שיתאר את מה שאני חושבת על כל מה שעשיתם. מבחינה חוקית אתם אחיי הקטנים, מבחינת הרגש אתם לא קרובים יותר מעוד אדם שנוסע איתי באוטובוס או מוכר בחנות. מבלי משים לב הפכתם לזרים בתוך התא המשפחתי הקטן שלנו. עד לפני 3 שנים היינו משפחה אחרת, משפחה מלאת שמחת חיים, כזו שבכל שבת יוצאת לטיולי אופניים, נפגשת עם חברים, יוצאת לנופשים, תמכנו אחד בשני מכל הבחינות. 2 הורים ו 3 ילדים בגילאי ההתבגרות. כמובן שכמו בכל משפחה היו את הריבים הקטנים והיומיומיים, אך שום דבר לא הכין אותנו לקראת הבאות. אני לא יודעת ממה זה נבע, אך כנראה כמו כל מתבגר בגיל הזה חיפשתם את עצמכם. היו לכם הציונים הכי גבוהים בכיתה, מוקפים בחברים ובסביבה אוהבת, מלאי קסם ואינטלגינטים, משכתם תשומת לב בכל מקום אליו הגעתם, אך כל זה לא הספיק לכם. חיפשתם משמעות. חיפשתם עומק ורוחניות.אנשים תאבי בצע כסף ומסוחררים מדת גרמו לכם למצוא את האושר שלכם בדת. מאותו הרגע בו התחיל תהליך החזרה בתשובה שלכם, לא היה ניתן להכיר עוד את הבית שלנו. לא נכנסתם לדת מסיבות אהבה לאל, עד אז אפילו קידוש מעולם עשינו בבית. נשאבתם לדת ולעולם החרדי וזנחתם את כל מה שהיה לכם. התנתקתם מכל החברים שלכם, מכל הסביבה שהייתם מוקפים בה. לא הגעתם לאירועים משפחתיים, הפסקתם להשקיע בלימודים וכל היום קראתם בספרי הקודש. אני לעולם, אבל לעולם לא אסלח לכם על מה שעשיתם לאמא ואבא, על העוול שגרמתם להם. הם הוציאו הון תועפות על כלי אוכל ובישול חדשים שיהיו כשרים מספיק לטעמכם, על ספרי תורה שהייתם מבקשים מהם לקנות לכם. הפסקתם לראות טלויזיה ולהיות מעורים בעולם המודרני והפכתם לפנאתים של האל. וכשזה לא הספיק- אחד מכם פשוט הפסיק ללכת לבית הספר עד שההורים התרצו ורשמו אותך לישיבה חרדית, רק כדי שתהיה לך מסגרת, ואולי איכשהו תצליח להוציא תעודת בגרות מלאה. על צבא אין בכלל מה לדבר. מבוקר עד ערב יושבים בבית וקוראים בספרים, לא יוצאים מהבית אלא אם כן זה לבית הכנסת. כשמישהו פונה אליכם אתם עסוקים בלהטיף מוסר וכופים את הדת שלכם על כולם. אתם לא מסוגלים לקבל אחרת. אמא ואבא שבורים, הם לא מסוגלים לראות את הילדים שלהם הולכים כך לאיבוד. הם היו אצל עשרות רנים\ פסיכולוגים ויועצים, לנסות להבין איך זה קרה, מה הם עשו לא בסדר. הרי כל השנים הם היו כל כך תומכים וההורים הכי מדהימים שאפשר לבקש. כל מי שהם התייעצו איתו אמר שאין דרך אחרת להתומדד עם המצב מלבד לתת להם לעשות את שלהם. אסור ללכת נגד רצון של ילד אחרת הוא יתרחק לגמרי. הם הוציאו את נשמתם בשבילכם! היו שם לתמיד לצידכם, גם ברגעי החזרה בתשובה. כיבדו את כל בקשותיכם! לא פעם שמעתי אותם בוכים בלילות ומבכים את גורלכם. 2 ילדים שעדיין לא טעמו את טעם החיים, ללא תעודת בגרות, בלי צבא, שחושבים שנשאבו לעולם אחר ממש. אתם לא מבינים שהחיים הם הרבה מעבר לקיום מצוות ותפילות מצאת החמה עד צאת הנשמה.לאן תגיעו מכאן? לאן? אבא, שתמיד היה מצחיק ורעשני, הסתגר בתוך עצמו. לא מתקשר עם המשפחה המורחבת ולא יכול לסבול יותר את מבטי הרחמים שלהם. המצב הבריאותי שלו מידרדר, והעצה היחידה שלכם למצב היא שיניח תפילין! אמא הפסיקה לבשל כי אתם פשוט לא נוגעים באוכל שלה כי הוא לא מספיק כשר, איבדה את כל הרצון לחיות. אני שונאת אתכם על שפירקתם את המשפחה שלנו! על זה שכבר שנתיים שלמות אנחנו חיים באותו הבית מבלי לתקשר! מבלי להגיד שלום בבוקר! מבלי להחליף מילה! אני שונאת את המצב שהגענו אליו, ומפחדת שתגיעולגיל 18 ואז יהיו בידיכם את כל האפשרויות להתרחק. תקימו משפחה חרדית מהכסף שרק אלוהים יוכל להביא לכם, בלי מקצוע, בלי עבר צבאי. תתנתקו לגמרי. שלא תבינו לא נכון, אני לא אתאיסטית, אלא מאמינה שישנה דרך לקיים מצוות ולהאמין באל ובד בבד לרכוש השכלה, פרנסה, לעשות צבא, ללמוד ולשמור על קשרים חברתיים. אני שונאת את הכפייה הדתית, את העיוורון הזה! אתם בתמימותכם חושבים שלכולם כוונות טובות, שהרבנים שלכם רוצים רק לטובתכם, ולא מבינים שברגע שתגיעו לנקודת האל חזור הם יינטקו אתכם ויספיקו לתמוך בכם רגשית. אתם תהיו אבודים. כבר 3 שנים שאנחנו חושבים שגרוע יותר לא יהיה. זה התחיל מלשמור שבת וכרגע אתם לא מכירים בנו כמשפחה. כמעט כל לילה אני חולמת בהקיץ על מה היה אילולא חזרתם בתשובה, או אם הייתם לוקחים את הדברים קצת יותר במתינות. מפנטזת על הרגע בו 'תחזרו לעצמכם'. אני חיה עם 2 הורים שנראה כאילו הזדקנו ב3 שנים האחרונות ב20 שנה, שמרגישים ששכלו את 2 בניהם, עם אח אחד שלא מתקשר עם הסביבה, ועם אח שלומד בישיבה ומגיע 'לבקר' פעם בשבועיים. אני יודעת שלא תקראו את המכתב כי אתם מחרימים את התועבה הזאת ששמה קידמה. שלכם, ש'.
