מקרה שהיה בשבת

[אניאורחת]

אבל יש משהו במה שהיא אומרת

הזמינו אותםסמוךלאוחה-סבילהניח שאטחי שהאוחה כב הוכנה.
זהלא שטחו לכבודם והוסיפו עודבכמות או בסוגים- ופתאום הם לא באים.
לכן זה לא ממש "הפרת הבטחה"ובהחלט מותר להם לחזור בהם.

אני גם חושבת שלא נכון לתת לילדה בת 4 להחליט.
אם ההורים החליטו שהולכים - אז הולכים.

מצד שני,הסבתא קצת הגזימה בהעלבות.מדובר בילדה בת4 שלא בטוח שהיא הבינה שדבריה היו מעליבים.

 

[mykal]

באמת?

ילדה בת 4 לא יודעת מה היא אומרת? היא לא מבינה?
מצטערת אני רואה את הנכדים של, (ילדם ממש רגילים, סתם חמודים לא גאונים)
אחד כאן כמעט בן 3, מבין מצוין מה הוא אומר,
והשני בן 4, יודע מה משפט יפה ומה לא,(לא צרך דוקטורט בשביל זה)
אני מניחה שהבת של השואלת לא מפגרת--גם בחירת המשפט--
אני לא אוהבת איך שהבית שלך נראה--הוא לא תמים של ילד--(יש משפטים מאפיני ילדים,
כמו--לא אהיה חבר/ה שלך, המשפט המצוטט לא כזה, מצטערת)
סביר להניח שהסבתא 'חשדה' שזה לא רק של הילדה.
וכן, עד כמה שידוע לי גם סבתות הן סתם בנות אדם רגילות--וכשאומרים
להן משפט מכוער הן נעלבות.--מה לא תקין בזה?
ונראה לי שהתגובה שלה לעלבון היתה מכוונת לא רק לילדה. (וכנראה בצדק).

 

[חייבתלהגיב]

לא מסכימה איתך בכלל.

לא לגבי זה שהילדה לא חשבה לבד על המשפט, ולא לגבי זה שהיא אמרה אותו תוך הבנה שזה פוגע. מאוד סביר שהיא פשוט אמרה מה שהיא חושבת. ברור לי לגמרי שזה היה יכול לקרות בגיל ארבע עם כל אחת מהבנות שלי (לא הייתי נכנסת לסיטואציה של הטלפון, אבל זה היה יכול לקרות גם בלי זה, שסתם כך מישהי תזרוק הערה).

 

[mykal]

הכותרת שלך נכונה מאוד,

אני חשבתי שאת לפעמים כן מסכימה,
עכשיו הבנתי שאת בכלל לא מסכימה--

, זה עקרוני???
וזה לגמרי בסדר לא להסכים--אנחנו נמצאות במקום אחר בחיים, וכנראה בעלות אופי וגישות שונות,
והכל בסדר.
לפי דברי 'מתמודדת' הם שכנים לסבתא הזו, וכנראה הילדה מבלה שם לא מעט,
זה מקום שהיא מכירה, 'פתאום' כי האמא בשלה--הילדה לא אוהבת את הבית שם?
ילדים בגיל ההתבגרות, הרבה פעמים בשעת כעס זורקים משפט "נמאס הבית הזה"
או משהו בסגנון, --לא ילדה בת 4 שמכירה את המקום.
הילדה 'סתם' לא רצתה ללכת? לא היה כתוב, שהיתה עסוקה או לא הרגישה טוב,
סתם לא רצתה כי הבית--לא נראה לה?
את באמת מאמינה?
גם הבנות שלך וגם הנכדים/נכדות יכולים לתת הערה (זו לא הערה אלא אמירה של ילד)
וזה לפעמים לא נעים--אבל מגוחך להתיחס, כי זה לא דומה למה שאמרה הילדה כאן,
ובכלל--הרבה דברים 'מצטלמים' עם הרקע ולא כאוביקט עצמאי,
וכך המשפט הזה לא מנותק מהסיפור.
אבל זה בסדר לא להסכים.

 

[חייבתלהגיב]

לא לזה התכוונתי - אנחנו דווקא כן מסכימות לפעמים

כן, אני מאמינה שילדה בת 4 אמרה משפט כזה על בית שהיא מכירה. והילדות שלי כבר אמרו דברים הרבה יותר גרועים, לצערי

להיות אמא זה לפעמים פאדיחה לא נורמלית, עד שמסתיים תהליך החינוך והילדים מבינים מה כן ומה לא אומרים, מה כן ומה לא פוגע (וזה עוד כשהוא אכן מסתים בהצלחה...).

 

[mykal]

להיות אמא זו

מטלה לכל החיים,
כן, גם ברגעים מביכים, וגם ברגעים קשים.
אבל כולנו גם כמבוגרים 'בוחנים' משפטים בהקשרים שלהם,
בסיטואציות שמביאות לאמירות--ולא 'מסתם' 'שום מקום'.
ובסיפור הזה --הרקע בעייתי בעיני.

 

[חייבתלהגיב]

הממ... יכול להיות שפה באמת מתבטא אחד ההבדלים

באופי בין שתינו, ובדרך שבה אנחנו רואות אנשים אחרים. אני נוטה לשפוט אותם קצת יותר לכף זכות ממך, נדמה לי. אני לא חושבת שהאמא הייתה שמה מילים כאלה בפיה של הילדה, או אפילו אומרת אותן לידה. נכון שזה יצא לה "נוח" כי היא הייתה יכולה להאשים את הילדה (ולדעתי זו הייתה טעות) - אבל אני עדיין חושבת שזה יכול בהחלט היה לקרות כפי שהיא תיארה, בלי השפעה מצדה.

 

[mykal]

אני נוטה לשפוט לחומרה?

אני, לחומרה? בחיים לא אמרו לי זאת, להפך הוא הנכון,
אבל, בואי נניח לזה.
האמא כאן כעסה--היא היתה 'הנעלבת' כי כנראה רגילים לאכול אצל החמות--
וכאן ההזמנה איחרה להגיע.
הבת שהיתה שם שמעה-- גם האכילה בבית היתה כנראה טעונה,
והילדה בתור ילדה הגיבה.
אין לי ספק שזה היה הטריגר.
חבל, שבמקום לכעוס וליצור אוירה --לא נאמר בשיא הפשטות,
עכשיו סימתי לבשל, נאכל כאן ונגיע לבקר--
הכל היה נחסך. ישרות , פשטות וזרימה--הם קוקטייל נהדר לשמירה על מערכת תקינה ונעימה.

 

[חייבתלהגיב]

היא נעלבה כי ההזמנה אחרה להגיע? ממש לא ראיתי את זה ככה

וגם עכשיו לא נראה לי שזו השערה סבירה. אם על זה את מבססת את כל העמדה שלך, אז זה נראה לי פשוט שגוי.

 

[mykal]

תקראי שוב את כל ההתחלה--אבל שגיתי, גם הכלה הזו שגתה.נגמר.

 

[חייבתלהגיב]

כן, בכל מקרה זו הייתה שגיאה מצדה להטיל את האשם על הילדה

(וגם היא אומרת שזה מה שהיא עשתה...).

 

[חייבתלהגיב]

אה, ולגבי זה שאני שופטת יותר לכף זכות

הכוונה פחות אלייך ויותר אליי - שאני נוטה מאוד מאוד לשפוט אנשים לכף זכות, וממש מתקשה להאמין שהם משקרים, פוגעים בכוונה, וכו' - לפעמים אפילו קצת יותר מדי...

 

[mykal]

בכלל לא חשבתי

ש'מתמודדת' עשתה משהו בכונה רעה,
זה לא היה המסר שלי בכל דברי בשרשור זה,
רק שהיא בעיני מהמקום שלה--הרגישה לא טוב, עם ההזמנה לארוחה,
זה היה ספונטני--מאוחר, היא כבר טרחה.--את זה אני מבינה מצוין.
הדבר היחיד--יכלה לומר, במקום ליצור אוירת אנטי,
אבל בד"כ --חושבים--לא אגיד כדי לא לפגוע--ואז יוצא עוד יותר גרוע.
תגידי עם הסבר, רגע אחד שמונע 'השתלשלות דברים' עם נספחים מיותרים.

 

[mykal]

ועוד מילה,

אני בכלל לא שופטת--לא אותה ככלה,
וגםלא את הסבתא--
בעיני היתה תקרית--שאפשר היה למנוע--אילולא,
'לא נעים' ורגשי --לא היו עובדים שעות נוספות.

 

[mykal]

קראתי את השרשור,

ואגיב,
1)למה כשקיבלת את ההזמנה, לא אמרת בפשטות,
"או תודה, בדיוק הרגע סיימתי לבשל--ואנחנו תיכננו לאכול כאן "
הכי ספונטני, הכי פשוט, הכי אמיתי.
או לומר--רגע אני אראה איך מתארגנים ואצלצל אליך מיד--ואגיד מה עושים,
הכי טבעי וממש פשוט.
2)לא הבנתי את האמירה שלך--"בעלי לא הביע עמדה" למה הוא מהאו"ם?
אלה הוריו הוא מרגיש מחויבות?? או זה לא עקרוני? למה הוא לא ענה לאימו--
אשתי כבר סימה כרגע לבשל--נאכל ונבוא לביקור.
3)לגבי הילדה--היא קבלה ביטחון לומר 'מה שבא לה' --והיא אמרה משפט מעליב מאוד.
גם את לא היית רוצה לשמוע משפט כזה, מילד שלך, או נכד שלך.
הילדה התחצפה-- וברשותך, טעית, קורה--הסבתא--לא עשתה דרמה,
בעיני תגובתה חינוכית ונכונה--גם ילד צריך לדעת שיש דברים שאסור לומר.
כן, כשהילדה התנצלה--היא חיבקה אותה והיא ללא ספק אוהבת אותה.
מותר לסבתא להעלב כשמעליבים אותה---ממש כמו שכלה נעלבת כשמעליבים אותה.
4)ואיפה בעלך בכל הסיטואציה עם הילדה? לא העיר לילדה ככה לא מדברים?
מילא, קשה לו (איזה מסכנים הגברים) לעמוד בינך ובין אימו--על מי מבשלת טוב ומתי?
אבל מול הילדה? איפה הוא?

את נעלבת? כעסת? לא אהבת את ההזמנה 'הספונטנית' המאוחרת,
זה בסדר לדבר על זה עם החמות. לומר לה--לא נעים לי לסרב, אבל אם כבר בישלתי--אין טעם שנבוא לאכול.
למה לא לפתור זאת בצורה מסודרת מראש?

 

[ayaht]

אם הבנתי נכון... (בלת"ק)

ההזמנה לארוחת צהריים אצל חמותך הגיעה *אחרי* שכבר הכנת ארוחת צהריים בעצמך.
הבת שלך עשתה לך "פאדיחה" כי היא דיברה בכנות,
והחמות בסוף נעלבה נורא כי היא כבר טרחה והכינה... (ורק שאלה אתכם ברגע האחרון).

אז.. התנצלת על דברי הילדה (למה בעצם?) ובכל זאת קרתה דרמה ומישהי (חמותך) סחטה את הלימון עד הסוף..
נראה לי שיש פה מצב נפיץ שכדאי להמנע ממנו בעתיד.

קודם כל, ילדים זה ילדים. הם אומרים את מה שעובר להם בראש באותו רגע ללא סינון, וזה חלק מתהליך הלמידה.
הלמידה היא שלכם ושל הבת שלכם, כי את הסבתא כבר אי אפשר לשנות ואם עד היום היא לא הבינה שאין מה להיעלב מילד קטן, היא כבר לא תבין.
היא עוד תיעלב הרבה, ובכל זאת, זה הזדמנות טובה לחנך את הילדים לשקר שקרים לבנים ולשמור את האמת הפנימית שלנו לעצמנו, כמו שכולנו עושים כל הזמן.
זה חלק חשוב מהחיים בחברה האנושית.

מה כן אפשר לעשות?
לא להיענות להזמנות ספונטניות ברגע האחרון.
להיערך בהתאם לפני ביקור אצל הסבתא.
שזה אומר לספר לילדים, ולעשות להם הכנה קטנה של מה יהיה ואיך להתנהג.
(עבודות יצירה לכבוד הסבתא יהיו פה להיט)..

שנית, להתחיל לשים גבולות ולהראות נוכחות.
אם הילדים שם - את ובעלך שם.
הביקורים תחומים בזמן, ומסתיימים כאשר מישהו מתחיל להעביר ביקורת על טיב ההורות שלך.
זה ממש כמו עם ילדים שעברה שעת השינה שלהם.

את הכל כמובן לעשות ברוגע, בנימוס ועם חיוך על הפנים.
מה שעובר לך בלב זה לא עניינה.
היא לא תתנצל.
היא נהנית מהדרמות.
לא צריך לעודד את הצד הזה אצלה.

 

[גלים גלים]

חושבת שאת פעלת לא נכון.

אני למדתי שביחסים בכלל ועם חמים בפרט כדאי להגיד ישירות מה מתאים ומה לא, בנימוס, כי אחרת מה שקורה הוא תקלות כמו שהיה כאן.
כי מה שקרה כאן הוא שאמרת שתבואו בשמחה, ואז התקשרת ונתת לילדה להודיע שלא תבואו+ להגיד לסבתא שהיא לא רוצה לבוא אליה(מאד מעליב, כי סבים הרי מתים על הנכדים!) +משפט מכוער וחסר נימוס לגבי הבית של סבתא. ואת במקום לקחת אחריות על ההחלטה - תלית את אי-ההגעה בהחלטה של הילדה.
אחרי זה עשית טובה ובאת בכל זאת, ולא אכלת ולא שתית ...פלא שחמותך מתרשמת שהילדה היא שמקבלת החלטות בבית, פלא שהיא נפגעה?
אז ראשית, אם לא נוח לך לבוא- תגידי בכנות- בדיוק גמרתי להכין צהריים, פעם אחרת נבוא בשמחה. או - לארוחה לא יסתדר, רוצים שנקפוץ לקפה אחרי זה?
שנית, נחמד שבני 4 מביעים דעה. אבל היום שיש לי קצת נסיון כהורה, לא יעלה בדעתי שילדי הם שיקבעו את תכניות השבת שלנו. אני כמובן אקשיב למה שיש להם לומר, אבל אקבל החלטה בעצמי- ואקח עליה אחריות מולם ומול מי שהזמינו אותי. בטח שלא אגיד לסבתא "הנכדה לא רוצה לבוא אליך". בטח שלא אעמיד ילד במצב שהוא המחליט על תכניות המשפחה.
בקיצור בעיני יכולת להשיג את מה שרצית בלי לפגוע באיש. עכשו שכבר פגעת, לא נורא. החיים דינמיים וארוכים, יהיו עוד הרבה הזדמנויות להתנהג בצורה נעימה יותר...
&nbsp