מקרה שהיה בשבת

[מתמודדת9]

מקרה שהיה בשבת

שלום מקרה שהיה בשבת:
הכנתי ארוחת צהריים וכשסיימתי קיבלתי טלפון מחמותי שהיא מזמינה אותנו לצהריים(אנחנו גרים קרוב).
אמרתי לה שנגיע בשמחה כשהקטנה שלי תתעורר.
הקטנה התעוררה והגדולה שלי (בת 4 ) לא רצתה ללכת.
התייעצתי עם בעלי אם להתעקש איתה על זה והוא לא הביע עמדה. הגדולה שלי חזרה על זה שוב ושוב שהיא לא מעוניינת ללכת.
לבסוף אמרתי לה: "את לא חייבת ללכת". התיישבנו לאכול כולנו ארוחת צהריים אבל התקשרתי לחמותי ועדכנתי אותה בכך שהגדולה לא רוצה לבוא כרגע ושאני עובדת על זה ונאכל משהו בינתיים ונגיע קצת יותר מאוחר. ביתי בת ה - 4 ביקשה לדבר עם הסבתא והתחילה להגיד לה בטלפון שהיא לא רוצה לבוא אליה כי היא לא אוהבת את איך שהבית שלה נראה. בשלב הזה לקחנו את הטלפון והתנצלנו בשמה.
ישבנו ואכלנו וכשסיימנו הצעתי שוב ללכת לסבתא והגדולה הסכימה. שמחים ומרוצים הגענו לסבתא.
חמותי ראתה אותנו חלפה בכעס על פני ביתי בת ה - 4 ורצה לבעלי ואמרה לו: "היא (ביתי בת ה - 4) צריכה להתנצל בפניי". אני מייד הבנתי שיש כאן דרמה ואמרתי לביתי שסבתא נפגעה ושהיא צריכה להתנצל, ביתי בת ה - 4 ניגשה לחמתי וביקשה סליחה וחמתי חיבקה אותה וסלחה לה מיד. אבל לא כאן הסתיימה הדרמה...
לאחר מכן אמרתי לה: "את לא צריכה להתרגש מכל שטות שהיא אומרת" וחמתי אמרה: "אתם לא צריכים לעודד אותה ולכוון אותה לזה, היא לא צריכה להחליט עבורכם אתם אלו שמחליטים ולא היא, טרחתי והכנתי אוכל... אבל אני לא יכולה להתערב לכם בחינוך" והתחילה למלמל ולבכות: "הוא הבן שלי"...(לא הבנתי את הקשר)
אמרתי לה שלא כיוונו אותה והעדפתי לא לריב איתה ולסחוב אותה בתחושה לא נעימה, העדפתי לצאת מהבית בנחת. יש לציין שאפילו לא אחרנו לארוחה הגענו עוד לפני שסידרו את השולחן.

מיותר לציין שכל השהות שלנו התרחקתי ולא רציתי לאכול או לשתות. לבסוף הלכתי הביתה ובעלי נשאר עם הבנות עוד שעה.
מאז לא דיברו איתנו ולא העלו את הנושא אך אני ממש פגועה ולא יודעת אם זה משהו שאפשר לעבור עליו בשתיקה. חמותי וחמי כל הזמן מבקרים את ההורות שלנו שאנחנו לא מספיק קשוחים עם הבנות כשצריך, אבל הפעם הרגשתי שהם עברו כל גבול.
לחלוף על פני ילדה בת 4 בכעס, ולנזוף בנו שאנחנו לא בסדר זה פשוט אדיוטי בעיני.
אני יכולה להבין מדוע חמתי נפגעה אך מכאן ועד להתנהג אלינו בכעס ואפילו לא הגיד שלום כשאנחנו מגיעים, המרחק גדול בעיניי.

מה אתן חושבות על זה?

 

[שושנה אמסלם]

כמה דברים

לאנשים מבוגרים קשה לקבל את העובדה שהחינוך של הילדים היום שונה לגמרי. מותר לילדה שלכם להביע דעה. זאת החלטתכם אם להקשיב לה או להודיע לה או לא. החלטתם להקשיב לה, כי זה התאים לכם. כבר הכנת ארוחת צהריים, וכל המשפחה ישבה ביחד ואכלה.
אחר-כך הבת שלך החליטה להגיד לסבתא שלה מה היא חושבת על הבית שלה. ככה זה ילדים, אומרים את האמת בפרצוף בלי טקט. התנצלתם בשמה, למרות שלדעתי לא הייתם צריכים. הילדה הייתה צריכה להתנצל, אחרי שהייתם מסבירים לה שסבתא נעלבה ממה שהיא אמרה על הבית שלה.
הגעתם. פעלת כשורה, ונטרלת את הפצצה לפני שהתפוצצה, וכל הכבוד!
ובזה הייתה צריכה להסתיים הסאגה. הילדה התנצלה. הגעתם לארוחה. נגמר!
רק שאת המשכת לכרוך את החבל סביב החמות והמשכת לדוש בנושא. הרבה מאוד אנשים שמרגישים מותקפים, הם תוקפים, וזה מה שחמותך עשתה. יכול להיות שחשבה שאת מתנשאת מעליה, למרות שלא התכוונת לזה, והיא "הכניסה" לך על חינוך הילדים. זה תמיד מקפיץ הורים.
אחר-כך נעלבת ולא שיתפת פעולה בארוחה, מה שעוד יותר גרם לריחוק ולנתק,
סבים וסבתות תמיד חושבים שהם יודעים טוב יותר לחנך... לא צריך לקחת כל כך ברצינות את דבריהם. שומעים ומהנהנים. נכנס מאוזן אחת יוצא מהשניה, ועושים מה שרוצים.
ואחד אחרון, לא תמיד אנשים יודעים להכיל התנהגויות של ילדים, ומותר לה להעלב ממה שהנכדה שלה אמרה לה ולהגיב בכעס, כי היא נעלבה. הרעיון זה לנטרל במהירות את הפצצה, כמו שעשית, ולא לחזור לדוש בנושא!!! היה ונגמר, וזהו.

 

[מתמודדת9]

הי שושנה

הי שושנה,
ממש עזרת לי! אני כבר יומיים מסתובבת עם תחושת מועקה ענקית.
מאוד מפריע לי בכל הסיפור הזה המחשבה שלה שאני מחבלת במערכת היחסים עם הנכדה בכך שאני לכאורה "מכוונת" אותה לא לרצות לבוא. וזו ראייה שבמהותה היא בעייתית.
כמו כן אני חושבת שהם חצו את הגבול.
אנחנו גרים מאוד קרוב אחד ליד השני וזה יהיה כך עוד הרבה שנים, ואני לא מעוניינת שיפעילו עלי טרור על כל החלטה שנעשית שאיננה לרוחם.
אני מבינה את ההצעה שלך לשמוע ולהעביר הלאה אבל כמה בנאדם יכול לספוג?

 

[שושנה אמסלם]

אני חושבת

שהכי טוב זה לשבת וליישב את ההדורים.
תסבירי לה שהנכדה מאוד אוהבת אותה, ולפעמים היא אומרת דברים שהיא לא מבינה את ההשלכות שלהם, ובוודאי שלא מתכוונת אליהם.
את מבינה שהיא נעלבה, אבל זאת ילדה בת 4. היום היא אומרת ככה, מחר אחרת....
ומבחינתך את מאוד רוצה וחשוב לך שיהיה קשר טוב ואוהב עם הנכדים. כי אם יש יתרון שגרים קרוב, זה הקשר היומיומי השוטף עם המשפחה.
לגבי החינוך יש לך כמה אפשרויות:
1. להסביר בכלליות שהגישה היום השתנתה.
2. להגיד שזו הדרך ותשמחו אם הם לא יתערבו
3. להעביר הלאה.... בשלב מסוים שיראו שההערות לא נענות, אני מניחה שיפסיקו.

ולא למרוח נושאים וויכוחים ואי-הבנות. היה, הילדה התנצלה. וזהו נגמר. לא מעלים יותר, לא מדברים יותר, זה כבר ישקע ויעלם
זה, לדעתי, המסר שאת יכולה ללמוד לפעם הבאה. להפסיק ברגע שיש פתרון. אין צורך לדוש ולדבר שוב ושוב על אותו נושא. זה לא תורם בכלום!

 

[מתמודדת9]

שושנה,
תודה רבה על העצה.
עזרת לי מאוד!!!

 

[נומלה]

רק הערה

הגישה החינוכית ממש לא השתנתה. גם היום מאוד לא מומלץ לתת לילדים לקבוע למשפחה את סדר היום. תפתחי כל תכנית של מיכל דליות (אם זה מה שזמין. אפשר ספרים). דבר ראשון זה להעמיד את הילדים בעדינות ובתקיפות במקומם בבית.

 

[שושנה אמסלם]

לדעתי

הגישה השתנתה במהותה. היום הילד במרכז. כל החינוך מסתובב סביב זה שהילד במרכז. מה הוא רוצה?
פעם הההורים היו במרכז.
מיכל דליות מדברת על זה שההורים צריכים לשנות את התתנהגותם, על מנת שהילדים ישנו את התנהגותם. היא מדברת על מקרי קיצון כמו התקפות זעם, זריקת חפצים וילדים שממש לא מקשיבים להורים בכלל. היא מציעה גישה חלופית של לדבר עם הילד בגובה העיניים. להיות אסריטיביים איתו, ועדיין גם בגישתה הילד הוא במרכז..
פה המקרה הוא אחר. האימא מסיבותיה שלה העדיפה להקשיב לילדה, כנראה בגלל שכבר היא הכינה צהריים ולא היה נעים לה לסרב לחמותה. אז היא ניסתה לרקוד על כל החתונות
אני חושבת שאם היא באמת רצתה ללכת, אז היא כבר הייתה מוצאת את הדרך....

 

[נומלה]

האמת? אני לא מבינה למה מי שפגוע זו את

הזמינו אותך לארוחה ואמרת כן, ואחר כך נתת לילדה בת 4 להחליט בשבילך. חמותך חושבת שלא סביר שבגלל גחמות של ילדה בת 4 היא לא תראה את הבן שלה (או תראה אותו פחות). למה היה דחוף לתת לילדה לפרוק בטלפון כשברור שזה עשוי להעליב (כי הרי מראש ידעתם שהגישה שלה באותו רגע היא שלילית)? ובסוף את פגועה מזה שחמותך נפגעה.

 

[אפונה ירוקה חמודה]

אילו הייתי אני הסבתא סתם הייתי צוחקת ועוברת הלאה

דחילק, לכעוס על ילדה בת 4???? מה קרה??
קודם כל לא הבנתי למה פתאום היא מזמינה מעכשיו לעכשיו.
למה היא הכינה ופתאום הזמינה. קודם מזמינים כמה ימים מראש. אתם לא צריכים לקפוץ לדום.
יש לי תחושה שחמותך פולניה. "ברוגז"מתאים לילדים קטנים.

 

[פרפרי אהבה]

אני חושבת שאת קצת צודקת והיא קצת צודקת

אין ספק שהיא נפגעה מאוד מדברי הילדה אבל הגזימה קצת בתגובה שלה- אני חושבת שבאיזשהו מקום היא נפגעה מזה שהתייחסתם למה שהילדה אמרה וכנראה שהיא ממש ציפתה שתבואו לארוחה.
&nbsp
אבל היא צודקת- הזמינו אותכם לארוחה והסכמתם לבוא ושיניתם את דעתכם רק כי ילדה בת 4 לא רוצה. נתתם לה כוח עצום.
במקום לאפשר לה לעשות מה שהיא רוצה- אפשר להסביר לה שקבעתם עם סבתא להגיע לארוחה והבטחות צריך לקיים.

 

[חובטת שטיחים]

אני אומרת בדיוק כמוך - שלא צריך להתרגש מכל שטות שהילדה אומרת

ואם קובעים עם סבתא לבוא אליה, והילדה כן רוצה ולא רוצה ולא רוצה וכן רוצה ומנסה לקבוע את סדר היום שלך המשפחה על סמך גחמות של ילדה בת 4 ("לא אוהבת איך שהבית שלה נראה" מה זה הקישקוש הזה) - זה בדיוק הזמן והמקום לקבוע לאן הולכים ומתי, בלי להתייעץ איתה וכמו שאת בעצמך אומרת בלי להתרגש מכל שטות שהיא אומרת.
הסבתא במקרה זה צודקת... ההתנהלות שלך מול הילדה והחשש מאוי אוי אוי מה יהיה אם נלך לסבתא אם היא לא רוצה ללכת - היא התנהלות בעייתית. מה היה אם גם שעה או שעתיים אחר כך היא עדיין לא היתה רוצה ללכת? היית מבטלת את הביקור בגללה?
וכן, מובן לחלוטין שהסבתא תעלב שאת מוכנה לדחות ואפילו לבטל ביקור אצלה (שאת קבעת) בגלל גחמות של ילדה בת 4 - אהובה ומתוקה ככל שתהיה.

 

[מתמודדת9]

במקרה שלי אין לי בעיה של העמדת גבולות

אין משפט מדוייק יותר: "האימא מסיבותיה שלה העדיפה להקשיב לילדה, כנראה בגלל שכבר היא הכינה צהריים ולא היה נעים לה לסרב לחמותה. אז היא ניסתה לרקוד על כל החתונות
אני חושבת שאם היא באמת רצתה ללכת, אז היא כבר הייתה מוצאת את הדרך...."

אכן במקרה שלי אין לי בעיה של העמדת גבולות,
פשוט היה לי קונפליקט:
חמתי התקשרה אלי אחרי שכבר ידעה שהכנתי ארוחת צהריים, ומאוד רציתי לשבת לאכול עם המעגל המשפחתי המצומצם בשבת ומצד שני לא רציתי להעליב את חמתי והסכמתי לאכול אצלה.
והיתה את העובדה שביתי לא רצתה ללכת.
החלטתי מסיבותי שלי שנגיע אחרי ארוחת הצהריים כי כך החלטתי וכך היה לי נוח.
צר לי שנעלבה אך זה היה המצב ובסופו של דבר הגענו, כל הדרמה היתה מיותרת בעיני.

 

[חובטת שטיחים]

שאלת מה דעתינו - קיבלת תשובה שלא כל כך מוצאת חן בעינייך

תעשי עם זה מה שאת רוצה. רק תקחי בחשבון שאם את מבקשת שיביעו דעה, יכול לקרות מצב כזה... אני מבינה שיש לך קושי בקבלת ביקורת, ושוב את יכולה לבחור אם להתייחס לזה ולטפל בזה או להתעלם. איך שאת מתנהלת בחייך האישיים זה לגמרי העניין שלך...
אגב, מסתבר שדווקא יש לך בעייה של העמדת גבולות: זה בא לידי ביטוי גם מול ביתך וגם מול חמותך.
במקרה שתבקשי השתתפות או תמיכה (בלי קשר לצדק) - זה כבר עניין אחר.

 

[מתמודדת9]

תודה על דעתך המעניינת

זה דיון פתוח לכולם, חלק מהדעות היו תומכות יותר וחלקן פחות וזה בסדר גמור.
למעשה את לא מכירה אותי בכלל. ועל סמך דיון זה כבר חרצת את גורלי כאדם שיש לו קושי בקבלת ביקורת והעמדת גבולות.
זכותך לחשוב כך וזכותי גם להגיב גם אם את לא אוהבת את הדברים שכתבתי, נראה שגם לך קצת קושי בקבלת ביקורת....
אבל תודה על דעתך המעניינת
יום טוב.

 

[חובטת שטיחים]

ההבדל בינינו הוא שאני לא באתי לבקש פה חוות דעת ואת כן.

לזכותך יאמר שבמהלך השירשור הבנת שעשית טעות בכך שהיית לא ברורה עם הרצונות שלך הן כלפי עצמך והן כלפי הסבתא ומרוב כוונות טובות בסוף יצאת לא בסדר. הכי חשוב זה להיות שלמה עם ההחלטות שלך ולדבוק בהן.

 

[ויקה1222]

אז אולי תקחי את זה על עצמך

ותגידי לחמותוך שלא מתאים לך להגיע אליה ושהאחריות תהיה שלך. במקום זה, בחרת להפיל את הכל על הבת שלך. ילדה קטנה באמת לא אמורה לקבוע כאלה דברים אבל היה לך נוח להכנע לה אפילו במחיר נזק חינוכי כי זה התאים לך וכאמור לא התחשק לך ללכת חמותך.
בקיצור, היית מניפולטיבית על חשבון חמותך וילדתך ועכשיו את לא מבינה על מה הדרמה.

 

[restart2]

"אמרתי לה שנגיע בשמחה כשהקטנה שלי תתעורר"

היי

הכשל עומד על המשפט- "אמרתי לה שנגיע בשמחה כשהקטנה שלי תתעורר...".........
המשפט את מוסרת לחמות - כי החלטת שאתם מגיעים.
אין פה אינפורמציה שבו את מתייעצת עם הבת ומקבלת ביחד איתה החלטה.

וכשהחלטת לדחות את ההגעה דרך התקשורת שלך..הייתה מוזרה.
מצד אחד החלטת שכדאי שהילדה תסביר עצמה לחמות למה היא לא רוצה להגיע.
ומצד שני בקשת מהחמות להתעלם מדברי ביתך.

כלומר את לא בקשת מעצמך להתעלם מהדרשה לא לעמוד בהבטחה שלך אליה.
אלא החלטת להקשיב לרחשי לבה - השטותיים- "את לא צריכה להתרגש מכל שטות.."

הכעס שלך מכוון כלפי עצמך.
פעלת לא כשורה.
אני חושבת שילדים בגיל 4 לא מנהלים את ההורים שלהם.
החלטתם להגיע לארוחת צהריים= תפקיד ההורים להקשיב ולפתור עם הילד
את התחושות או השטות כפי שציינת שהעלה .
אבל קבלתם החלטה הילדה איתכם ריתמו אותה להחלטה.

מקווה שהצלחתי לפתוח קו חשיבה שונה.

 

[מתמודדת9]

מי קבע שהגעה להזמנה ספונטנית זה משהו מחייב?

תודה על התגובה,
לא חושבת שפעלתי לא כשורה, היו לי ליקויים בהעברת המסר.
אם ניצמד לעובדות, ההזמנה היתה ספונטינית, אנחנו גרים קרוב, היה ברור שנגיע, הסכמנו להגיע, דחינו את ההגעה כי כך התאים לנו, מותר לנו לשנות תוכניות,
מי קבע שהגעה להזמנה ספונטנית זה משהו מחייב?
אין בי כעס,
יש בי אכזבה, אכזבה מעצמי שלא העברתי את המסר בצורה מספיק ברורה ועל הדרך שבה זה נעשה, יכולתי לחסוך ממנה את השיחה המעליבה עם ביתי.
אך יחד עם זאת, שום דבר לא נעשה בצורה מכוונת או מתוך כוונה רעה.

 

[חייבתלהגיב]

כל דבר שאת מסכימה לו הוא מחייב.

זה לא משנה אם הסכמת לו 5 דקות לפני או שנה לפני.

 

[ויקה1222]

זה אמיתי?

"מי קבע שהגעה להזמנה ספונטנית זה משהו מחייב?" אני מתחילה לחשוב שההודעה לא אמיתית ונועדה לעורר דיון. כבר היו לא מעט כאלה.
בכל אופן, יש כלל חדש שקובע שהיענות להזמנה מתכוננת חייבים לקיים והיענות להזמנה ספונטנית לא חייבים לקיים כי ככה מתאים לכם ומותר לכם לשנות תכניות? למדתי משהו חדש.