מקרה קרה

hirshfe

New member
מקרה קרה

לפני שנתיים, ישבתי במקום שבו עבדתי בהפסקת צהריים, אחד מפועלים ישב לידי ודיבר בטלפון עם אישתו והדיעה לה שעלייה להתפטר מעבודתה. שאלתי אותו למה? הוא סיפר בגלל שהוא לא קיבל העלאה במשכורת מה הקשר בין השנים? הבחור הסביר, שאישתו לפני חודש קיבלה העלאת משכורת במקום עבודתה, ולכן כיום היא מרוויחה שקל ועשרה יותר ממנו לשעה. וזה אסור! נזכרתי בזה, כי אתמול ראיתי תוכנית בערות 2. ששוב טחנה את הבדל בין גברים לנשים וציונו שיש זן חדש של זוגות, שכשילד נולד חושבים, מי עדיף שייעזוב את העבודה? כמה ממכם היו מןכנים להשאר בבית כעקרי בית? (בהנחה שאישתכם מביאה מספיק כסף הביתה) ואם יש משיהו, שאגו הגברי שלו היה נפגע כי אישתו מרוויחה יותר?
 

hag70

New member
אם אפשר אני חותם עכשיו!!! רק תראי

לי איפה!! נכון שלאורך זמן זה משעמם להיות בבית (ועבודות הבית הן דבבר מאד מתיש. מנסיון.), אבל אני מוכן להגיע לנקודה הזו ולבחון האם זה שווה לחזור לעבודה. ולגבי האגו - כנראה אני ממש בעייתי. מבחינתי שאשתי תרוויח הרבה יתר ממני (להשאר בבית כבר אמרנו
) ואני לא אצטרך להיות מחוייב לעבודה. אני מקווה שחלומי יתגשם ובע"ה ניסע לפוסט בחו"ל ואז לא תהיה לי ברירה אלא להיות בבית והאישה תתתעסק בענייני האקדמיה. (ומסתבר שיש בארץ עקרי בית שמרוויחים פחות מהאישה, עובדים חצי משרה וכו' ומטפלים בילדים. לא הרבה אבל יש).
 

hag70

New member
תראי=תראה.

יכול להיות שאני מושפע מפורומים שכנים ?
 

תאירU4

New member
אני חושבת שהשאלה לא נכונה...

אף אחד לא דורש להשאר בבית. זה לא שחור ולבן!אפשר שבין בני הזוג שניהם יעבדו, אבל כאשר אחד עובד שעות ארוכות ועד מאוחר, ומפתח קרירה, או אפילו רק בגלל שהמשכורת שלו יותר מאסיבית בכלכלה של הבית, השני זה שמגיע בשעה שהילדים מגיעים הביתה.זה לא אומר שלשני אין זכות לקרירה. הוא פשוט עובד פחות שעות, או לחילופין בשעות אחרות.אצלנו, נכון הבעל הוא שעובד את השעות... אבל אני גם יש לי קרירה, פחות "גדולה" אבל גם אני מתקדמת, והשעות שאני עובדת - שעות נוספות - זה בשעות הבוקר המוקדמות. בעלי הוא זה שמכין את הילדים לגנים ובית הספר.זאת החלוקה אצלנו. אבל בינינו.. אני לא חושבת שהוא היה מוכן שזה יהיה הפוך... לא בגלל האגו חלילה, פשוט יש לו אופי של פושר. אופס.. שלום לכם, יופי של פורום. אני מהפורום השכן, נעים מאוד. אני תאיר, אמא ל-4 .
 

hirshfe

New member
מי אמר שדורשים.

הקצנתי, ולכן נשאלו שתי שאלות. מה שאת מתארת, זה נראה לי ר. אם הבנתי נכון את ובעלךכמעט ולא נפגשים יש לי זוג חברים שיש לם ילד בן שנתיים ומבחירה כלכלית, הם החליטו שהם לו שולחים לגן או למטפלת. שניהם עבודים במשמרות, והם חילקו את משמרות שככה תמיד יש אחד בבית (ויום אחד אמא שלו, ויום אמא שלה). אבל מה שיוצא. ששניהם כמעט ולא נפגשים. לזה לא הייתי מוכן. עקר בית - כן לא לפגוש את אישתי, פרט לשינה במיטה (ושינה בבלד) לא
 

תאירU4

New member
ההבדל היחיד שאני ובעלי עובדים

באותו מפעל, אנחנו נפגשים המון!!!!! ונפגשים לפחות לשעה של ערות בערב, רק אנחנו בלי הילדים. זה ממש לא קל... אבל...
 

hirshfe

New member
גם לזה לא הייתי מסוגל

לעבוד עם אישתי באותו מקום? אנחנו צרכים כמה שעות חופש
 

shno

New member
גם אני רוצה!

האגו שלי מחוץ למשחק לגמרי. אין לי אגו בדברים האלה. אדרבה - שתרוויח יותר ממני. רק ישפר את מצבנו... לגבי להישאר בבית - חלום חיי... כרגע שנינו יכולים לצאת לעבוד ולכן שנינו עובדים, אבל אם יגיע הרגע שבו אחד מאיתנו צריך להישאר בבית - הבחירה לא תהיה אוטומטית באישתי. יהיה מכלול שיקולים, וביניהם השיקול הכלכלי יהיה מרכזי (אם אני אהיה בבית והיא תוכל לעבוד שעות נוספות ולהגיע למכסת השעות שאני עובד בחודש - בשורה התחתונה היא תרוויח יותר ממני...). משחקי האגו האלה, שלאישה אסור להרוויח יותר מהבעל - לגמרי דביליים. במקום לשמוח שיש שתי משכורות שמגיעות הביתה, הגברים החשוכים האלה מעדיפים לותר על משכורת שלמה, לחתוך בחצי את ההכנסות, להמיט על המשפחה אסון כלכלי - העיקר שהאגו יישאר נפוח. דפוקים.
 

limorune

New member
ככה זה אצלנו

כרגע אני המפרנסת העיקרית ובן הזוג המתוק מטפל בתינוקי שלנו. כששאלתי אם היה רוצה להתחלף איתי אמר ששבהחלט לא!
(וזה למרות שמותש עד שאני חוזרת הביתה).
 

חנול

New member
עונה כאמא

קשה מאד להשאר בבית ולטפל בילד יום שלם. זו אגב, הסיבה שלא נשארתי הרבה בבית אחרי חופשת הלידה (השתגעתי בבית). אלא אם כן, אחד מבני הזוג חושב שהוא יכול לעמוד במטלה הלא פשוטה הזו, בעיני אידיאלי ששני בני הזוג יעבדו חצי יום (בחלומות אני יודעת) ויחזרו להיות עם הילדים.
 

limorune

New member
למרות שקשה

היתי שמחה להיות עוד כמה חודשים טובים איתו בבית...היה לי קשה מאוד לחזור לעבודה ועדין כל בוקר קשה מחדש ומתגעגעת במשך היום.. כנראה שכל אחת מרגישה אחרת בעיניין...
 

schlomitsmile

Member
מנהל
נכון,זה עניין מאד אינדיווידואלי ../images/Emo13.gif אני אמא במשרה מלאה כבר יותר מ-11 שנה. כל אחד משלושת ילדיי (וכך יהיה גם עם הרביעי שיוולד בקרוב) נשאר איתי בבית עד גיל שנתיים. כן, קשה ותובעני, אבל איזו קריירה אינה קשה ותובענית? כל עוד הבנאדם נמצא במקום הנכון עבורו/ה, עושה את העבודה שמממשת את האני הפנימי שלו/ה באופן האופטימלית, הקושי אינו דבר שלילי. עם הבכור שלי, עוד הייתי חסרת בטחון עצמי, ונכנעתי ללחצי הציפיות של סביבתי- כשהיה בן שנה, ניסיתי לעבוד מחוץ לבית. סבלתי קשות מהפרידה ממנו, וגם לא יכולתי למצוא את עצמי במקום העבודה. זה נגמר בדמעות, ובתובנה שזו אינה דרכי.
 

limorune

New member
לפעמים אין כל כך ברירה

מבחינה כלכלית הכוונה. ואז עושים גם דברים שקשה לנו איתם. מה שכן, קיבלתי היום אישור רשמי להורדת אחוז המשרה ל 80 אחוז עד שהילד יהיה בן שנה- ועד אז אלוהים גדול כמו שאומרים.. אז יש לי עוד יום איתו בבית!!!
איזה אושר!
 
למעלה