דעתי
את מכירה אותה יותר טוב מאתנו - ולדעתי צריך לזהות האם האמירות/דרישות שלה מקורן בהתרגשות והתלהבות או שהיא באמת רוצה להיות מעורבת בכל פיפס ולבוא איתך כל שישי לסיבובים בכל תל אביב או למדידה בשעה 1 בצהריים בתל אביב
(רמז: לא בטוחה שהיא תרצה).
אין ספק שמימון חלקי/מתנה נדיבה מאד מורידים ממפלס הלחץ. איך שאני רואה את זה (שוב, אולי אני אופטימית מדי, אבל באמת אני מאמינה כך) היא מ-א-ד מתרגשת ושמחה שאתם מתחתנים שהיא נהנית להוציא את הכסף וגם רוצה להיות מעורבת מתוך התרגשות רבה. (אולי זה מחזיר אותה לעבר...)
לדעתי צריך פשוט לדעת איך להתנהל, אבל כן לתת לה להרגיש שהיא מעורבת ועוזרת לכם בהכנות לחתונה (כל עוד באמת היא לא מקשה עליכם). למשל: בקשר ללהקה, להודות לה שהיא התאמצה למצוא לכם להקה, ולומר לה שתרצי להיפגש איתם או לשוחח איתם. כלומר להבהיר לך (בעזרת בן זוגך - כמו שכבר אמרו לך כאן) שהכל עובר דרככם.
בקשר לשמלה, תאמרי לה שכמובן שתתחשבי וכו', אם היא תתעקש לבוא תאמרי לה שמאד חשוב לך שאמא שלך תהיה איתך, ואי אפשר להביר עוד אנשים.
וקצת סיפורים משלי כדי שתראי שאת לא בד
אבא שלי "מצא" לנו צלם, הוא אפילו לא סיפר לי. פתאום מתקשר אלי אותו צלם ומתחיל לפרט לי הכל... הייתי כלכך בשוק, חשבתי שעובדים עלי. בסוף באמת הלכנו לראות אותו! וזה היה מאד מועיל, כי שנייה אחרי שיצאנו החוצה אמרתי לחבר שלי : מחר בבוקר אני סוגרת עם אילן סבירסקי
.
סבתא שלי, דתייה, מדברת על השמלה בכל פעם שהיא פוגשת אותי. תמיד היא מדברת על השרוולים, שכאמור מאד חשוב שיהיו. אכן כשתכננתי איך השמלה תיראה לקחתי את הצד הזה של המשפחה בחשבון, ורציתי שרוול קטן לשמלה. ואז ראיתי את תמונת החתונה של סבתא שלי: היא התחתנה בסטרפלס!! (אבא שלה היה רב?!).
בקיצור, צריך להיות סבלניים ובטח ובטח שלא לריב. אני מאד מעריכה את ההורים שלי ומאד מאד אוהבת אותם. גם אם לפעמים האמירות שלהם לא מוצאות חן בעיני, לומדים איך להתנהל כך שכולם יהיו מרוצים, ובעיקר אתם.