הובלת הצ´י ע"י הכוונה - אפשרי אבל מ
מסוכן! אני מכיר לפחות 5 תיאוריות
שונות לגבי "איפה זורם הצ´י", וכולן מתוך הרפואה הסינית (בעור, מעט מתחת לעור, בשרירים, צמוד לעצם, במח-העצם ומעט מעל לעור). אני מכיר לפחות 5 "מפות"
שונות של מיקום המרידיאנים (המפה הסינית הקלאסית, המפה של מסונגה (12 המרידיאנים גם בידיים וגם ברגליים), המפה המוקדמת של אנדו (CV ו-GV גם בידיים וברגליים, ובנוסף לכל מרידיאן יש תת-מרידיאן, כאשר -לדוגמא- תת-המרידיאן של הלב ביד עובר צמוד למרידיאן הריאות ביד), המפה המאוחרת של אנדו (בנוסף לכל הנ"ל יש גם 12 "SUPER VESSELES" - מרידיאנים מיוחדים שמאפשרים להפוך צ´י פתוגני לצ´י "טוב"), והמפה של המסאג´ התאילנדי (רק 10 מרידיאנים). אני מכיר לפחות 4 תיאוריות
שונות על כיוון הזרימה במרידיאנים: 1. במרידיאנים YIN הזרימה היא מלמטה למעלה וב-YANG מלמעלה למטה, כאשר כל מרידיאן הוא "צינור" בין השמיים לאדמה והצ´י נכנס לגוף בנקודה אחת ויוצא ממנו בנקודה אחרת; 2. הזרימה היא ב"מערכת סגורה", בכיוון קבוע, כאשר הצ´י מסיים במרידיאן אחד הוא עובר למרידיאן אחר, לא יוצא מהגוף ולא נכנס אליו אלא דרך הנשימה והאכילה; 3. הזרימה היא במערכת סגורה, אבל
כיוון הזרימה משתנה לפי שעות היממה; 4. כל המרידיאנים קיימים בכל הגוף - אורכיים, רוחביים וספיראליים, יוצרים רשת כל-כך צפופה שאפשר למצוא צובו של הריאות מילימטר ליד LI-4, ושל המעי-הגס מילימטר ליד LU-1. אני מכיר לפחות 3 מפות
שונות של רפלקסולוגיה של כף-הרגל - מערבית, סינית וקוריאנית. בקיצור, יש המון תיאוריות
שונות המדברות על "איך הצ´י זורם". ומכאן השאלה:
איך תדע לאן לכוון אותו
ושאלה נוספת:
מדוע בכלל צריך לכוון אותו
האם אי-פעם נדרשת לכוון את מחזור הדם שלך? האם אי-פעם נדרשת לכוון את מהלך המזון במערכת-העיכול שלך? לדעתי האישית, הכוונת הצ´י ע"י המחשבה אפשרית - אבל מסוכנת, כי קשה מאוד - אולי בלתי-אפשרי! להיות בטוח שאתה מכוון אותו כמו שהוא באמת אמור לנוע. כיוון הצ´י ע"י המחשבה דומה לעבודתו של שוטר תנועה - ושוטר שלא ממש יודע מה הוא עושה יכול לגרום לפקק, שאף רמזור מקולקל לא יגרום! אחת מ"אחיותי" לטאי-צ´י (תלמידה של המורה שלי) למדה 4 שיעורים של שיטת צ´י-קונג כלשהי, בהם היה עליה לכוון את הצ´י בצורה מסויימת. במהלך השיעור השלישי התחילו אצלה רעידות, סחרחורות ובחילות. היא שאלה את המורים מה לעשות, ונאמר לה פשוט להמשיך ולהתאמן. המורים נחשבו לטובים בתחומם (תלמידים של מנטק צ´יה, למי שמכיר). במהלך השיעור הרביעי, זה קרה שוב. היא שאלה מה לעשות, אמרו לה להמשיך ולהתאמן, והיא סיימה את השיעור בלי הכרה, עם עויתות קשות, בבית-חולים (באוסטרליה).
התופעות הנ"ל נמשכו מעל חצי-שנה אחרי שהיא הפסיקה לחלוטין להתאמן! המורים שלה באוסטרליה לא ידעו מה לעשות עם זה. התופעות החלו לרדת רק אחרי שהיא התחילה ללמוד טאי-צ´י אצל המורה שלי, אליו הגיעה כדי לחפש פתרון לבעיה. לפי השיטה שלנו, לא מכוונים כלום - עושים תנועות משוחררות ככל האפשר, נושמים רגוע, מתרכזים בטאן-טיין והגוף יעשה לעצמו מה שהוא צריך לעשות. אני לא אומר שאין דרכים אחרות לתרגל צ´י-קונג - אני אומר שדרכים אחרות עלולות להיות מסוכנות.