מקיטור להתארגנות?

mig76

New member
המצב עגום - למתעניינים בלימודי רב"ע

כבר כמה זמן אני חוככת בדעתי לכתוב מכתב כזה בפורום. מדי פעם אני נכנסת לפורום ורואה כל מיני מודעות ממתעניינים למיניהם בלימודי ריפוי בעיסוק - אשר שואלים לגבי הכדאיות ותנאי העבודה. לאחרונה ראיתי מודעה של בחורה בעלת תואר שני בכימיה המתעניינת לגבי הסבה מקצועית לרב"ע. ביני לבין מצפוני האישי אני מוצאת לנכון - ויתכן שיימצאו מתנגדים לעניין - לכתוב באופן ברור ונחרץ את הפרטים שהיו יכולים לחסוך לי הרבה צער וכאב - אם אחרים היו נותנים לי את הנתונים המדוייקים כאשר אני ביקשתי לקבלם. כמו הרבה אחרים, אני התעניינתי בלימודי הריפוי בעיסוק כיוון שביקשתי למצוא לעצמי מקצוע שבו אתרום לחברה, לבריאות הזולת, אלמד שילוב מעניין של מדעי הרפואה והנפש. מקצוע שישלב יצירתיות, עצמאיות וחדשנות. שאלתי והתעניינתי וביקרתי מרפאות בעיסוק ובכל מקום כאשר הגעתי לנושא השכר אמרו לי "לא בשביל הכסף למדתי ריפוי בעיסוק, אבל עם הזמן זה משתפר ואפשר גם לעבוד בפרטי" ומכך הבנתי שהשכר אינו גבוה. כשפניתי לארגון המרפאים בעיסוק הארצי לקבלת טבלאות שכר - נעניתי בסירוב למתן אינפורמציה כיוון שלא נמניתי בין חבריהם. היום, 4 שנים לאחר סיום הלימודים ועם 4 שנות וותק בעבודה במקצוע הריפוי בעיסוק, מגוייסת בהרבה רצון טוב באמת כנה ואמיתי(ותאמינו לי - אני לא סתם תייפייפת), השקעה אישית מפה ועד הודעה חדשה בהשתלמויות המשך ובלמידה נונ-סטופ - אני עומדת אל מול שוקת שבורה. למה הכוונה? אני מתזזת את עצמי בין 4 מקומות עבודה (כיוון שלכל מקום יש רק מספר שעות להציע. חצי משרה כבר נחשבת בתור לוקסוס) מן הבוקר עד שעה 19:00 כל יום ובקושי בקושי מגיעה ל-5000 ברוטו בחודש. אני לא נשואה - מה לעשות?!!....ובגיל 30 בקושי מחזיקה את עצמי בימינו בדירה שכורה עם שותפים! לאחר שעות ארוכות של מתן הנשמה בעזרה לזולת, אני נשארת עם הלשון בחוץ ואפילו בלי מספיק כסף ללכת להצגה פעם בחודש, שלא לדבר על חלילה וחס לחסוך כסף לחופשת קיץ קצרה בחו"ל פעם בשנה למילוי מאגרים! חסכונות לעתיד אין לי. להשלמת הכנסה - למשל עכשיו בחול המועד סוכות - אני עובדת כמזכירה בחברת הייטק- עבור 22 שקל לשעה (ברוטו)! (לצד אקדמאים אחרים המסתכלים עלי מלמעלה למטה ומרוויחים משכורות בעשרות אלפי שקלים בעבור פיתוח גדג'טים מטופשים ומיותרים לעולם ואח"כ באים אליי לקופ"ח בגלל כאבים בידיים!) או בנקיון מתי שמתאפשר לי בלילות! ואתם חושבים שנשאר לי עוד כוח ככה לחייך? מצחיק אותי שכשהורים באים אלי עם הילדים שלהם עם האחריות הגדולה הזו לדאוג ולעזור להתפתחותם התקינה ואומרים לי "איזה מקצוע מקסים ומעניין יש לך" הם לא יודעים שאני מרוויחה בסה"כ 22 שקל לשעה בקופת חולים ושלא יתפלאו אם ייתקלו בי מנקה את הבניין שלהם בלילה! להלן העובדות הקרות: -בבתי חולים וקופות חולים - שכר שעתי 21-28 ש"ח לשעה (עם וותק של 20 שנה ותואר שני תקבלו האלה של כמה שקלים לשעה). המשרות המוצעות הן בדרך כלל 10-20 שעות בשבוע. - מכונים פרטיים להתפתחות הילד - 40-100 ש"ח לטיפול על פי שנות נסיון (עם 4 שנות נסיון אני מקבלת 50) עבודה בד"כ כפרילנסארים. הרבה פעמים ללא החזרי נסיעות או כל תנאי נוסף. וחשוב מאוד - אם הילד לא מגיע לטיפול (מה שקורה הרבה) אני לא מקבלת שכר על הטיפול הזה!!! קרן פנסיה? תלושים לחג? מי שמע כדבר הזה? משרד החינוך - 30-50 ש"ח פר שעה על פי שנות וותק. ותקבלו הצעות של בין 5 ל-20 שעות שבועיות בד"כ. תודה לאל שיש תנאים סוציאליים. טיפולים פרטיים לגמרי - אם צברת ידע מקצועי משמעותי ושמך עבר מספיק מפה לאוזן והצלחת למצוא כמה מטופלים נדירים אשר כבר אינם זכאים לקבלת ריפוי בעיסוק דרך סל הבריאות (בעלות מסובסדת של כ-20-40 ש"ח למטופל)....ואשר יהיו מוכנים לשלם לך מחירים גבוהים יותר בעבור השירות שלך.....יש מצב להכנסה גבוהה יותר אגב...אם טעיתי באחד מן הנתונים הללו(שדליתי בדיסקרטיות מירבית...שששש...) אשמח מאוד להודות בטעותי ולהתעדכן.... לסיכום - אני מצטערת אם אני מכעיסה כאן כמה אידיאליסטים. אבל אתם יודעים מה? אני כבר לא מסוגלת ללכת למכולת עם האידיאולוגייה שלי!! לכן - מי שרוצה להכנס לתחום הריפוי בעיסוק - שיהיה ברור לו כשמש - בלי להתחתן עם בן-זוג עשיר - חייו יהיו מאוד מאוד לא קלים.
 
מה שנכון נכון

אומנם המקצוע יפה, נותן סיפוק ואפשרות קידום אבל... אני מרפא בעיסוק בשנות הארבעים לחיי כאשר בעומס העבודה שאת מתארת אני חי כבר 17 שנה. אין לי תלונות לגבי השכר, התקדמתי בכוחות עצמי ואני מרוויח בלי
עין הרע טוב. אבל הדבר עולה ללא ספק בבריאות, הגוף לא סולח על העומס,אני יוצא מהבית כאשר ילדים ישנים וחוזר כשהם עם פיג'מות,אני אבא עייף שכל היום משחק עם ילדים בעבודה ואין לו הרבה זמן וסבלנות לשחק עם הילדים שלו, אני מעדיף ללכת לישון על לצאת להצגה, אני שונא את שעון החורף כי אני יוצא מהבית בחושך וחוזר בחושך. בתור עצמאי(הדרך היחידה להתפרנס בכבוד)אני חושב שלוש פעמים אם לצאת לחופשה ופעמיים אם לשכב במיטה ליום אחד כאשר אני חולה(אני משתדל להיות חולה בסופי שבוע
) אין לי הרבה ברירות ואיני יכול להפחית מהעומס כי עלי לפרנס את משפחתי. ולמרות הכל, אם לחשוב שוב אני לא מצליח לראות עצמי כבעל מקצוע אחר
.
 

noau

New member
מזדהה...

אני מאוד מזדהה עם מה שכתבת, ומרגישה "ברת מזל" שאני עובדת "רק" בשלושה מקומות שבשניים מהם אני מרוויחה טוב לשעה, אבל כמו שציינת - בלי תנאים! המכתב שלך מעורר בי את התחושה שהגיע הזמן שארגון הריפוי בעיסוק יתגייס למען עצמו ולמען ציבור המרפאות בעיסוק (יחד איתן כמובן...) ויקים קול צעקה ודרישה לקבל את מה שמגיע לנו- שכר זו דרך להראות הערכה לעבודה שלנו שכולנו יודעות שהיא כל כך חשובה. הדיע הזמן להפסיק להיות כנועות ולדרוש את מה שמגיע לנו בלי להתבייש- אף אחד לא עושה את מה שאנחנו עושות!
 

א ו ט י

New member
יש מה לעשות!

בטח תגידו שאני "מתייפייפת" כמו שקראה לזה mig76, אבל אני חושבת שיש מה לעשות בנושא. הפתרון הוא, להבנתי, פעולה אמיתית, נחרצת וחד משמעית (הייתי ברורה מספיק ???) לכיוון חקיקה של מקצוע הריפוי בעיסוק. ואם תשאלו מה באמתחתי אז הרשו לי להרחיב: גם אני כמו כולכן (או רובכן המכריע) מרפאה בעיסוק עם 3 משרות מעייפות ובקושי סוגרת חודש ולא - לא קיבלתי מכה בראש, אני באמת ובתמים מאמינה שעגינת המקצוע המקסים שלנו בחוק תעשה הבדל משמעותי. אני לא רוצה לפתח ולהרחיב איך ומה עלינו - על כל אחת מאיתנו באופן אישי ועל כולנו כמגזר - לעשות. זה עניינכן האישי ומידת העייפות שלכן שיקבעו מה תהיה תרומתכן, אבל אם נבין שעניין החקיקה יכול להשפיע על כל אחת ואחת מאיתנו וזאת לא סיסמה, רק ככה נוכל להוביל מהלך. מי מאיתנו שתתרום כספים, מי שתתרום מזמנה ומי שתעלה לכנסת ישראל להפגנות ודיונים... כולנו יכולות להשפיע וחייבות את זה לעצמנו. ולא - אני לא מהאקדמיה ולא מרפאה בעיסוק מאוד ותיקה, אני פשוט חושבת באמת ובתמים, שבכוחנו לנווט את ההווה והעתיד של המקצוע היפה ביותר בעולם!!! ואם קראתן את ההודעה הזאת עד הסוף - מגיע לכן פרס!!!
חג שמח!!! (שאגב - גם במהלכו אני עובדת...)
 

ה ל י

New member
סליחה מראש על האורך, נושא שקרוב ללי

צודקות במאה אחוז, הבעיה שאף אחד לא יוזם ומתארגן. המשכורות פשוט משפילות ומבזות, אני עובדת של קרן מחקרים (פחות או יותר תנאים של משרד הבריאות) ומשתכרת במשכורת של 2000 ש"ח על 20 שעות שבועיות (וותק של 6 שנים, לא שזה שינה משהו...). כל פקידה שסיימה 12 שנות לימוד (כולל אצלנו) מקבלת יותר ממני. הסיפוק הרב שיש בעבודה, עדיין לא מצדיק את ההשפלה הזו, בסופו של דבר בגלל שכל אחד/אחת מאיתנו צריך לעבוד מס' שעות מטורף ואנו משלמים את המחיר בבית. ניסיתי מספר פעמים בעבודה לארגן את הבנות, אני גם חשבתי ממש להשבית את השרותים שלנו, אך הבנות חוץ מלהצדיק לא הסכימו להסתכן בשביתה או משהו דרסטי. אפשר לחשוב... אני לא מבינה בזה הרבה, אבל ממה שהבנתי הסכמי השכר של המרפאות בעיסוק לא עודכנו מזה שנים, הגיע הזמן לפנות ליו"ר הארגון שלנו שתתחיל לדאוג לזכויותנו ואם צריך להתארגן כפי שעשו העובדים הסוציאלים בעבר ושיפרו את תנאיהם. הבעיה שהבנות שאני מכירה שנמאס להם מהתנאים פשוט עשו הסבת מקצוע, וחבל! אני אוהבת את המקצוע ולא הייתי רוצה להחליף אותו, אנו צריכים להראות שאנו יודעים לדאוג גם לעצמנו ולא רק למטופלים שלנו. רק לידע כללי, לא שהשכר של הפיזיוטרפיסטיות והקלינאיות תקשורת גבוה במקום העבודה שלי, אך הוא גבוה משלנו, שזה בכלל מכעיס.
 
זה לא מספיק להפגין

צריך להיות מוכנים לשאת בתוצאות של מה שנלחמים עליו... כולל זה שאולי נישאר בלי עבודה. ריפוי בעיסוק הוא מקצוע של 'ערך מוסף' ושל 'איכות חיים' ולא מקצוע של חיים או מוות, או מקצוע המעוגן בחוק כל שהוא. אפשר תיאורטית ממחר לבטל את קיומו. עד שלא יעבור חוק הריפוי בעיסוק - המקצוע יהיה פרוץ לתנאי השוק המונעים על ידי כל מיני פרמטרים של ביקוש והיצע, טרנדים וגחמות. במצב כזה, גם אם יש לך שירות מדהים - אבל משום מה אף אחד לא רוצה (או לא יכול) לשלם עליו, לא יעזרו לך ההפגנות. [טוב זהו, לא התאפקתי. עכשיו את יודעת לפחות דיעה אחת של מרפאה בעיסוק ותיקה: צריך לפעול עד כמה שאפשר לקדם את החקיקה לפני שיוצאים להפגנות שכר].
 

שני פ

New member
לא יודעת הרבה אבל...

עד כמה שידוע לי מי שנכנס/ת פרטי לבתי אבות, ניתן להרוויח שכר נאה לשעה. מדובר אבל במספר שעות מצומצם בשבוע ככה שצריך מספר מקומות ויכולת ניידות גבוהה. ומעבר לכך, כולכם כתבתם דברים כדורבנות ואני מסכימה עם כולכם. גם אני עובדת חצי משרה בבית חולים גדול ואח שלי שעובד בתור טרקטוריסט במשק מרוויח יותר ממני. חוץ מזה אני עובדת במקום שבו משלמים לי פרטי אבל רק 40 ש"ח לשעה. אבל זה עוד אחד מהמקומות האלה שניצב על כרעי תרנגולת ואני צריכה לעמוד על 2 הרגליים האחוריות שלי כדי לשמור על רמת מקצועיות. זה קשה, אני כבר לא תינוקת, וההורים עדיין עוזרים לי בשכ"ד. מישהי אמרה לי פעם שהדרך להתעשר מעבודה ברב"ע היא למצוא בעל עשיר. לצערי המועמד לא עשיר אבל גם הוא בתחילת דרכו, אני יותר בונה על יכולת ההתקדמות שלו מאשר על שלי. זה פשוט מדהים אותי כל פעם מחדש איך שהמקצוע שלנו כל כך חשוב ואנחנו לומדים כל כך הרבה ומתוגמלים כל כך מעט!!! אם מתארגנת הפגנה, גם אני באה.
 

גיטה4

New member
רב"ע בזקנה

לא יודעת כל כך להשוות עם מקומות אחרים אבל אצלנו אני מקבלת 28 ש"ח לשעה ומדובר בבית אבות פרטי. אמנם יש לי כמעט משרה מלאה אבל אין תנאים. אני יודעת על מרפאה בעיסוק וותיקה שמקבלת 33 ש"ח לשעה בבית אבות סיעודי. באשר לפיזיותרפיסטים - הוותיקים מקבלים כ-50 ש"ח לשעה... וכמעט שכחתי: כמובן, תנאים.
 
יש בלבול

בין הריפוי בעיסוק במגזר הפרטי לבין זה הציבורי. למען המגזר הפרטי איש לא ילחם- לא בהסתדרות ולא בעמותה. לפני שלוש שנים ביקשתי כי יקימו בהסתדרות אגף של מרפאים בעיסוק עמצאיים. הטענה כנגד הקמת אגף כזה היתה שאיש לא הסמיך אף אחד להיות נציגו. יש לציין כי משנת 2001 ועד 2003 כמרפאה בעיסוק עצמאית ניסיתי להגיע לשינוי תנאי העבודה בעקבות מאבק איתנים שהיה בין העצמאיות לבין קופ"ח מכבי ששינתה את תנאי ההעסקה ואת אופן העבודה במגזר הפרטי שהועסק על ידה. אז, דיברתי אישית עם למעלה מ-250 מרפאות בעיסוק, ניסיתי לרתום אותן למאבק. כולן אמרו שאני צודקת, אך לא הסכמו לוותר לרבע שעה על טיפול כדי להראות כי יש לנו כח בידיים ויכולת לחולל שינוי. במשך כשנה וחצי עברתי בין אנשים, דיברתי, הסברתי, נפגשתי אינספור פגישות עם ההסתדרות, ניסיתי למצוא פתרון גם בגופים שאינם הסתדרותיים והם היו מוכנים ללכת איתנו, אלא שרצו דמי חבר בגובה מסויים שלא הצלחתי לגייס מהמרפאים בעיסוק. חשבון הטלפון הפרטי שלי הרקיע שחקים, וכך גם הוצאות הדלק על פגישות עם יועצים משפטיים של ההסתדרות , עורכי דין בתחום דיני עבודה- פרטיים ששולמו על ידינו. עלי לציין למען ההגינות כי היו איתי שתי מלוות לתהליך עד הרגע שהיה צריך לנקוט עמדה כנגד המערכת בגלוי. אז, נשארתי לבד. לצערי, העם שלנו הוא עם נפלא בתחומים רבים, מקצועי, נאמן למטופליו וליושרה שלו, אך חסר עמוד שדרה לחלוטין. אין מי שיעלה על בריקדות בעת הצורך. אותי לימדו בדרך הקשה כי בלי תמיכה נרחבת מצד גופים כמו ההסתדרות, העמותה, הוועדה המקצועים העליונה, ואנשים בשטח, אין סיכוי למאבק. בנוסף- כל נושא החקיקה בעיני הוא המוקד של כל ההתנהלות סביב השכר. אני מקווה כי המשבר סביב ההכרה במקצוע יביא להאצת החקיקה, וכך "יבוא לציון גואל". ובקשר למשכורת- על משרד החינוך שלא מכיר בשום השתלמות שעשיתם לפני שהוצאתן תעודת הוראה כבר דיברנו?! שרון
 

mig76

New member
בואו ננסה שוב

מנסיונך - בואי תאמרי מה לדעתך צריך לעשות על מנת לקדם את העניין הזה ואולי על פני הפורום הזה נצליח לארגן איזו התארגנות כשנחלק ביננו את האחריות לביצוע. ניסית לרתום מרפאות בעיסוק צעירות שרק יצאו מן האוניברסיטה ועדיין לא התייאשו מן המערכת?
 

mig76

New member
איפה תגובת מנהלת הפורום?

מעניין אותי לשמוע מה יש למרפאות בעיסוק הוותיקות והבכירות לומר בעניין
 
חשבתי

שזה לא נכון שאתערב דווקא בגלל שאני בתפקיד מנהלת הפורום. איני יכולה לייצג בנושא הזה אף אחד חוץ מאשר את עצמי וכל מה שאכתוב בהקשר הזה עשוי להתפרש באופן הרבה יותר מוכלל ממה שאני מתכוונת ולהלקח למקומות שלא התכוונתי. מה שכן, אני יכולה להגיד שגם אני, כמו שרון, מכירה מקרוב את התחושה שאני לבד במאבקים ממאבקים שונים.
 
יעל צודקת

בתחושתה שלמרות שהיא מנהלת הפורום, עמדתה היא עמדת שווים. כך גם אני בהיותי מרפאה בעיסוק ותיקה. אני חושבת שהנסיון מוכיח כי האינסטינקט הטבעי והראשוני לשרוד הוא זה שמכתיב לאנשים - צעירים כמו בוגרים- את היכולת להשאר במאורתם ולחכות שמישהו אחר יתמודד עם "כוחות האופל". אם זו הממשלה, או המחוקק, או המעסיקים. יש עוד נקודה חשובה- רוב המרפאים בעיסוק אינם נכנסים לפורום לקרוא. יש המון אנשים שעוסקים במלאכתם הנהדרת, ולא יודעים מה קורה כאן. כדי להגיע לפריסה ארצית יש לגייס את הארגון, העמותה, ואת האוניברסיטאות כדי לקבל רשמת בוגרים מימי ראשית ועד אחרית. זו עבודת פרך שאיש לא יעשה לבד.כל גוף עסוק ברשימתו בלבד, כך שמי שמוזמן לכנס למשל הם לעולם לא כלל האוכלוסיה של המרפאים בעיסוק. נכון, שלפורום יש כוח מכירה טוב, כי כל אחד מאיתנו יכול לפנות לשישה משכיניו וכן הלאה, אך עדיין לא הקפנו הכל. וגם- מי יחליט באילו פנים של הקושי מטפלים? בשכר עצמו? בתנאי ההעסקה? במעמד החוקי? הרי יש גופים שאמורים לדאוג לכל זה. הארגון אמון על השכר, הוועדה שהוקמה לצורך החקיקה עוסקת בצד הזה, והעמותה עוסקת בחלק האקדמאי של המקצוע. אין כמובן ייצוג למטפלים העצמאיים בכל אחד מאלו, אין ייצוג לקופות חולים מאוחדת ולאומית, ואין דרך לבחור נציג באופן חוקי לעצמאים למשל. בקיצור- אני חושבת שבלי כינוס ארצי מיוחד שיעלה את הנושא לכותרות- אפילו ביום הכנס למשל- בלי הכנה מראש של האוכלוסיה, ובלי יחסי ציבור ממעלה ראשונה, הנושא נידון לכשלון. עם זאת, אני מוכנה בכל ליבי לפעול למען הנושא, בסייגים מסויימים. שרון
 

א ו ט י

New member
ליעל

אם רק המרפאות בעיסוק שהשתתפו בשרשרת ההודעות הזאת וטוענות שמוכנות לקחת חלק פעיל במאבק אכן יעשו זאת, הרי ששרון ואת כבר לא לבד!!! בואו נתאגד - צעירות אחריכן הוותיקות - וננסה לעשות מעשה. הייתי עומדת בחוד החנית של המאבק לו רק הייתי בקיאה מספיק בבירוקרטיה ובחומר ואני בטוחה שיש פה כמה כמוני שמוכנות להרים את הכפפה. בואו תעזרו לנו - תגידו מה לעשות ונעשה בשמחה.
 

yuga

New member
מרימה את הכפפה....

גם אני מוכנה לקחת חלק פעיל ולהצטרף
 

hanir1

New member
מתביישת לספר...

אבל אני עובדת במקום פרטי בתחום הגריאטרי ומקבלת 22 שח לשעה וגם ללא תנאים סוציאליםץ. וזה כל כך מתסכל אותי...אז מה אם אני ללא נסיון.
 
למעלה