מקור תחושת 'המגיע לי'
יש הרבה קבוצות מהגרים בטורונטו, אבל אני לא מכירה עוד קבוצה כמו הישראלים (כמובן לא כולם...אבל חלק גדול) שבה רווחת תחושת 'המגיע לי'. מיד כשהם מגיעים לקנדה הם מצפים שהממשלה, הרשויות או הקהילה היהודית לעזרתם. הם תמיד מרגישים שרוצים לנצל אותם. כשהם נכנסים לחנות, ולא מקבלים את מבוקשם, מיד הם כועסים ומבקשים לדבר עם המנהל וכו'. כולם חייבים להם. מהגרים אחרים שאני מכיר ממדינות אחרות גם נתקלים בקשיי ההגירה, אבל יש להם איזו הכרת טובה בסיסית לקנדה שפותחת את שעריה ומתירה להם את האפשרות להתחיל בדרך הקשה של השתלבות בה. ודרך אגב המצב בישראל היום בטחונית וגם אחרת הוא קשה יותר מאשר הרבה מדינות אחרות מהם מגיעים מהגרים, אז לכאורה הישראלים היו צריכים להכיר טובה יותר מכולם. מה מקור ההבדל? אין לי מושג
יש הרבה קבוצות מהגרים בטורונטו, אבל אני לא מכירה עוד קבוצה כמו הישראלים (כמובן לא כולם...אבל חלק גדול) שבה רווחת תחושת 'המגיע לי'. מיד כשהם מגיעים לקנדה הם מצפים שהממשלה, הרשויות או הקהילה היהודית לעזרתם. הם תמיד מרגישים שרוצים לנצל אותם. כשהם נכנסים לחנות, ולא מקבלים את מבוקשם, מיד הם כועסים ומבקשים לדבר עם המנהל וכו'. כולם חייבים להם. מהגרים אחרים שאני מכיר ממדינות אחרות גם נתקלים בקשיי ההגירה, אבל יש להם איזו הכרת טובה בסיסית לקנדה שפותחת את שעריה ומתירה להם את האפשרות להתחיל בדרך הקשה של השתלבות בה. ודרך אגב המצב בישראל היום בטחונית וגם אחרת הוא קשה יותר מאשר הרבה מדינות אחרות מהם מגיעים מהגרים, אז לכאורה הישראלים היו צריכים להכיר טובה יותר מכולם. מה מקור ההבדל? אין לי מושג