והנה ההסבר שהכי מקרב לאוכל
בהמשך לעיסה בלוסה : "....וראה שחז"ל מנו את "הבורר הזורה והמרקד" כשלושה אבות, ושאלה הגמרא שבת עג ע"ב: "היינו זורה היינו בורר היינו מרקד", ותירצו: "כל מילתא דהוי במשכן אע"ג דדמיא לה חשיב לה, וליחשב נמי כותש [אף שהוא דומה לדש, הרי היה במשכן ומדוע לא מנאו התנא?] אמר אביי שכן עני אוכל פתו בלא כתישה". והתוס' הקשו: "וא"ת מרקד נמי לא ליתני שכן עני אוכל פיתו בעיסה בלוסה", ותירצו שרוב עניים אין אוכלים בלא הרקדה. ממלאכות המשכן הגענו לנימוסי שולחן של עניים. בימינו אין הבדל בין עני לעשיר בעניין אפיית הלחם, וכן היה בדור המדבר שכולם ניזונו מן המן, וא"כ על מה ולמה נכריע אנחנו כמנהג העניים שבזמן אביי?..." (סוף ציטוט)