מקור החוק

[john stockton]

מקור החוק

לפי ספרי דברים ושמות, על אף ההבדלים ביניהם- מקור החוק הוא כמובן, באלוהים. כל זה למדנו בבית ספר והכל נחמד. אבל! התעניינתי בעצמי והגעתי ל"תנורו של עכנאי" המפורסם, והוא קצת ערפל לי את העניין של מיהו מקור החוק. עזרו לי! בתודה- אמיר שהבוקר גילה את הפורום הנחמד שלכם

 

[פלגיה]

אין סתירה

מקור החוק - הוא האל. לאחר שניתנה תורה הועברה הסמכות לפרשנות של דברי האל, מהשמים אל הארץ, ואל חכמי התורה.

 

[ppesel]

ככל אשר יורוך

"וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ" (דב' יז,י). הבסיס הוא דברי האל, אך ניתנה לשופטים האפשרות להרחיב את החוק כאשר אין התורה מפרשת. חכמים בימי בית שני, חרגו לעתים מסמכותם והורו אף בניגוד להלכות התורה, ובדרך כלל שינויים אלו נבעו ממניעים הומניטריים.

 

[ירדנוש היחידה 2]

לך ולפלגיה... ../images/Emo13.gif

-בעזרתך אבא- ומה בדבר המחלוקות בין הרבנים? אז נכון, עלינו ללכת לפי דברי הרבנים ("ככל אשר יורוך"), אך הם בעצמם חלוקים בדעותיהם לגבי הלכות מסוימות. אז לפי מי הולכים? איך יודעים איזה רב הולך ב-א-מ-ת לפי התורה? (כולם הולכים לפי התורה, אבל אני מתכוונת רב שלא מתיר יותר מידי)

 

[ppesel]

היום זה לא פשוט

בעבר היתה מועצה (סנהדרין או בולי) שקבעה והחליטה על פי רוב. היום אין מועצה ואין אפשרות כזו. לכן נותרו שתי דרכים: יש אנשים ש"עושים להם רב", ונוטים לפי פסיקותיו ללא עוררין. אחרים בודקים לפי הספרים ולפי ההגיון. גם רב גדול טועה ויש להקפיד על ביקורת נאותה.

 

[ירדנוש היחידה 2]

אם ככה, אז...

-בעזרתך אבא- אם אני הולכת לפי רב מסוים, גם אם דעותיו לא נכונות-אז זה לא חטא?!

 

[ppesel]

קטונתי מלקבוע

אני חושב שתמיד צריך לחקור ולא להסתפק בתשובה של הרב. אם יש ספקות ושאלות, אפשר לשאול אנשים נוספים. אבל אם התשובה נראית הגיונית, אפשר להסתמך על הרב אם את יודעת בוודאות גמורה שהוא בקי ולא שולף תשובות ללא חקירה ובדיקה.

 

[masorti]

העסק עובד הפוך...

אם אתה לא סומך על יושרתו או על חוכמתו של הרב - אז אל תשאל אותו. ברגע ששאלת - אז אתה מחויב לציית לפסיקתו. אתה לא אמור לשאול רב שאלה הלכתית ולהתייחס לתשובתו בתור המלצה בלבד.

 

[פלגיה]

תלוי איך אתה שואל

ואיך אתה מציג את השאלה. זאת יכולה להיות "התייעצות" או רצון לשמוע חוות דעת בלבד, וזאת יכולה להיות בקשה לפסיקה. גם כשיש בקשה לפסיקה צריך להכיר את המטריה - את הנושא שלגביו שואלים לעומק, ולשאול שאלות הבהרה. גם כאשר שואלים ורוצים לקבל פסיקה, יש לאופן השאלה השפעה על התשובה המתקבלת

 

[masorti]

אני לא מבין את טענתך...

אני לא הולך לרב להתייעץ עם מי להתחתן ואיזה עסק לפתוח. אם ניגשים לרב בשאלה הלכתית, השאלה היא חד משמעית: "מהי ההלכה בענין...?". כמובן שצריך לנסח בצורה פחות בוטה ממה שכתבתי לעיל, אבל מהותית זה מה ששואלים. את אופן השאלה יש לבנות כך שנקבל תשובה על מה שרצינו לברר. המטרה בשאלת רב היא לדעת מה ההלכה ולא לתמרן את הרב לתשובה שיוכל להשתמע ממנה משהו שנוח לנו.

 

[פלגיה]

זה לא "לתמרן" את הרב

יש הרבה מקרים שהם מקרי ספק. יש דעות לכאן, יש דעות לכאן, ודווקא בפסיקת ההלכה צריך להביא בחשבון לאן דעתו של אדם נוטה. הדבר נפוץ בעיקר במקרים עדינים. אני יכולה להביא כדוגמה את הסוגיה של הארכת חייו של אדם החולה במחלה קשה. בשאלה של האם לטפל או לטפל, האם לנתק מהמכשירים או להשאיר כמות שהוא וכדומה, יש הרבה מקום לשיקול דעת בנוגע למהי נטייתו ועמדתו של שואל השאלה.

 

[masorti]

במקרים של ספק...

הרב אמור לאמר לא רק את דעתו (כלומר מהי פסיקתו בענין), אלא גם לציין שיש מחלוקת בין הפוסקים. חוץ מזה, אני לא מדבר על שאלות עדינות אלא על הרוב הגדול שהן שאלות טכניות. מי שבוחר לו רב לשאול אותו, יודע פחות או יותר מהו קו הפסיקה של אותו רב. בואי וניקח אפילו את הסוגיה הבעייתית של הארכת חיים... אם הלכתי לשאול רב מסוים, אין לי אח"כ שיקול דעת להחליט שפסק ההלכה שלו לא נראה לי ואני אנהג אחרת. בשביל ללכת בדרך שבה התכוונתי לפעול מלכתחילה, אני לא צריך את הרב. נניח שאני בעד המתת חסד והרב פסק שאסור. אז את מציעה שאני אמצא ק"נ טעמים לפסול את חוות הדעת של הרב, ואעשה מה שאני רוצה. (או אולי אפנה לעוד רב ולעוד רב... עד שאמצא רב שיפסוק בכיוון שנוח לי.) מה שאת מציעה זה לא רב אלא חותמת גומי.

 

[יוסי ר1]

לפלגיה, במקרה זה אני נוטה

לדעת מסורתי. פסיקה של רב אמורה להיות מקובלת כדעת תורה, השיקול לאן נוטה דעת השואל, צריך להילקח בחשבון על ידי הרב בשיקלול המקורות על פיהם הוא יפסוק את הלכתו, ואינו אמור להיות חלק משיקוליו של השואל לאחר שהתייעץ עם רב פלוני, החליט שהפסק אינו לרוחו, וקיבל פסק יותר פופולרי מרב אלמוני. על אדם שהולך לבקש את ההלכה, לדעת שמה שיאמר לו מחייב אותו על פי ההלכה. יותר מזה, לא תמיד לאדם יש את הפריווליגיה ללכת ולברור לו רב. פעמים שאדם מקבל פסק הלכה מרב שהוא בכלל לא ביקש את עצתו - ועדיין זו דעת תורה ועליו להשמע לה. רב פוסק אינו אמור להיות יועץ, כי אם לגלות מה החוק התורני מחייב במקרה ספציפי.

 

[פלגיה]

בנוגע לפיסקה האחרונה שלך

אדם שלא ביקש פסיקה מרב - לא מחוייב לפסיקה הזאת. בנוגע לפיסקה הראשונה - נכון. כל שיקולי הדעת הם לפני הפניה לרב ובעת ניסוח השאלה. ברגע שאדם כבר פנה, ושאל, הוא מחוייב לפסיקה. אבל בעת קבלת הפסק - הוא יכול (וצריך) לברר את הדברים עד תומם בעזרת שאלות הבהרה.

 

[יוסי ר1]

לפלגיה שלום. היום כשיש רבנות ויש

חצרות של חרדים, באמת לא ברור מי יכול לחייב את מי במה. אבל קחי עירה כלשהי בגלות, שיש לה רב. פעמים רבות הובאו אליו מקרים של אנשים סוררים כאלו ואחרים, והוא פסק את דינם. ברור שחובתו של הרב לזמן את הנדון ולשמוע את טענותיו. ואב אם הסורר מסרב להופיע, שפטו אותו שלא בפניו, ופסק הדין של הרב מחייב אותו, ולא היה לו לבא בטענות שהוא אינו מקבל את סמכות הרב.

 

[פלגיה]

כי הוא היה גם שופט ובורר, לא רק רב

 

[יוסי ר1]

אמת. אבל לא פקפקו בסמכותו כבורר,

משום היותו רב. לא היתה אבחנה ברורה כמו היום. היום אני יודע אם עיניני נדון בערכאות על פי חוק המדינה, או בבוררות מוסמכת, או אצל רב. בעבר היה די ברור שאו הולכים לדיני הגויים, או שהרב יפסוק.

 

[מוגג]

כדאי להוציא את המונח

"דעת תורה" מהלקסיקון.

 

[יוסי ר1]

לשם שינוי, אתה מוכן פעם אחת להרחיב?

ואם תאמר כי כמה דעות מדברות בשם התורה, אילו ואילו דברי אלוקים חיים.

 

[אלי ו.]

דעס תויירה

ממליץ לעבור על אשכול המומלצים בעצכ"ח יש שם מספר שירשורים בנושא אשכול המומלצים http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=489106