מקווה שתסלחו לי!

[סוהיזו]

מקווה שתסלחו לי!

אחרי שלא כתבתי פה יובלות הייתי חייב לשתף פה על הכתב את הפתק אותו פרסמתי בפייסבוק! הסטטוס שהעליתי לאחרונה! את הסטטוס הבא העליתי כשעיני זולגות דמעות אחרי שיחה עם אחד מבני המשפחה בה איני מבין כמה אטימות יכולה להיות בבן משפחה שעוד לא קיבל את הדרך בה אני חי, ועדיין מאשים אותי במצב הרוח הנפשי/הגופני/הבריאותי של ההורים שלי. אני מאחל לו מכל הלב שיבין שיש אנשים שחיים בדרך שונה משלהם גם אם הם לא מסכימים בדרך בה אני חי ושיפסיקו להטיח בי את כל האשמות הקיימות! אני אוהב את כולכם ורק לאחרונה חזרתי לקשר עם רובכם. קבלו אותי כמו שאני אפילו שאיני חי בדרך בו גדלתם ובחרתי לעצמי חיים של חופש בו איני חייב לאף אחד מכם דין וחשבון! נקווה שניפגש רק בשמחות! אוהב מוישי פסח שלכם

 

[אדמת נביעה]

אז אני אומרת להם-

לכם יש אלוהים להאשים- עזבו אותי בשקט

 

[סתם פקיד זוטר]

מבין את כאבך, אבל

אל תצפה שיקבלו אותך איך שאתה. זה לא קורה. עצתי: תכבד אותם והם יכבדו אותך. תבוא אליהם עם כיפה ותנסה להעלים את ההבדלים ביניכם, וכך ייטב לך. המשפחה זה דבר הכי חשוב שיש ואל תוותר עליהם! אני יודע שתצעק: מה פתאום שאתחפש? למה מה קרה? מה, אני פושע? אתה צודק במאה אחוז, במיליון, אבל אחרת זה לא יעבוד. בכביש אל תהיה צודק, תהיה חכם. אני יודע שזה כואב, למה לא מקבלים אותי איך שאני? אבל אין מה לעשות, אלו החיים. [אני אישית איבדתי את אהבת חיי בגלל היציאה בשאלה]. החיים הם אוסף אינטרסים אחד גדול, ואין דבר כזה אהבה שאינה תלויה בדבר.

 

[כבשה תוהה]

אתה כל כך טועה

יש הבדל בין לכבד אחרים ובין לרקוד לפי החליל שלהם כדי שהם יאהבו אותך, וההבדל עצום. כל עוד הוא מכבד אחרים זה לא אומר שהוא צריך להתנהג אחרת כדי לקבל אהבה ולמי שקשה לקבל אותו כמו שהוא זו אך ורק בעיה שלו. ולא, אני לא מדברת על כיפה או לא להדליק סיגריה בשבת לידם אלא על דברים מהותיים יותר (לעשות הצגה שלמה במהלך החיים, לשקר בקשר לשמירת שבת/כשרות/נידה או ווט אבר בשביל אחרים).

 

[סתם פקיד זוטר]

לא בשביל אחרים, בשבילך.

כתבת: "ולמי שקשה לקבל אותו כמו שהוא זו אך ורק בעיה שלו". לא ולא. זה גם בעיה שלנו. אם חפצי משפחה אנחנו זו בעיה שלנו ועוד איך. עזבי את רגשות הצדק, תשאירי אותם לאלוהים ומאמיניו. תחשבי על זה בצורה הכי מתמטית וכלכלית שיש: רוצה משפחה? תשלמי כך וכך. כואב שכך הם פני הדברים. אבל כך הם. כתבת גם: "לעשות הצגה שלמה במהלך החיים, לשקר בקשר לשמירת שבת/כשרות/נידה או ווט אבר בשביל אחרים". קודם כל זה לא בשביל אחרים אלא בשבילך. אבל את צודקת, אי אפשר לחיות כל החיים בהצגה אחת גדולה [זו גם הסיבה שאני יצאתי בשאלה], אבל יש הבדל בין לעשות הצגה יום יום ושעה שעה לבין לעשות הצגה אחת לכמה שבועות או בשמחות וכדומה. האפשרות השנייה היא מעשית ומשתלמת. מניסיון.

 

[כבשה תוהה]

יש מצב שההבדל בדעות שלנו

מקורו בהבדל בסולם הערכים שלנו. ערך המשפחה שלי נמצא במקום השני אחרי העצמאות והאהבה שלי לעצמי ומכאן השוני ביננו. בכל מקרה, המשפחה שלי תקבל אותי כמו שאני ומי שלא, יכול לקפוץ לי (וסליחה על הבוטות), מה שבכל מקרה כנראה יוכיח את זה שהוא אוהב את הדת יותר ממני. לכן אשתדל להתנהג/להיראות בהתאם לאופי האירוע אבל אם ארגיש למשל שלבעלי האירוע לא יהיה אכפת לדוגמא שאבוא עם מכנסיים כל שאר הדעות ממש לא משנים לי. לא מזמן השתתפתי במסיבת ברית מילה שאחיינית אהובה שלי עשתה. היא חרדית לכל דבר, כל מי שהוזמן, מן הסתם, היו חרדים אבל הגעתי במכנסיים כי ידעתי שהיא תקבל אותי כמו שאני ואכן, כך היה. אני מודה שצריך אומץ כדי להתנהג בהתאם לצו לבך ולא, את הצדק ממש לא אשאיר לאלוהים, אבל אם מתרגלים את זה זה עובד. ושוב, אם זה לא עובד, כנראה שורש הבעיה היא לא ההבדלים בדת.

 

[vanity of vanities]

המשל שלך הפוך לגמרי מהנמשל.

את אומרת:לכבד (כיפה וכדומה כשמגיעים אליהם) כן, אבל תומכת את דבריך בדוגמא שבה הגעת עם מכנסיים לברית חרדית, שזה לדחוף אצבע לעין. לא שאני מתווכח אם זה נכון או לא אבל לא הבנתי אין הסיפור תומך במה שאמרת.

 

[כבשה תוהה]

לא דוחפת אצבע

להפך, אם לא הייתי בטוחה שהדבר יתקבל בהבנה לא הייתי עושה את זה. מהיכרותי עם המשפחה ידעתי שלא יקרה כלום אם אתנהג לפי אמונתי ונוחותי ולכן עשיתי את מה שעשיתי. נתתי את הדוגמא הזו בגלל שאני מכירה כל כך הרבה יוצאים שבחיי היום יום בינם לבין דת אין ולא כלום אבל בעיני המשפחה הם עדיין 'מאמינים' 'שומרים' ומה לא. את הצביעות הזו אני רוצה להשריש. לא רוצה להתנהג בצביעות ובטח שלא לשקר לקרובים והאהובים עליי.

 

[vanity of vanities]

אז סתם הדוגמא שלך לא נכונה.הוא מדבר

ממשפחה שלא מכילה בת שבאה עם מכנסיים או בחור ללא כיפה.ומי שרוצה במשפחה או לפחותלא לפגוע מעבר למה שצריך שיתכבד לשים כיפה ולא לעורר מדנים.לא חייבים להכריז "משה אינו אמת ותורותו שקר" זו תכונה קנאית\חרדית.ניתן לחיות חיים מלאים כשהזולת הפגיע לא אמור לדעת בדיוק שאתה אוכל שרימפ ביום כיפורים שחל להיות בתשעה באב.

 

[לא רוצים]

תיקון

מצטער לא יכולתי להתאפק מקווה שזה לא מפריע לך. "את הצביעות הזו אני רוצה להשריש." לשרש. להשריש זה לנטוע לשרש זה לעקור מהשורש לכל מי שעושה פסיכומטרי - תדעו את ההבדל....

 

[כבשה תוהה]

תודה

 

[סתם פקיד זוטר]

אין הבדל בערכים אלא במשפחות

גם אצלי החירות והעצמאות מעל האהבה והמשפחה [בגלל זה איבדתי את אהבת חיי!!!!!!]. אבל להתחפש פעם בשבוע/חודש ובשמחות זה לא איבוד העצמיות ולא נעליים. זה בסך הכל מאמץ קטן עד בינוני ששווה כל שקל. אין לנו הבדל בערכים אלא במשפחות. המשפחה שלך פתוחה יותר לקבל את השונה. זכית.

 

[במבה9]

מה החירות נותנת לך?

 

[סתם פקיד זוטר]

את עצמי

 

[במבה9]

שזה אומר?

 

[נופל חופשי]

לגמרי לגמרי

מוכרחים להיות הבוגר הפייסן - הארה"ב שמוכן לקפל את הזנב ולהיות מושפל לפעמים בשביל לקדם את המטרה המרכזית. אין מה לעשות, פעם ההורים שלנו גידלו אותנו, היום זה ההפך, וכמו שילדים יכולים להיות לא רציונליים ועל ההורים פשוט לחייך ולקבל את זה, כך גם אנחנו עכשיו. הצבע האפור הומצא בדיוק לזה.

 

[סתם פקיד זוטר]

הארה"ב... - אהבתי

גם את ההשוואה של האי רציונליות שלנו ושל ההורים אהבתי, למרות שאני חושב שהמינוח 'אי רציונלי' לא מדויק, כי פה זה לא עניין שכלי בכלל בכדי שתוכל לדון האם זה רציונלי או לא, הכל עניין של רגשות. המונח המתאים הוא 'מרגיז ומתסכל': כמו שאנו בתור ילדים התנהגנו בצורה מרגיזה ומתסכלת כך גם הורינו.

 

[נופל חופשי]

לא רציונלי = מרגיז מתסכל

סבבה, הולך איתך. בתכל'ס כמו שכתבת 'אל תהיה צודק - תהיה חכם' מסכם את זה בצורה הכי טובה. כמובן חוץ מאותם שמוקים מסכנים שההורים שלהם אנסו להם את הפרצוף כל הילדות שלהם, ומשום מה נדמה לי שיש פה כמה כאלו בפורום. להם אני אומר 'תהיו צודקים'.

 

[סתם פקיד זוטר]

אני באמצע לדמיין

איך אונסים פרצוף... הרגת אותי....! חחח

 

[רות בנדיקט]

סתירה מהירה

אם המשפחה נמצאת בראש סולם הערכים, ומשפחה=מסורת לפי אבן-שושנוביץ' החרדי, אז כל סטיה מהדרך שווה לזלזול בערך הגבוה ביותר. סוהיזו האהוב, עליהם להתבגר וללמוד להכיל את עצמם. מכיוון שלא ניתן לצפות שכלב זקן ילמד טריקים חדשים, נשארו לך האופציות הבאות: לבלוע ולשתוק (ולשתף חברים), או לנסות לקדם דיאלוג עם מספר בני משפחה בוגרים בנפשם, הנמצאים בנקודת מפתח ויכולים לגרום לשאר לרדת קצת מהעץ. נשיקות