Just A Firefly
New member
מקווה שיום אחד תבין..
חייבת להוציא את המילים האלו מהמערכת שלי.. וגם אם הם לא יגיעו אליו, העיקר שהם הגיעו ללבבות אחרים, בתקווה
. "היי, קודם כל, אני מתנצלת מראש ומקרב לב על הדרך בה הכל נגמר. באמת שלא רציתי שכך זה ייגמר - בכעס עצום שכזה, המלווה בעצב וצער כל כך גדולים. אבל אני מבינה אותך, ולא מבקשת שתקבל את זה בעדינות, כי זה לא דבר כזה שאפשר לקבל בעדינות כל כך. שנית כל, אני מחזירה לך חלק מחפציך (חלק נשארו אצלי כי לא יכולתי לוותר עליהם - הם מזכירים לי אותך בכל יום שאתה לא כאן לידי וכשאני מרגישה חסרת תקווה או חסרת תקנה, אני מחבקת אותם ונזכרת בך, בחיבוקים הכה רכים שלך, כאילו אתה הדובי הגדול שלי שאני יכולה לחבק מתי שארצה), כי אלו שייכים לך ובטח תרצה להשתמש בהם, ואני לא חושבת שיהיה לך כל כך נעים לבוא בשביל לבקש אותם. אז חסכתי לך את המבוכה. מצטערת שלא העליתי אותם לביתך ונתתי אותם לידייך, אבל לא רציתי שתראה את פניי השבורות, את נפשי ההרוסה. מקווה שתבין. רק רציתי שתדע שבאמת אני חושבת שמגיע לך הרבה יותר ממני. אני אדם שבור, ריקני, אני צריכה לתקן את עצמי, לעבוד על עצמי כדי שאני אהיה ראויה למשהו, או אפילו בכלל למישהו – במיוחד לך. אני לא מצפה שכשיגיע היום (אם יגיע..), שבו אני אהיה שלמה עם עצמי אתה תרצה אותי חזרה, וגם לא מתארת לעצמי שתהיה בכלל רווק עדיין, אבל מצפה שברת המזל, שכן קיבלה את העונג להיות איתך, תכבד את מה שבידיה, ושלא תתן לך בחיים ללכת, שלא תעשה כמו שאני עשיתי – לא משנה כמה היא כבר לא יכולה או שבורה. אני בטוחה וסומכת על הטעם שלך, שברת המזל הזאת – תהיה משהו שאין לאף אחד. משהו מיוחד, שתשמור (כמו שניסית לשמור עליי) עליו כמו על התכשיט היקר ביותר בעולם – וכך, אכן תראה בעינייך. אתה לא מבין יקירי, אני בעלת נפש סהרורית. מבחוץ כל כך שקטה, אך מבפנים – סוערת וגועשת כמו טייפון. אני לא מסוגלת להישמר כתכשיט, הרי אני הרס בהתגלמותו. אני הורסת את עצמי וכל מה ומי שמסביבי. ולך – לך אהובי, לא מגיע להיהרס. לך מגיע לצמוח, לשגשג – עם מישהי שכן מעריכה כמו שצריך, ושלא הורסת את כל מה שנקרא לדרכה. לי אמנם נידונו חיי הרס עצומים – אבל אין זאת סיבה שיהפכו אלו גם להיות כשלך. מצטערת על הכל. מצטערת שהיית בטוח שאני הציפור השלווה שלך, שלא מנידה עפעף ורק מפגינה אהבה. מצטערת שנתתי לך לחשוב שאני ברת תיקון. מצטערת שבזבזתי לך את כל החיוביות ואהבה הגדולה הזאת שיש לך לחינם. מצטערת שזה נגמר ככה. מצטערת. התקווה היחידה שלי בחיי היא שתבין כמה האהבה שלי גדולה אלייך, למרות שהיא כל כך בלתי אפשרית. שתבין עד כמה אני רוצה להיות ברגעים אלו בזרועותייך ובידיעה שאני לא לבד בעולם הזה. אבל תמיד הייתי ואהיה לבד, ואפילו אתה, אתה בעל הכוחות העצומים הללו והאנרגיות השופעות כל כך, לא הצלחת לחדור לעולמי ולגאול אותי מבדידותי. נועדתי לחיי בדידות – אך לעולם איני מתכוונת שאתה תחייה אותם. נכוויתי לא מעט בחיי, ולעולם לא ארצה שתכווה כמוני, שתשאר מצולק כמותי – ולכן, הייתי חייבת ללכת. תירצתי את זה בכך שאני צריכה לעזור לעצמי (ואני באמת צריכה) – אבל לי כבר אי אפשר לעזור. עשיתי את זה בשבילך, כדי להציל את חייך, היקרים לי מכל, מאבדון. אל תחזור על אותן טעויות שאני עשיתי. קח את חיי כטיוטה לשלך, כדי שיהיו מושלמים – ולא כשלי. אתה חסר לי כל כך, היית האור הלבן היחיד בחיי, ועדיין כך. אני כל כך כמהה לשמוע את קולך המתוק שוב, לראות את פנייך שמקרינות כל כך הרבה שמחה, להיות תחת זרועותייך שמשרות כל כך הרבה ביטחון, להרגיש את שפתייך שנותנות כל כך הרבה אהבה. אני כל כך כמהה לאלו, אבל לא יכולה לקבלם. אני לא אהרוס את החיים שלך כדי להרגיש קצת יותר טוב עם שלי. תודה על שנה וחודשיים הכי נפלאים בחיי, בהם יכולתי לשכוח מי אני ורק להנות, ולחיות דרכנו. דרך האהבה. עלה והצלח יקירי, אוהב אותך לעולמי עד, מקווה שאתה מבין עכשיו קצת יותר בבירור, כי נשמעת מעט מבולבל, שלך, לתמיד, עדי. נ.ב. יש לי עוד כל כך הרבה לכתוב. אך היד מסרבת ורועדת, והעיניים אדומות ונפוחות, והראש.... הראש כבר במקום אחר..." לילה טוב כולם, מצטערת מראש על המגילה ועל ההשתפכות הגדולה הנ"ל. תודה לכם.
חייבת להוציא את המילים האלו מהמערכת שלי.. וגם אם הם לא יגיעו אליו, העיקר שהם הגיעו ללבבות אחרים, בתקווה
