אולי אני נאיבית או ייקית מידי
לי זה נראה סופר-הגיוני. במשפחה שלי הילודה תוכננה, למרות שההורים שלי עשו מאמצים רבים מאד לתת לנו תנאים מעבר למעולים, ועשו ויתורים רבים, הם לא הביאו ילד לעולם בלי שסיימו לרכוש השכלה אקדמית, בוודאי לא השכלה אקדמית אותה יש סיכוי לרכוש במרחק 3 שעות נסיעה. חברות וחברים לכיתה שנישאו והביאו ילדים במהלך הלימודים הקצרים שלי עד כה, בהחלט לוקחים שיקולים אלו בחשבון - מתי להכנס להריון, מתי לקיים את החתונה ומתי ללדת. ככה שאולי במקומות אחרים אנשים משתוללים בין הסדינים בלי לחשוב על התוצאות, מחליטים על הבאת ילד משיקולים "הנעלים" על רכישת ההשכלה והיכולת לפרנס את הילד לעתיד, אבל בשנים הפרה קליניות באוניברסיטת ת"א, בהחלט יש חשיבה ותכנון מראש. בעיני זה מצביע על הורות טובה ואחראית, זוגיות טובה - התחשבות בבן הזוג שלא תמיד לומד רפואה ועליו מוטל העומס לפרנס לעיתים קרובות, ובגרות רגשית. אני בהחלט מוכנה לקבל ולהבין ש"טעויות קורות", גם אם הן משמחות כמו הריון לא מתוכנן. עם זאת, מרבית הסטודנטים לרפואה (אני מקווה להאמין) הם אנשים בוגרים ואחראיים, ומסוגלים לקבל החלטה על הבאת ילד לעולם בצורה שלא תפגע בו, תאפשר לו לקבל הורות טובה, ובוודאי לא תעמיד אותם במצב בו הם לוקחים סיכון ותלויים "בחסדי הסטודנטים האנוכיים". אני מאמינה שבהחלט צריך להתחשב, אבל עם זאת הצעתו של הכותב לוקה בהרבה כשלים שונים (כמו לבטל מקום של סטודנט אחר רטרואקטיבית), שקצת קשה לי להשלים איתה, זה הכל.
