דעתי וסיכום ביניים
קודם כל, באמת שרציתי לכתוב כבר אתמול, אבל מועדי הב' נושפים בעורפי, וצריך ללמוד...
אנסה להביא את הטענות העיקריות שהובאו על ידי הצדדים (והיו הרבה), כך שמי שרוצה יוכל (אולי) לשפוט לעצמו יותר בקלות:
בעד:
המצעד הוא נצחון אישי קטן לאזרח ההומו או הלסבית, על ילדותם הלא קלה וחייהם המורכבים.
המצעד מתנהל בעיר ירושלים, שאינה עיר דתית המתנהלת עפ"י ההלכה, והמצעד לא נערך בחלק בו יש סממן דתי העלול להיפגע. המצעד יכול להתקיים בירושלים כי היא חלק מהמדינה, ולאף אחד אין שום זכות בלעדית עליה.
המצעד ישים קץ האפליה ויאפשר מימוש צודק של הערכים הדמוקרטיים - בדמות קיום מצעד, כחלק מהזכות להפגין.
המצעד יתקיים, כי לא יכול להיות שקבוצת מיעוט שונה תמנע מקבוצת מיעוט אחרת זכות בסיסית. זכותנו לחיות, למחות ולדרוש שינויים במעמד הניתן לנו כיום.
כאשר בהיסטוריה אנשים רצו שדברים ישתנו, שיכירו בהם - הם מרדו, בכל דרך שאפשר. המצעד יחזק את ההכרה בציבור ההומוסקסואלי, יגביר את המודעות, ואולי, סוף סוף, יגרום לשינוי מהותי בעניין.
נגד:
המצעד, בניגוד למצעדים קודמים בירושלים, יהיה תחת הכותרת המצעד "העולמי" - מה שמזמין פרובוקציות למיניהן. קשה להעריך אם הציבור המונותאיסטי-דתי בירושלים יוכל לשאת זאת.
המצעד גורם להקצנת העמדות של הצדדים. הכעס והזעם כלפי הקהילה יגדל, כי היא תוצג כמי שאינה יודעת גבול, ומוכנה לערוך כל מצעד, בכל מקום ובכל זמן - בלי התחשבות בעיתוי ובציבור.
המצעד לא בהכרח גורם תחושת "נצחון". המצעד פוגע ברגשות של חלק ניכר מהציבור - זהו אינו נצחון.
הקיצוניות החריפה בתקופה האחרונה. שנה שעברה היתה דקירה - ואין לדעת מה יקרה השנה. צריך להעמיד שיקול חשוב זה של בטחון הצועדים, שעלול להיות בסיכון גבוה. בת"א, על כל פנים, אין בעיות שכאלה...
אם אכן יבחר העיתוי של יום לפני ערב ראש השנה - הרי שתהיה כאן פגיעה בציבור הדתי כולו. כיצד ירגיש הציבור הדתי אם יום לפני הרגע הנורא בשנה, יום הדין הגדול, תצעד קבוצה במצעד ססגוני ומשובב נפש ברחובה של עיר? בזמן שאלו עושים חשבון נפש ברגעים הכי חשובים בשנה, הללו צועדים ומאושרים... אמנם, רגשותינו חשובים - מאוד חשובים !! אבל אין זה בהכרח מתיר לנו לפגוע ברגשותיהם של אחרים.
השבח לאל שהמודעות והליברליות רק עולות מיום ליום. אין הצדקה למצעד בירושלים כדי לחזק אותן. יש דרכים אחרות להתגבר על ההפליה. הן יעילות יותר ומעוגנות, כמו הזכות לצעוד, בחקיקה.
איננו מחפשים פרובקציות. המצעד בירושלים יתקיים על מנת ליצור אחת גדולה שכזו. פרשתי כאן, פחות או יותר את הטיעונים - וסליחה מראש אם שכחתי טיעון חשוב או ששיבשתי דברים שנאמרו. אני חושב שכדאי לנו לזכור עובדה חשובה: רובנו כאן, כהגדרתינו - דתיים גאים. אנחנו אנשים המחפשים את שלמות חיינו כאנשים
דתיים עם קיום הנטייה שלנו (וכמובן זה לא המקום להתכווח על הדרך לעשות זאת... אם קיימת בכלל...). הקונפליקט על המצעד דומה לקונפליקט האישי שרבים מאיתנו עוברים - כיצד נחיה עם האיסור מול הרצון? איפה הדרך הנכונה? נדמה לי, באופן אישי, שהמצעד בירושלים לא יועיל. הוא אולי אף יזיק. טוהר (וגם סבבב) העלה כאן רעיון מקסים להפנינג גאווה - פחות פרובוקטיבי ויותר מעודד אמפטיה והזדהות. אנחנו לא רוצים לפגוע בציבור שאנחנו חלק ממנו. אנחנו רוצים לקרב אותו אלינו. האם הדרך לכך עוברת במצעד? אני חושב שלא... והעיתוי? סלחו לי, אבל אם המצעד יתקיים אכן יום לפני ערה"ש - מדובר בטירוף מושלם ! הדיון הזה חשוב... ולא משנה מה הדעה של אדם זה או אחר. כל מי שרוצה להביע את דעתו, אפילו אם כבר נאמרו דברים בסגנון דומה - שירגיש חופשי. והרעיון של סקר הוא בהחלט מעניין. לילה טוב
