מצמוץ
העיניים מוצפות בדמעות. הראיה מיטשטשת ושעקרורית המים תלויה לה בריסים - בקרנית - באישון. אני לא ממצמץ - הארון שממול נהיה לא ברור ולפתע הוא מקבל יותר עומק. אני לא רוצה למצמץ ולאבד מן הבועה הזאת שעיניי יוצרות. בכל מצמוץ הלב כואב ומתייפח יותר. אני רוצה להרגיש בטוח. המצמוץ יוציא אותי מהמקום הבטוח שלי, מהמקום שלי, מהבועה. בכל מצמוץ אני ארגיש יותר לבד כי עוד חלק ממני זולג ולא יחזור עוד. אני נאבד. אני לא רוצה כרגע לצאת מהמקום הזה- כי ברגע שאני יוצא אנשים לא מבינים. אולי בגלל זה אני מרחיק בכוח ממני אנשים. אולי בגלל זה אני כל הזמן אהיה לבד. והנה אני חושב מחשבות מטופשות בזמן שאותה שעקרורית תלויה לה בעיניי ומחכה לזלוג לסנטרי. זה כואב להחזיק אותה ככה. לא לתת לה להתפרץ החוצה ולצעוק לכל העולם את מה שאני מרגיש. זה מצחיק תמיד חשבתי שרק דמעות יכולות להיות מלוחות - עכשיו הבנתי שגם הלב יכול לקבל נופך מלוח ומר ואולי אפילו חסר טעם. והנה אני ממצמץ ומצוי בתופת הבאה שחוזרת על עצמה.
העיניים מוצפות בדמעות. הראיה מיטשטשת ושעקרורית המים תלויה לה בריסים - בקרנית - באישון. אני לא ממצמץ - הארון שממול נהיה לא ברור ולפתע הוא מקבל יותר עומק. אני לא רוצה למצמץ ולאבד מן הבועה הזאת שעיניי יוצרות. בכל מצמוץ הלב כואב ומתייפח יותר. אני רוצה להרגיש בטוח. המצמוץ יוציא אותי מהמקום הבטוח שלי, מהמקום שלי, מהבועה. בכל מצמוץ אני ארגיש יותר לבד כי עוד חלק ממני זולג ולא יחזור עוד. אני נאבד. אני לא רוצה כרגע לצאת מהמקום הזה- כי ברגע שאני יוצא אנשים לא מבינים. אולי בגלל זה אני מרחיק בכוח ממני אנשים. אולי בגלל זה אני כל הזמן אהיה לבד. והנה אני חושב מחשבות מטופשות בזמן שאותה שעקרורית תלויה לה בעיניי ומחכה לזלוג לסנטרי. זה כואב להחזיק אותה ככה. לא לתת לה להתפרץ החוצה ולצעוק לכל העולם את מה שאני מרגיש. זה מצחיק תמיד חשבתי שרק דמעות יכולות להיות מלוחות - עכשיו הבנתי שגם הלב יכול לקבל נופך מלוח ומר ואולי אפילו חסר טעם. והנה אני ממצמץ ומצוי בתופת הבאה שחוזרת על עצמה.
