רוקדת במילואים
מיכל, אני חייבת לציין כי קראתי בהנאה את היצירה שהכנסת לכאן.האמת שנכנסתי לפורום כאן בעקבות הבת שלי תמי (רוקדת כפייתית)אשר ממארגני המרתון להצלת חיי שיר בת ה-4. ומכאן מצאתי את עצמי חוזרת לנוסטלגיה לימים ההם שכתבת עליהם.אז נכון אני "מהימים ההם". המורה הראשון למוסיקה שלי היה אפי נצר השיר הראשון שהוא כתב היה הורה נעורים ואניחנו היינו שפני ניסיון שלו בזמר.מי שזוכר בבתי הספר בהפסקות היו ריקודי עם. הורה מדורה ,נרקודה,רב ברכות וכמובן שהיינו הראשונים ללמוד אם הורה נעורים. ומכאן המשכתי לחוגי ריקודים כמו שכתבת היו ריקודי בנות (אני הייתי הבן)כמה שזה מצחיק. מי כיום יכולה להיות "הבן" ולהוביל? לא אשכח את מצעדי המחולות ביום העצמאות אחרי הקומזיץ היינו הולכים לתפוס מקום טוב ברחוב שמים ערמה של סוודרים וזאת הייתה חגיגה אמיתית.האקורידיאון היה ממובילי ההרקדות. לכל מרקיד היה אקורדיונסט (אני הייתי אחת מהן). לימים הפסקתי לנגן ולרקוד, וכשחזרתי מחדש - מוכר לכם בטח המושג לחזור מחדש למתחילים חיפשתי את עז וכבש, אל גינת אגוז הורה נעורים...לא אומר שלא היו אבל ... המרקידים עוד עבדו עם קלטות (אחרי האקורדיאון כמובן)וכיום מערכות ממוחשבות עם mp3 . ככה זה מיכל בל תחומי החיים נישאתם תחילה –ורק אחר כך חייתם ביחד- ילדייך נולדו כמובן אחרי החתונה. בזמנך חיפושית - לא הייתה מכונית פולגסואגן ובָּלַטָה הייתה מִרְצֶפֵת, לוֹקְש היה - אִיטְרִיָה והרצל היה - אבי הציוניות. היית לפני שחרור האישה, לא השתתפת בטרפיה קבוצתית, לא שמעת רדיו אפ-אם ולא ידעת מהו מעבד תמלילים. לב עוד לא הושתל בגופו של איש לֶבֶּן לא היה –גִיל - וגבר לא ענד עגיל. לא הייתה אינתיפאדה- ושמיר היה ירק. לייזר היה - כינויו של החבר אליעזר. גדלת ללא מטרנה וטיטולים, ללא מכונת כביסה מיקרוגל ווידיאו והדִי דִי טִי הוחלף - בּדִי וִי דִי. אז ככה זה גם בריקודי עם.לעולם לא יפסקו ילכו בעקבות הזמן.ואני מאמינה שהכל יחזור כולל האקורדיאון שלי...